ידוע מח' מרן הרמ"א בענין עיקר וטפל כשאוכל הטפל תחילה.
הב"י (סימן ריב) ס"ל דיברך על הטפל כברכתו, והרמ"א פסק דיברך עליו שהכל.
והמג"א כתב לחלק, דדוקא כשברכת העיקר היא שהכל, אז יברך גם הטפל שהכל (אע"פ שברכתו העץ וכדומה).
אבל אם ברכת העיקר אינה שהכל, אינו מברך על הטפל אלא כברכתו.
זכורני שיש מפרשים (ולא מצאתי כעת) דסברתו היא שכשהברכה היא שהכל, הרי בלאו הכי יוצא י"ח אם מברך כן על הטפל, ולכן שייך עיקר וטפל גם בכה"ג.
ולפי זה אפשר שאם שתיית הקולה טפילה ליין (ששותה אותה רק בשביל היין ואינו נהנה ממנה), אע"פ ששותה אותה קודם, כיון שבלאו הכי יוצא י"ח בברכת הגפן על הקולה, יש לברך הגפן. (ע"פ שיטת הרמ"א).
