יש ענין שאברך יעשה כושר?

[מרוקאי]

או איך שאומרים במרוקאית, פאסט נישט ואפשר להסתפק בהליכה?

 

[מאמין בניסים]

אני חשבתי בעבר, שכל העניין של פאסט נישט הוא תלוי לפי מדרגת האדם.
ולדוגמא - כל אברך מבין שזה פשוט לא לעניין ללכת ברחוב עם לאפה שווארמה ולאכול [במסעדה במקום סגור שאני ואכמ"ל].
ואם יבא אברך שישאל מה הבעיה, ולא יבין מה החיסרון, והוא גם יעשה ככה - כנראה שהוא באמת לא ברמה שנדרש ממנו לנהוג בהנהגה כזאת, אם הוא לא מבין - הוא פשוט לא שם.
הוא הדין לענין כל נידון, אברך שסבור שזה מתאים ללכת לחדר כושר - לענ"ד לא נתבע ממנו שלא ללכת. ואם הוא סבור שזה לא מכובד לבן תורה, הוי אומר שהוא במקום מרומם דיו כדי שזה יתבע ממנו.

ובענין המסתפקים - נלענ"ד שזו העבודה, דהיינו כאן הנקודה שהאדם נמצא בדיוק באמצע, ולכן מי שמסופק אם מתאים או לא - נדרש ממנו להרים את קומתו ויגבה ליבו בדרכי ה'.

 

[אברימי]

לכאו' גם תלוי מה העניין.
יש כל מיני מטרות שכן יש עניין לעשות כושר, ואז וודאי שאפשר וצריך.
ואם הוא רק רוצה לצאת יד"ח התעמלות ובוחר בכושר, שפיר קאמר @מאמין בניסים.

 

[משיב כהלכה]

אפשר להסתפק בהליכה?

שמעתי מכמה רופאים ומומחים שרוב האנשים שעושים הליכה זה בבחינת כוסות רוח למת, ולא מועיל כלל. ההליכה הזו איננה שונה מכל הפעולות שאדם עושה במשך היממה: קם, יושב, מהלך וחוזר, וכו'. וראה זה פלא, לא מצינו מאן דהו שירד במשקל כתוצאה מהפעילות הגופנית (במרכאות) שהוא עושה במשך היום.

כדי שהליכה תועיל, היא צריכה להיות הליכה מהירה מאוד, או ריצה, ואז זה בגדר "כושר". אבל זה באמת "ספאסט נישט", רמב"ם מפורש: "לא ילך תלמיד חכם בקומה זקופה וגרון נטוי... ולא יהלך עקב בצד גודל בנחת כמו הנשים וגסי הרוח... ולא ירוץ ברשות הרבים כמנהג משוגעים".

יתכן שמצינו גדולי ישראל שהיו עושים "הליכה" בנחת, אבל הרופאים יעצו להם זאת מפני שהיו יושבים יומם ולילה על הכסא ולומדים... כך שאפילו הליכה קלה עבורם היתה נחשבת כושר. אבל אליבא דאמת אין זה כושר כלל, ולדוגמא הגר"ע יוסף עם כל שקדנותו, היה רוכב על מכשיר אופניים בביתו כחצי שעה כל יום, תוך כדי שינון משניות. וכן הורה הלכה למעשה בשו"ת מעין אומר:




והתעמלות זו לא הליכה. ומפורש בחז"ל מהי התעמלות:

"מאי מתעמל, כגון האי דכייף רישיה ביני בירכיה" (מסכת כלה רבתי, פרק ט').

"אי זה הוא מתעמל, זה שדורסים על גופו בכח עד שייגע ויזיע" (רמב"ם, הלכות שבת פרק כ"א הלכה כ"ח).

ובאמת רק בדור עקבתא דמשיחא אפשר למצוא דעות משובשות כאלה, כביכול אברך המתאמן בחדר כושר לצורך בריאותו (ולא לצורך פיתוח גוף כתרבות יוון) זה פאסט נישט, מה שהיה מתאים לגדולי התנאים:

"רב יוסף איעסק בריחיא. רב ששת איעסק בכשורי, אמר: גדולה מלאכה שמחממת את בעליה" (גיטין דף ס"ז). רש"י: "רב יוסף איעסק - לתלגא בריחים כדי שיחמם ויזיע. בכשורי - לשאת קורות ומשאות"... זהה לגמרי ל"משקולות" בחדר כושר.

