איך יש להתייחס לסיפורי צדיקים שנשמעים לא הגיוניים כלל?

גינת חמד

חבר חדש
הצטרף
28/10/25
הודעות
29
הנה מצוי שמספרים סיפורי חיזוק ומופת וכדו', והשומע המתבונן אינו שלם עם זה כי מרגיש מאוד שזה דמיונות.
ואכן מתברר במקרים רבים שזה דמיון שאף כמשל לא היה.
וצ"ע איך יש להתייחס לזה.
ואמנם ידוע האימרה "מי שמאמין פתי ומי שלא מאמין כופר".
אבל באמת זו סתם קלישאה, כי אדם ששומע סיפור צריך איזה יחס מסוים אליו, האם הוא מתחזק ממנו או סתם דוחה אותו כשטויות.
 
אין שום חיוב הלכתי להאמין לסיפורים כלשהם, מלבד מה שיש בתורה ובחז"ל
לא מחייבים בן אדם להאמין כי זה לא ממש עוזר... האמונה היא סוג של תודעה שדברים מסוימים נראים נכונים ואמיתיים. ולכן סיפורים בתנ"ך ובחז"ל שאינם אלא משל, כמו איוב למ"ד, ועוד רבים מאוד בחז"ל, מאידך אותה השגחה האלוקית שחוללה נפלאות לא תמה אחרי תקופת חז"ל.
 
מי שמאמין-פתי
מי שלא מאמין-כופר
מה שבטוח- יכול היה להיות
קשיא רישא למציעתא אלא א"כ מי שאינו כופר הוא פתי...

וסיפא לא מתיישבא היטב עם הרישא, כי אם יכול להיות מדוע מי שמאמין פתי?

אלא א"כ אין הכוונה באמת ש"יכול להיות" באופן סביר, אלא לא סביר שקרה ויכל לקרות אחד למיליון... ולכן מי שמאמין פתי...
 
עד איזה דור נקרא תורה וחז"ל?
מה שהוא חלק מהתורה שבכתב ובע''פ המקורית (קרי תנ''ך וש''ס) זה חלק מהתורה ומי שלא מאמין בזה הוא 'אפיקורוס'. אמנם לא כל האגדות הם כפשוטם, ובחלקם לא ברור אם הדברים כפשוטם או לא כנ''ל במדרשים השונים.
מה שמופיע בראשונים יש חובה להאמין? מה שמופיע בש"ך או בי' הגר"א? ומה שמספר הבא"ח?
למה להניח שהבן איש חי או הגר''א ימציאו סיפורים שלא היו ולא נבראו ? אם הם מספרים משהו שקרה אז זה קרה. חכמי ישראל לא חשודים על שקר. מי שחושב שהם שקרנים יש לו בעיה קשה באמונת חכמים, אבל אינני בטוח שהוא ממש אפיקורוס (אולי מצד מבזה ת''ח, וצ''ע)
עד איפה אתה לוקח את זה
מה שכתוב בחז''ל חייבים להאמין (אם כי גם בחז''ל יש אגדות שהם לא כפשוטם)
מה שהראשונים מספרים שהם ראו, אין סיבה לחשוב שהם שקרו, אדרבה. פשוט.
אבל צריך לבדוק טוב טוב מקור של כל דבר, כי לפעמים מתברר שהרבה דברים שחשבו המקור הוא קלוש ביותר, איזה 'שמועה' או 'בשם' מורנו ורבנו, וכיו''ב.
 
האמונה היא סוג של תודעה שדברים מסוימים נראים נכונים ואמיתיים. ולכן סיפורים בתנ"ך ובחז"ל שאינם אלא משל, כמו איוב למ"ד, ועוד רבים מאוד בחז"ל,
ובי''ג עקרי אמונה לא כתוב שחייבים להאמין שאגדות רבה בב''ח זה כפשוטו, או שכל מעשיות תלמידי הבעש''ט היו ונבראו. מה שצריך זה להאמין בתורה מסיני, וממילא באמיתת התורה שבכתב ובע''פ, וממילא מי שטוען (כדוגמא) שלא היה נס חנוכה או נס פורים זה בעיה, כי זה כתוב נ''ך ובחז''ל ולכאורה לא ניתן לפרשנות אחרת.
דברים הנתנים לפרשנות כחלק מדברי הנביאים (איוב למ''ד כדוגמא) אגדות תמוהות בחז''ל, יכול להיות שזה לא כפשוטו.
אבל להאמין בגולם מפראג למשל, אין שום ענין ושום חיוב, וגם לא אסור.
מאידך אותה השגחה האלוקית שחוללה נפלאות לא תמה אחרי תקופת חז"ל.
כל מקרה לגופו. אם הרמב''ן או הגר''א כותבים בספריהם (בעצמם) ספורים מופלאים, הן בודאי לא משקרים.
אבל אם מספרים בשם מישהו ששמע וכו', ואין מקור, אין סיבה (וגם אין איסור) להאמין.
מי שזה נראה לו לא הגיוני כל מה שמספרים על תלמידי הבשע''ט (כדוגמא) אינו חייב להאמין.
אלא א''כ זה מבואר במפורש בדבריהם של חכמים/גדולים/צדיקים אחרים שסיפרו את הדברים (בעצמם, לא איזה שמועה בשמם, ודו''ק) אז יש עניין 'אמונת חכמים' (חכמים לא משקרים מן הסתם).
 
נערך לאחרונה:
ואמנם ידוע האימרה "מי שמאמין פתי ומי שלא מאמין כופר".
לדעתי העומק באימרה הנ"ל הוא שאין להאמין מיד לכל סיפור ששומע או קורא (אפילו אם הוא מסופר על צדיקים גדולים), אא"כ יבחן תחילה מהו מקורו, והאם יש היתכנות שהסיפור התקיים במציאות. ומי שאינו עושה כן הרי שהוא פתי.
אך מצד שני אסור לאדם לשלול לגמרי את כל סיפורי הצדיקים, ואף אם הם נשמעים לפעמים כתמוהים. שההולך בדרך זו עלולה לגרום ח"ו לזלול באמונת חכמים. וצא ולמד מחז"ל שסיפרו לא מעט על ניסים ומופתים שאירעו עמהם, ובדאי שידעו שיש בזה תועלת גדולה להאמין בצדיקים.
כללו של דבר, לאדם צריך שיהיה חוש ביקורת, ולפני שיאמין, וכ"ש לפני שמספר או מעתיק לספרו, יבדוק כל סיפור לגופו. (ופעמים דנפיק מיניה חורבא, ועיין בספר שם הגדולים החדש מ"ש על מחבר ספר שבחי בעהש"ט שבדה דברים מלבו, ונתן יד לפושעים לאמור הנה השמש והירח וכו').
 
ראשי תחתית