מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ומקלל אביו ואמו מות יומת (כא יז)
במכילתא, עונש שמענו אזהרה מנין, ת״ל אלהים לא תקלל, אם דיין הוא אביך הרי הוא בכלל אלהים לא תקלל, ואם נשיא הוא הרי הוא בכלל ונשיא בעמך לא תאור, אינו לא דיין ולא נשיא אלא בור, הרי אתה דן בנין אב מדיין ונשיא וחרש, לא הרי דיין כהרי נשיא, ולא הרי נשיא כהרי דיין, ולא זה וזה כהרי חרש, ולא הרי חרש כהרי זה וזה, הצד השוה שבהן, שהם בעמך ואתה מוזהר על קללתם, אף אביך שבעמך, אתה מוזהר על קללתו, ע״כ.
ומבואר במכילתא דבר חידוש, דאם אביו הוא נשיא או דיין, יכולה אזהרת קללת הנשיא לשמש כאזהרה לאיסור קללת אביו ואמו, וזהו דבר חידוש כי לכאורה הוי איסור קללה מצד אחר מחמת מה שהוא דיין או נשיא, וצ״ע.
והנה למסקנא דהוי מצד השוה דהיינו אזהרת קללת כל אדם דג״כ נלמדת מצד השוה, לא קשה די״ל דאה״נ האזהרה של קללת אביו היא מחמת איסור קללת כל אדם, אלא שבאביו החמיר הכתוב בעונשו, אבל איסור קללת דיין ונשיא שהם מחמת גדולתן, ועונש מקלל אביו אינו מצד הגדולה שהרי הוא נוהג גם בכל אדם שאין בו גדולה זו, א״כ לכאורה הוי כאיסור אחר לגמרי ואינו יכול לשמש אזהרה למקלל אביו, וצ״ע.
ולכאורה איכא נפק"מ לדינא בדברי המכילתא הנ"ל דכשאביו דיין או נשיא אזהרת מקלל אביו היא מחמת הני לאוים דדיין ונשיא, דהנה במכילתא לקמן מסכתא דכספא פרשה י"ט איתא "יש מדבר דבר אחד וחייב עליו משום ארבעה דברים, בן נשיא שקלל את אביו, חייב בארבעה דברים, משום נשיא ואב ודיין ומשום בעמך לא תאור", ע"כ.
וכתב הרמב״ן בהשגות לספר המצוות ל״ת שי״ח, דהך תנא סבירא ליה דלוקין על לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין, היכא דלא אתרו ביה.
ויש לעיין בכוונת הרמב״ן למאי דקי״ל דלאו שניתן לאזהרת מיתת בי״ד אין לוקין עליו, על מה לא ילקה.
והנה מקור אזהרת מקלל אביו ואמו נלמדת במכילתא שם מדכתיב "בעמך לא תאור" לרבות כל שבעמך. א״כ י״ל לכאורה דרק על "בעמך לא תאור" לא ילקה, דזה הוא הלאו שניתן לאזהרת מיתת בי״ד, אבל על אלהים לא תקלל ועל נשיא לא תאור דהם אזהרות נפרדות י״ל דילקה עליהם.
אמנם לדברי המכילתא הנ״ל דאם נשיא הוא אביך אזהרתיה מנשיא בעמך לא תאור ואם דיין הוא אזהרתיה מאלהים לא תקלל, א״כ מבואר דכאשר אביו הוא נשיא או דיין, משמשת אזהרת נשיא או דיין לחיוב מקלל אביו עצמו, וא״כ נמצא דגם אזהרות אלו ניתנו למיתת בי״ד ולא ילקו כלל, ודוק.
אמנם להמכילתא כאן אזהרת מקלל כל אדם ומקלל אביו נלמדת בבנין אב מנשיא ודיין וחרש.
ולפי״ז יש לעיין דבלא״ה כיון דנלמד מצד השוה מכל אזהרות אלו, כל האזהרות שמהם נלמד חשיבי ניתנו לאזהרת מיתת בי״ד, ושוב לא ילקה על אף אחד מהם, ועי'.
ומקלל אביו ואמו מות יומת (כא יז)
במכילתא, עונש שמענו אזהרה מנין, ת״ל אלהים לא תקלל, אם דיין הוא אביך הרי הוא בכלל אלהים לא תקלל, ואם נשיא הוא הרי הוא בכלל ונשיא בעמך לא תאור, אינו לא דיין ולא נשיא אלא בור, הרי אתה דן בנין אב מדיין ונשיא וחרש, לא הרי דיין כהרי נשיא, ולא הרי נשיא כהרי דיין, ולא זה וזה כהרי חרש, ולא הרי חרש כהרי זה וזה, הצד השוה שבהן, שהם בעמך ואתה מוזהר על קללתם, אף אביך שבעמך, אתה מוזהר על קללתו, ע״כ.