ובנותן טעם להביא כאן את דברי הרמב"ם:

"הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי ה' הוא... כל זמן שאדם מתעמל ויגע הרבה ואינו שבע ומעיו רפין אין חולי בא עליו וכחו מתחזק, ואפילו אוכל מאכלות הרעים. וכל מי שהוא יושב לבטח ואינו מתעמל, אפילו אכל מאכלות טובים ושמר עצמו על פי הרפואה, כל ימיו יהיו מכאובים וכחו תשש" (רמב"ם הלכות דעות פרק ד' הלכה א'- ט"ו).

וכל הפוסקים מודים בזה: "הדברים שבפרק הזה כלולים מדברי הרפואות במאמרי חז"ל, מפוזרים בכל התלמוד... והם פרטים פשוטים וצריכים לכל, והכל מודים בהם" (מגדל עוז שם, הלכה א').

ההשמנה היא המחלה הגדולה והמסוכנת ביותר, מפני שהיא הרקע להרבה מחלות כרוניות כמו סוכרת, מחלות לב וכלי דם, ואף סרטן.

ואע"פ כן, כשירות גופנית חשובה לבריאות יותר מהורדה במשקל!

וכך פורסם בעבר ב"יתד":



כמו כן, כוח הגוף מסוגל ללימוד התורה. "יומא חד הוה קא סחי רבי יוחנן בירדנא. חזייה ריש לקיש ושוור לירדנא אבתריה. אמר ליה, חילך לאורייתא". רש"י: "כמה כוחך יפה לסבול עול תורה" (בבא מציעא פד.).

והמהר"ל מבאר שאנשים בעלי גוף גדול וחזק יכולים להעמיק יותר בעיון: "אמר רבא: וחד מינן, כי סליק להתם, עדיף כתרי מינייהו. נראה, מפני שהיה כוחם לתורה יותר, שהיו בעלי בשר יותר, ולפיכך כאשר עלו לארץ ישראל היו מעמיקים יותר בחכמה, כי אשר הם בא"י הם דקי הטבע ולא היו יכולים להעמיק כ"כ בחכמה, שאין כוחם על זה, ולכך אמר ר' יוחנן (ב"מ פד.) חילך לאורייתא. אבל בבל אינם דקי הטבע, ולפיכך היו יכולים להעמיק" (חידושי אגדות למהר"ל, כתובות עה.).

והמהרש"א הגדיר את האדם שאוכל ואינו מתעמל כעצל, שעליו נאמר תאוות עצל תמיתנו, רח"ל: "יש חולי בגוף, מי שמתאוה לאכול. אבל מתוך שאינו מתעמל בשום מלאכה, יביא לו חולי הגוף, כמ"ש "תאות עצל תמיתנו, כי מאנו ידיו לעשות" (מהרש"א, יומא פו.).

וראיתי מביאים שהסטייפלר אמר שלא מתאים לאברך אופניים. אבל זה ענין אחר לגמרי, כי מדווש עליהם ברחובה של עיר, ובוודאי שג'יפ יוקרתי בצבע שחור זה הרבה יותר מכובד (רק יש להקפיד שלא יהיה רבב על רכבו, שבת דף קי"ד: "כל תלמיד חכם שנמצא רבב על בגדו - חייב מיתה, שנאמר כל משנאי אהבו מות אל תקרי משנאי אלא משניאי"...)

ולמעשה רוב האנשים מגיעים לחדר כושר במטרה אחת ויחידה, לשמור על בריאות הגוף, או לנסות להבריא אותו לאחר שלקו במחלה רח"ל או שהרופא הזהירם. בודדים ממש מתאמנים עבור תחרויות מטופשות של "פיתוח גוף" ותרבות יוון, ובדרך כלל דוחפים לעצמם חומרים מזיקים ומפתחים גוף גדול בצורה לא טבעית.

ובעבר כאשר הלכתי קצת לחדר כושר ראיתי ר"מים בישיבות וגם מו"צים שהגיעו לשם בקביעות, אחר שהוזקקו לכך. ר"מ אחד היה נוהג להאזין לדף היומי תוך כדי שעשה כושר, ומידי פעם היה עוצר וכותב את חידושיו! ניצול הזמן בצורה מיטבית.

