ויעויין עמ' שעז. דס''ל שכל גדולי ספרד קיימו וקבלו הוראות הרמ''א במקום שאינו חולק על מרן.
כך הוראות רבני צפון אפריקה כידוע והציטוטים לא חדשים בספרות הספרדו-מזרחית (בספרי הגר"ע ובניו ובספרי החכמים הבאים אחריו שחלק נרחב מהם לועסים מבוקר עד ליל את תורת הגר"ע וכלליו)... ויש תחושה שלא מיצה כלל את הנושא...
מה שהביא מרבי אברהם רפאל קורייאט בשו"ת זכות אבות "מרבני ליוורנו", לא פלא שכך סבר כי חכם זה היה מחכמי מרוקו (כמו הרבה מגדולי רבני ליוורנו, שהיו מחכמי מרוקו ומהם: רבי יעקב בן נאים, רבי יו"ח בן סאמון, רבי יהודה קורייאט, רבי שמואל הכהן, רבי אברהם אלנקאר, ר"ד חסאן ועוד), וספרו מלא מפסיקות לפי מסורת רבני מרוקו ונחשב מאוד בין חכמי מרוקו כספר פסיקה יסודי לפי מסורתם (יש בו הרבה מתורת חכמי מרוקו הקדמונים, תקנות, מסורות שונות לגבי כתיבת שמות בגיטין ועוד). וממילא מה שכתב שכך דעת רבני מרוקו וזה יצא ראשונה מרבי רפאל בירדוגו, הדבר צריך הגהה...
גם מה שהביא שכך דעת חכמי מצרים ממ"ש ר"ש חזן במעלות לשלמה (שהוא ספר ביוגרפי לחכמים במתכונת שה"ג) בשתיקה את דברי הרב זכות אבות הוא די קלוש, הרי יש חכמים רבים מאוד במצרים, באלכסנדריה ובקהיר ועוד וספרי מנהגים וכו', ו"כלל" זה אמור לקבל סימוכין יותר רחבים.
ומה שהוכיח שכך דעת חכמי א"י ע"פ רבה של חברון מהר"א מני (הבבלי) שהביא את הויאמר יצחק (ממרוקו), הוא גם קלוש מאוד מהסיבה הנ"ל... ויכל באותה המידה להוכיח מהגר"ש משאש רבה של ירושלים (המרוקאי)... והלוא א"י מלאה בחיבורים וספרי מנהגים (ואכן יש שהחמירו חומרות מור"ם באיסור והיתר ועוד כנזכר בחיד"א,
וכן בענייני פסח ועוד), אבל ה"הוכחה" אינה מספקת (למרות שהביא עוד ציטוט... מה עם כל רבני א"י הגדולים? ספרי המנהגים? הרי לכזה "כלל" עם משמעות כה נרחבת אמור להיות יותר מהד קלוש...)
לסיכום, אנן בני צפ"א, ואולי גם בני בבל אזלינן בתר הוראות הרמ"א בהרבה מקומות, וחכמי צפ"א כתבו כן כ"כלל". אבל יש מקום נרחב גם לפסיקת הרב עובדיה דס"ל דמור"ם כאחד מן הפוסקים בכך שלא קיבלו הוראותיו במקום שאינו חולק על מרן (וגם הוא מביא ציטוטים שונים...)
