ד' לשונות גאולה בד' כוסות, וצ"ב, מדוע לא בד' מצות, או בד' זרועות וכדו'?

באנר
הצטרף
1/7/25
הודעות
130
ואולי בגלל שביין יש תוספת שמחה בכל כוס וכוס
והגאולה היתה בשלבים שקודם והוצאתי
ואח"כ והצלתי וכו'. אכן בזמנם כמדומה שלא היה מעלה ומוריד
וכדמשמע מכתו' ח: במתניתא תנא עשרה כוסות
תקנו חכמים בבית האבל שלשה קודם אכילה כדי לפתוח את בני מעיו
שלשה בתוך אכילה כדי לשרות אכילה שבמעיו וארבעה לאחר אכילה
אחד כנגד הזן ואחד כנגד ברכת הארץ ואחד כנגד בונה ירושלים
ואחד כנגד הטוב והמטיב הוסיפו עליהם ארבעה אחד כנגד חזני העיר
ואחד כנגד פרנסי העיר ואחד כנגד בית המקדש
ואחד כנגד רבן גמליאל התחילו היו שותין ומשתכרין החזירו הדבר ליושנה וכו'.
(וממילא גם מ"ש שם י: ששתה רביעית לפני נהמא לא יורה היינו בדורות מאוחרים שנחלשו וכו'
ואפשר שגם ענין ברכת כהנים במנחה וכו', מדובר בדורות מאוחרים)

ולפ"ז הדרא קו' לדוכתא כשתיקנו אמאי תיקנו דווקא ביין, ואע"פ שגם אז היתה תוספת
כיון שלא היתה כ"כ משמעותית, אלא אחרי כו"כ כוסות,
(מחמת שהיה ווסתם בכך לא חלו ולא מרגשו) אז מה הדגש דווקא ביין.
 
לענ"ד הדברים פשוטים עיקר מצוות "וזכרת כי עבד היית" היינו לבטא במעשים את זה שאנו בני חורין, מקיימים מד' כוסות ובהסבה, כמבואר להדיא ברמב"ם פ"ז מחמץ ומצה ה"ו והלכה ז [ודקדק לומר "לפיכך" עי"ש] וכמו שנודעו כבר דברי הגרי"ז הלוי שהעמיד את הדברים בטוטו"ד, ולכן דווקא בזה שייך ביטוי לחירות.
אמנם המצה שייכת במידת מה לחירות, אבל היא דין דאורייתא מסוים לאכול מצה, ולא שייכת רק לחירות, וכבר ידוע מה שכתב הרמב"ן בפרשת ראה שלחם עוני היינו לחם שעניים אוכלים [על דרך הפשט - מלבד דברי רב ושמואל בגמרא בזה], ומה שהשיב עליו מהר"ל בגבורות ה' [כמדומני פרק 50], אבל גם לדברי המהר"ל, עדיין יש מצוה מסוימת לאכול מצה, משא"כ ד' כוסות היא הצורה שבאמצעותה אנו מקיימים מצוות עשה מן התורה להראות את עצמו כאילו הוא יצא, ומפורש בגמ' פסחים קח ע"ב שיש בהם "ידי חירות", ועל כן החירות שייכת לד' לשונות של גאולה.
 
איך?
לכא' אדרבה הוא משכיח
ע"י שמעכיר דעתו ורק מוסיף שמחה כללית.
אין אומרים שירה אלא על היין, ועיין ברש"י בברכות מ ע"ב למעלה ושוב מא ע"ב למטה שזו מעלתו לפטור שאר משקין.
בברית מילה, בנישואין, בהבדלה, בקידוש של שבת, בכולם תקנו לנו לומר שירה על יין, לרוב חשיבותו, ומסתבר שצורת זכרון יצי"מ בשמחה היא ע"י שירה על היין.
 
אין אומרים שירה אלא על היין, ועיין ברש"י בברכות מ ע"ב למעלה ושוב מא ע"ב למטה שזו מעלתו לפטור שאר משקין.
בברית מילה, בנישואין, בהבדלה, בקידוש של שבת, בכולם תקנו לנו לומר שירה על יין, לרוב חשיבותו, ומסתבר שצורת זכרון יצי"מ בשמחה היא ע"י שירה על היין.
לכא' בכל הנ"ל משמע שיש השפעה בחפצא דמצוה
שזה סיבה להאדירה ולרוממה ע"י היין
אבל השפעה בגברא שהיין ישמש לו כסיבה לזכרון, זה עדיין לא שמענו מהנ"ל.
וממילא, השאלה דלעיל לכא' עדיין במקומה עומדת.

וגם מ"ש זכרו כיין לבנון וכו' זה אסמכתא וגם רק ברביעית ולא ביותר לכא' ועוד שצ"ב איך זה עובד.
 
לכא' בכל הנ"ל משמע שיש השפעה בחפצא דמצוה
שזה סיבה להאדירה ולרוממה ע"י היין
אבל השפעה בגברא שהיין ישמש לו כסיבה לזכרון, זה עדיין לא שמענו מהנ"ל.
וממילא, השאלה דלעיל לכא' עדיין במקומה עומדת.

וגם מ"ש זכרו כיין לבנון וכו' זה אסמכתא וגם רק ברביעית ולא ביותר לכא' ועוד שצ"ב איך זה עובד.
אני חושב שמה שכתב הרב @עשרה זהב , מתאים למה שביאר הגר"ח הלוי בדעת התוס' ריש פרק ערבי פסחים, [ד"ה ולא יפחתו לו] שדנו לדמות ד' כוסות לקידוש, וביאר הגר"ח דבדברי התוס' מבואר להדיא שגם בד' כוסות שייך שומע כעונה, א"כ התקנה לא היתה לשתות ד' כוסות של יין, אלא לברך על היין, ותקנו לומר הודאה לה' ד' פעמים [קידוש, אשר גאלנו, ברהמ"ז, מלך מהולל בתשבחות] שכולם ברכות בשם ומלכות על עניינו של יום, ואת כולם לומר על יין מדין שירה על יין וכדין קידוש על יין שבא מצד השירה, וזהו גדר זכרון ביין.
 
אני חושב שמה שכתב הרב @עשרה זהב , מתאים למה שביאר הגר"ח הלוי בדעת התוס' ריש פרק ערבי פסחים, [ד"ה ולא יפחתו לו] שדנו לדמות ד' כוסות לקידוש, וביאר הגר"ח דבדברי התוס' מבואר להדיא שגם בד' כוסות שייך שומע כעונה, א"כ התקנה לא היתה לשתות ד' כוסות של יין, אלא לברך על היין, ותקנו לומר הודאה לה' ד' פעמים [קידוש, אשר גאלנו, ברהמ"ז, מלך מהולל בתשבחות] שכולם ברכות בשם ומלכות על עניינו של יום, ואת כולם לומר על יין מדין שירה על יין וכדין קידוש על יין שבא מצד השירה, וזהו גדר זכרון ביין.
נפק"מ לכא' שצריך לכוון בזה בליל הסדר
 
ראשי תחתית