ולפעמים המשגיח בישיבה מזהיר שלא ללכת לחדר כושר, ואפשר להבין את המשגיח כי כאשר הרבה בחורים מאותה ישיבה הולכים לאותו חדר כושר, יכולה להיווצר תחרות בין הבחורים, מי יצליח לפתח גוף יותר גדול, ויתעסקו כל היום רק בזה, וישכחו מה המטרה בחיים שלהם, ולשם מה באו לעולם.

אבל באופן פרטני, כושר מועיל לכל אחד, להבריאו מבחינה גופנית ובעיקר נפשית, ובחור ישיבה שלומד כל היום ולא מוצא כל כך טעם בלימוד (תופעה המצריכה טיפול בפני עצמה), יכול להגיע למקומות גרועים מאוד ברוב שעמומו, ודוקא הכושר יכול להעסיק אותו ולמלא אצלו את החסר, שיוציא שם את כל מרצו ויבוא רענן ללימוד.

ובעבר היה לי חברותא בכולל שהתייעץ איתי על בנו, שהוא בחור ישיבה ורוצה להתחיל ללכת לחדר כושר, והוא מפחד מאוד שיגרר מזה לתרבות הגוף ואפילו יעזוב את הישיבה. ואני אמרתי לו שלדעתי אין מה לחשוש, ואדרבה זה יעזור לו בלימוד ויחזיק אותו שלא יצא מהישיבה.

באותה תקופה הוא רק אמר לי שאכן זה עוזר לו בלימוד, אבל בדיעבד לאחר כמה שנים הוא הודה לי ואמר שבנו עמד להתקלקל ממש וזה מה שהציל אותו. הוא כיום נשוי ואברך חצי יום.

 

[רק תורה]

ואם יבא אברך שישאל מה הבעיה, ולא יבין מה החיסרון, והוא גם יעשה ככה - כנראה שהוא באמת לא ברמה שנדרש ממנו לנהוג בהנהגה כזאת, אם הוא לא מבין - הוא פשוט לא שם.

לפעמים אדם לא חושב נכון מה מתאים מה מתאים למעמדו כחרדי, בן תורה, מרביץ תורה וכדו'. אביא דוגמאות קיצוניות - לפעמים הוא עם הארץ ומתהדר באדרת של ת"ח ולובש חלוקא דרבנן ובדיבור על עצמו בלשון רבים וכדו', ולפעמים להיפך - הוא ת"ח גדול ומרביץ תורה ולובש בגדי פועלים פשוטים (ואני מדבר על מקרה שאני מכיר).

 

[אלחנן ב.]

שמעתי מכמה רופאים ומומחים שרוב האנשים שעושים הליכה

שמעתי שהרב ליאור עזרן היה/או עדיין מפעיל בחדר כושר או משהו כזה, תוכל לתת פרטים על כך מהיכרותך עמו כפי שנראה מהודעות אחרות שלך?

 

[משיב כהלכה]

הרב עזרן הוא ראש כולל משכן יוסף באופקים.

הוא היה רגיל תמיד להתעמל בביתו מטעמי בריאות, ולפני כמה שנים היתה תקופה שהוא ביקר בחדר כושר במשך כמה שעות בשבוע, וזה הפך ל"מאמן כושר"... שהרי כידוע מצוה רבה להשמיץ ולהכפיש כל מי שמתיר או מפרסם את ההיתר של פאה נכרית.

ומעשה שהיה כך היה.

הרב ליאור עזרן הוא מרבני "לב לאחים" והחזיר רבים בתשובה בשיעוריו שמוסר במשך השבוע. בעבר היה מוסר שיעורים לאנשים פרטיים (כיום חוגי בית) ואחד מהם היה אדם חילוני שהפעיל חדר כושר באופקים וסיפר לו שאברכים מתאמנים אצלו (במעורב רח"ל). הוא היה בהלם לשמוע על כך, וביקש ממנו שיפתח שעות נפרדות לגברים. הוא זרק לו את הכפפה בחזרה וביקש שיארגן לו לפחות עשרים איש המוכנים להתאמן בהפרדה. הרב עזרן הלך ותלה מודעות על חדר כושר בהפרדה בשעות הערב המאוחרות (כמדומה שעתיים, משעה 9 עד 11, שלוש פעמים בשבוע). נרשמו הרבה אברכים והוא הגיע והתאמן איתם יחד, כשהוא מפקח שהכל נעשה על טהרת הקודש.