ומבואר במכילתא דבר חידוש, דאם אביו הוא נשיא או דיין, יכולה אזהרת קללת הנשיא לשמש כאזהרה לאיסור קללת אביו ואמו, וזהו דבר חידוש כי לכאורה הוי איסור קללה מצד אחר מחמת מה שהוא דיין או נשיא, וצ״ע.
והנה למסקנא דהוי מצד השוה דהיינו אזהרת קללת כל אדם דג״כ נלמדת מצד השוה, לא קשה די״ל דאה״נ האזהרה של קללת אביו היא מחמת איסור קללת כל אדם, אלא שבאביו החמיר הכתוב בעונשו, אבל איסור קללת דיין ונשיא שהם מחמת גדולתן, ועונש מקלל אביו אינו מצד הגדולה שהרי הוא נוהג גם בכל אדם שאין בו גדולה זו, א״כ לכאורה הוי כאיסור אחר לגמרי ואינו יכול לשמש אזהרה למקלל אביו, וצ״ע.
ולכאורה איכא נפק"מ לדינא בדברי המכילתא הנ"ל דכשאביו דיין או נשיא אזהרת מקלל אביו היא מחמת הני לאוים דדיין ונשיא, דהנה במכילתא לקמן מסכתא דכספא פרשה י"ט איתא "יש מדבר דבר אחד וחייב עליו משום ארבעה דברים, בן נשיא שקלל את אביו, חייב בארבעה דברים, משום נשיא ואב ודיין ומשום בעמך לא תאור", ע"כ.
וכתב הרמב״ן בהשגות לספר המצוות ל״ת שי״ח, דהך תנא סבירא ליה דלוקין על לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין, היכא דלא אתרו ביה.
ויש לעיין בכוונת הרמב״ן למאי דקי״ל דלאו שניתן לאזהרת מיתת בי״ד אין לוקין עליו, על מה לא ילקה.
והנה מקור אזהרת מקלל אביו ואמו נלמדת במכילתא שם מדכתיב "בעמך לא תאור" לרבות כל שבעמך. א״כ י״ל לכאורה דרק על "בעמך לא תאור" לא ילקה, דזה הוא הלאו שניתן לאזהרת מיתת בי״ד, אבל על אלהים לא תקלל ועל נשיא לא תאור דהם אזהרות נפרדות י״ל דילקה עליהם.
אמנם לדברי המכילתא הנ״ל דאם נשיא הוא אביך אזהרתיה מנשיא בעמך לא תאור ואם דיין הוא אזהרתיה מאלהים לא תקלל, א״כ מבואר דכאשר אביו הוא נשיא או דיין, משמשת אזהרת נשיא או דיין לחיוב מקלל אביו עצמו, וא״כ נמצא דגם אזהרות אלו ניתנו למיתת בי״ד ולא ילקו כלל, ודוק.
אמנם להמכילתא כאן אזהרת מקלל כל אדם ומקלל אביו נלמדת בבנין אב מנשיא ודיין וחרש.
ולפי״ז יש לעיין דבלא״ה כיון דנלמד מצד השוה מכל אזהרות אלו, כל האזהרות שמהם נלמד חשיבי ניתנו לאזהרת מיתת בי״ד, ושוב לא ילקה על אף אחד מהם, ועי'.
•
בשבות יהודה לרבי יהודה נג'אר זצ״ל על המכילתא לקמן, הביא קושיית הדינא דחיי לאוין סי׳ ר״מ למה לא חשיב המכילתא שם דלוקה חמש, אם היה אביו חרש דאיכא נמי משום לא תקלל חרש.
וכתב בשבות יהודה שם ליישב דחרש אינו ראוי להיות דיין ונשיא.
ואינו מובן למה אינו ראוי, הא חרש לענין זה לכאורה הוא ג״כ המדבר ואינו שומע דאינו שוטה, ונהי דלדיני נפשות הוא פסול משום מום מ״מ לדיני ממונות כשר, ושפיר הו״ל דיין, וכן יכול להיות מלך, עכ״פ אם נתחרש לאחר שנעשה מלך, וצ"ע.