הוא סיפר לי על פעם אחת שמנהל המקום קם על צד שמאל והחליט שהטלוויזיות ישארו דלוקות, היות וגם חילוניים (גברים) מגיעים להתאמן (בשעות הנפרדות לגברים) והם רוצים לצפות בטלוויזיה אישית, "ומי שלא רוצה שלא יסתכל".

הרב עזרן ביקש מכל מי שהגיע להתאמן להתקהל בחוץ ולא להיכנס למקום כל עוד הטלוויזיות דלוקות, וערך מעין "הפגנה", עירב את כל מי שאפשר לערב בנושא, מנהל המתנ"ס הגיע ונזף במנהל חדר הכושר, הטלוויזיות כובו ובא לציון גואל.

זה נמשך כמה שנים והרבה אברכים זכו להתעמל על טהרת הקודש, עד שהמתנגדים לספרו ("חן וכבוד" על פאה נכרית) החלו להשמיץ אותו באינטרנט שהוא לא ראש כולל כפי שכתוב בספרו, אלא הוא "מאמן כושר"... למרות שהדברים ידועים ומפורסמים בעירו, ויש הרבה אברכים בעירו שלמדו ולומדים בכולל שלו, אבל הגולשים באינטרנט ממילא לא יודעים מאומה. ועקב כך הוא פרש מהמקום, ועד היום אין בעירו מקום נפרד לגברים ונשים להתאמן בו, וכפי ששמעתי ממנו - ידוע לו שיש אברכים שם שמתאמנים כעת במעורב, ומתרצים לעצמם כל מיני תירוצים כגון "מדובר בשעות מתות, אין כאן אף אחת" וכיו"ב.

מסתבר שגם אתה לא שאלת את השאלה בתמימות אלא על מנת להשמיץ אותו (וכנראה מתגובותיך הקודמות). אבל טוב ששאלת, שהציבור יראה כיצד רב בישראל שמסר נפשו כדי להציל את עם ישראל מאיסורים חמורים של גילוי עריות (כידוע לכל בר דעת מה הולך בחדרי כושר מעורבים) מושמץ ומתוייג כ"מאמן כושר".

 

[משיב כהלכה]

אמש שלחתי לרב עזרן מה שכתבתי כאן, והוא הוסיף לי עוד סיפורים כהנה וכהנה מתקופת ילדותו ובחרותו, אשר שופכים אור על הסיפור הנ"ל שהפך ל"מאמן כושר"... ונאים הדברים לפורום "הגות ומוסר". ישמע חכם ויוסף לקח.

ובכן, הוריו היו מסורתיים ורק שמרו על דברים בסיסיים, שבת טהרת המשפחה וכו'. ובהתאם לכך שלחו אותו לגן מסורתי. הוא אינו זוכר זאת, אבל אמו שתחי' סיפרה לו שכאשר הלך לגן עשה "שביתה" ביום הראשון ולא הסכים לאכול את הסנדוויץ'. כאשר הגננת שאלה אותו מדוע הוא לא אוכל, ענה לה שלא נוטלים כאן ידיים... וכאשר אמרה לו "אין בעיה, בוא ניטול לך ידיים", ענה לה "אני לא נוטל ידיים עד שכל הילדים פה יטלו ידיים"... ומאז כל הילדים נטלו ידיים עד סוף השנה! (מדובר בגננות מסורתיות, כאמור).

וכשהיה בן 4 רב עם אביו שיקח אותו לבית הכנסת בשבת בבוקר (כי אביו היה ממשיך לישון). ובכה ולא התייחס אליו, עד שאמר לו בבכי "לכל אחד יש את הפנקס שלו בשמים, לך יש את הפנקס שלך ולי יש את הפנקס שלי ולא מעניין אותי ממך" (משהו כזה). וזה הזיז אצל אביו משהו בלב, ומיד לקחו לבית הכנסת, ומאז החל לקחת אותו לבית הכנסת מידי שבת בשבתו.

ובהיותו ילד קטן בגיל הזה, כעס מאוד על הספר שגזז את פאותיו מבלי לשאול אותו ולא השאיר לו פאות ארוכות כמנהג החרדים לדבר ה'... (הספר הכיר את אביו כמסורתי, ולא חלם לרגע שהילד רוצה פאות).

וכשהיה בן 5 הלכו הוריו לסמינר של "ערכים", והוא התעקש להיכנס ולהקשיב לכל ההרצאות עד תומן, ובהרצאות שנאסר במפגיע על הילדים להיות נוכחים מחמת הדברים הקשים שנאמרו בהן (על שואה וכדו') הוא התחבא בין הכסאות עד יעבור זעם... לאחר מכן במשך שנות ילדותו היה שומע את כל ה'קלטות' מהסמינר עד שידען בעל פה.

כתוצאה מהסמינר אמו התחזקה אבל אביו נותר אותו דבר. וכילד בן 5 היה מחזק את אמו לאחר הסמינר שתכסה את הראש כראוי ולא תתבייש (אולי בגלל זה זכה לחבר ספר על כיסוי הראש...)

וכאשר הוריו שלחו אותו לבית ספר ממ"ד, בתוך בית הספר הממ"ד התנהג כחרדי לכל דבר, חבש כיפה שחורה וגידל פאות מאחורי האוזן, הילד היחיד בבית הספר!! מבלי לעשות חשבון לאף אחד, מה יגיד ומה יאמר.

ובכיתה ב', בהיותו בן 7, שלח המנהל הד"ל את כיתתו לקייטנה "תורנית", ובמסגרתה היו אמורים הילדים ללכת לבריכה מעורבת. כאשר שמע זאת הלך אל חדר המנהל וביקש לדבר איתו. כששאל לרצונו אמר לו "דע לך, מעכשיו אני מפסיק לבוא עם ציצית לבית הספר" (כידוע שעל ציצית הם מקפידים). שאל המנהל "מדוע"? ענה לו "אותה תורה שאומרת לשים ציצית, אומרת גם שאסור ללכת לבריכה מעורבת!!" מה ההבדל בין זה לזה? למה אתה שולח אותנו לבריכה מעורבת?

המנהל היה בהלם מוחלט מהמילים שהוא שומע מילד בכיתה ב', ואמר לו "אני אטפל בזה". לאחר מכן קיבלה האמא טלפון שהבריכה הזו מבוטלת...

ובשעות הערב היה הולך בקביעות לאיזה רב שמסר שיעור לנערים, ואע"פ שהיה ילד קטן ולא הבין מאומה, נהנה לשבת בשיעור... והיה הולך ברגל יום יום בגשם ובשרב, ויום אחד הודיע הרב שלמחרת לא יהיה שיעור, והוא לא שמע והגיע ומצא את המקום סגור וחיכה על הכביש בחוץ עם מטריה בגשם שוטף, ובאורח נס עברו שם הוריו עם רכבם והשתוממו לראותו עומד על הכביש בגשם, ולקחוהו משם...

כאשר גדל מעט החל להפציר באביו להעבירו לתלמוד תורה ולא הסכים בשום אופן, ולמרות שהיה אדם מאוד מאוד חביב ונוח לבריות ובעל מידות נאצלות וגמל חסדים בגופו וממונו, בכל זאת רצה שבנו ילך בדרכיו ויהיה כמותו (כאשר כל אב רוצה), שישמור מצוות אבל לא שיהיה "דוס", ומספיק לו להיות בבית ספר "ממלכתי דתי", וכו'. ומפני זה היה הולך אחרי הצהרים לתלמוד תורה במסירות נפש (ת"ת "זבחי צדק" שהיה קיים במושב תפרח לפני 40 שנה) כי הלימודים היו נגמרים בשעה 13:00 ובת"ת היו הלימודים נגמרים בשעה 17:00. אמו ידעה מכך אבל אביו לא ידע מזה כלום והיה אומר לו שהולך ל"חברים" כדי שלא יקפיד, מתחבא מאחרי התחנה עד שתגיע ההסעה והולך ללמוד בת"ת, כך מידי יום ביומו לאורך כל השנה. הילדים בת"ת כבר התרגלו לילד המוזר שמגיע רק אחרי צהרים... ואמו שילמה שכר לימוד מלא עבורו. הרב סומך שניהל את הת"ת, הבין שמדובר בילד מיוחד שחשקה נפשו בתורה ולא עשה בעיות.

אבל יום אחד בתחילת השנה נקעה נפשו והוא החליט לעשות מעשה: אביו הסיעו לבית הספר הממ"ד כמו בכל בוקר, והוא הלך משם והלך לתחנת ההסעה של הת"ת. כאשר אביו קיבל טלפון מהמנהל ששאל מדוע הילד לא הגיע לבית הספר, הוא היה בהלם מוחלט. כאשר הבין "את אשר עשה לו בנו הקטן", חיכה לו בבית עד אחרי הצהרים שחזר מהת"ת כשהוא מלא בכעס, וכיבד אותו במכות נאמנות עם מקל על מה ששיקר לו שהולך כביכול לבית הספר ובפועל הלך לתלמוד תורה בעיר אחרת.

מעניין מי מבין הנוכחים כאן קיבל מכות על זה שהלך ללמוד תורה...

לאורך כל השנים הללו היתה טלוויזיה בביתם והוא כילד לא הציץ בה אפילו פעם אחת, בתחילה היתה בסלון והוא השפיע על אביו לשימה בחדר השינה, כי "מתבייש מהחברים שלו" (כנ"ל שהיו לו חברים מהת"ת ובאו לבקרו), והוא הסכים. וכאשר אביו היה קורא לו מהחדר שיסתכל בטלוויזיה לראות משהו נקי לחלוטין, כגון חיות ועופות, היה מסרב בתוקף להציץ אפילו לשניה אחת במכשיר זה, ולא היה נכנס לחדר עד שהמכשיר כובה.

וכאשר היה בכיתה ה' והוגדר כילד "מחונן", דובר על כך שישלחוהו לבית ספר מיוחד לילדים מחוננים, וכמובן היה זה בית ספר חילוני לגמרי, והוא הבין שהגיעו מים עד נפש, והכשיל עצמו במתכוון בכל המבחנים, עד ששלחוהו הנהלת בית הספר לפסיכולוג להבין מה קרה. והפסיכולוג קיבל אותו ואת הוריו, וכאשר שמע את הסיפור אמר לאביו - אל תילחם בילד שלך, תן לו ללמוד היכן שהוא רוצה, לא יעזור לך כלום...

ואז סוף סוף עבר לת"ת כרצונו (נפתח אז ת"ת ראשון באופקים והוא היה מהמחזור הראשון). ומנהל הת"ת הסתפק אם לקבלו כי בביתו היתה טלוויזיה, ומאידך טען הילד שהטלוויזיה נמצאת בחדר סגור ומסוגר ואין לו גישה אליה.

ומחמת שהיה יוצא ונכנס תדיר בבתי הרבנים באופקים, וכולם הכירוהו היטב (וכאשר העיד הגאון רבי עמרם אוחיון בהסכמתו לספרו אוצר הפנינים וכן בדרשתו המאלפת בבר המצווה שלו), נכנסו הרבנים עצמם לעובי הקורה והשפיעו על הנהלת הת"ת לקבלו מיידית.

ואירוע הבר מצווה שלו היה סיפור בפני עצמו, כי הבחור רצה אירוע על טהרת הקודש בהפרדה מלאה, והזמין בעצמו באופן אישי את רבני האיזור (הגאון רבי עמרם אוחיון, הגאון רבי בנימין בצרי, והגאון רבי יורם אברג'ל) שכולם הגיעו וישבו בשולחן הכבוד לפליאת המשתתפים, שלא הבינו את הקשר בינם לבין האבא. אבל אביו לא הסכים לאירוע נפרד, בפרט שהיתה לו משפחה חילונית והוא מאוד התבייש מהם (אביו היה שומר תורה ומצוות אבל נפטר בגיל צעיר, ואמו היתה צדקת גדולה מאוד אבל לא היתה לה השפעה על הילדים שנשלחו לקיבוצים).

וכמה חודשים קודם הבר מצווה הלך הבחור לרב יורם והתאונן בפניו שאביו רוצה לעשות לו אירוע מעורב, וענה לו הרב יורם "אל תדאג, האירוע יהיה בהפרדה, ואתה ואביך תבואו להזמין אותי לבר המצווה שלך", וכך הוה. ובדרשתו של הרב יורם (קיבלתי אמש מהמחבר את הסירטונים, ואישר לפרסם) רואים שאין לו מושג אפילו מה השם של האבא... והוא מכנהו "בעל המסיבה". אבל את הילד הכיר היטב...

ולבסוף נערך האירוע בהפרדה מלאה, והנס קרה ע"י זה שבאחד הלילות לקח אותו אביו לביקור באולם, לראות כיצד הוא נראה וכו'. עלו שניהם במדרגות ועמדו בפתח האולם. כאשר הבחין הבחור שמדובר באירוע חילוני, ברח כנשוך נחש וירד למטה. כאשר אביו שאל אותו מה קרה, אמר לו שהוא לא יכול להיות במקום כזה. רק אז הפנים האבא שאין לו ברירה (עד אז הזהיר הבחור את אביו שהוא לא ישתתף באירוע מעורב, אבל אביו התייחס לכך בביטול). והלך לביתו והודיע לאשתו "הבן שלנו רציני, אין ברירה, האירוע יהיה בהפרדה..."

ולא היה די בזה, כי האבא העשיר הזמין שתי תזמורות לאירוע, תזמורת ראשונה של ארמונד סוסנה שהופיע עד שעה 11, ותזמורת שניה של ישועה אזולאי עם הפייטן אמיל זריהן, שהופיעה עד שעה 2 בלילה. ובני המשפחה החילוניים שנכחו באירוע ציפו שבשלב מסויים יפתחו המחיצות ויהיה "אירוע כלבבם"...

אבל הבחור ביקש מרבני הת"ת שהגיעו ונכחו במקום, לשבת ולהישאר עד סוף האירוע, וכולם נשארו במסירות נפש עם נשותיהם עד 2 בלילה, לא יאומן כי יסופר, וכך התביישו החילוניים לפרוץ את גדרי הקדושה...

בהמשך החזיר הרב עזרן את אביו בתשובה שלימה, באופן של מדרגה אחר מדרגה. לדוגמא, כאשר נולד לו בנו הראשון, ביקש מאביו שיתחיל להניח תפילין כל יום (עד אז התקדם הרבה בשמירת מצוות אבל לא הניח תפילין ולא התפלל בימות החול...) כי איך הוא יכול להושיב סנדק על בנו אחד שלא מניח תפילין. ומאז החל להניח תפילין בביתו ולהתפלל קצת, ולאחר מכן אמר לו בנו "אם כבר, למה שלא תתפלל שחרית בבית הכנסת", והתחיל ללכת לבית הכנסת שחרית, ואחר כך מנחה וערבית, והגיע למצב של "משכים ומעריב" (כי היה אדם יסודי מאוד), הוא פותח את בית הכנסת בבוקר והוא סוגר בערב, וייסד תורה שיעור בין מנחה לערבית כשהוא מחיה את השיעור בשאלות מחכימות...

וכן השפיע עליו להוציא את הטלוויזיה מביתו, כאשר עזר בניקיונות לפסח והעלה את הטלוויזיה לאחד החדרים בקומה השניה בביתם, וכך היתה שם כמה ימים, בטענה של "ניקיון"... בשלב מסויים התעניין האבא מה קורה, ומתי נגמר הניקיון בחדר, ואמר לו הבן "אתה מכור כבד, לא מסוגל להירדם בלילה בלי לצפות בטלוויזיה, בוא נראה אותך מחזיק מעמד חודשיים..." הוא הסכים כדי להוכיח שאינו מכור, ולאחר מכן ראה כי טוב, זרק לגמרי את הטלוויזיה מהבית והחל ללמוד בזמנו הפנוי, לא יאומן כי יסופר.

 

[אנו עמלים]

אני לא הבנתי את ההקשר בין אם "יש עניין" שאברך יעשה כושר לבין אם זה ס'פאסט נישט. יש הרבה דברים שיש עניין לעשות וזה ס'פאסט נישט.

 

[מים מתוקים]

באותה מידה השאלה יכולה להיות:
האם יש עניין לשחרר לחצים ועצבים ולהיות רגוע בבית עם האישה והילדים?!
האם יש עניין לשמור על הגוף ולהיות בריא?!

זה בדיוק "המשא הכבד" מהמשל של "המגיד מדובנא" על הפס' שמופיע בהפטרת פרשת השבוע "ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל" שאמר בעה"ב למשרתו שבודאי הוא לא לקח את המזוודה הנכונה אם הוא כ"כ מזיע...

אנשים שחיים את "החרדיות" (יותר נכון את "המה יאמרו") לפני "היהדות"...

 

[ישראל סבא]

ההבדל בין מי שעושה כושר לבין מי שלא עושה כושר הוא גדול
בעבר לא הייתי עושה כושר ואחרי סחיבה של תינוק בן חצי שנה או קניה בסופר לכבוד שבת היה יכול להיתפס לי הגב

אני עושה בערך 2 3 דקות אימוני כוח דהיינו מפעיל כל מיני שרירים שבד"כ אף פעם לא מפעילים