זבחים דף כט - מנין למחשב בקדשים שהוא לוקה

[משיב כהלכה]

צ"ע איך ילקה, הרי אף אחד לא התרה בו, וגם אם תאמר שעומדים שני עדים ומתרים בפני כל כהן שמקריב קרבן (שזה לא מסתבר), איך יעידו עליו שחשב מחשבת פסול? וכי הם קוראי מחשבות?

ואפילו אם היתה אופציה שילקה ע"פ עצמו, סביר להניח שלא היה הולך לבי"ד ואומר הלקוני כי חשבתי במזיד מחשבת פסול.

ולשיטת רש"י (להלן דף מ"א ד"ה כגון, ובמנחות דף ב' ד"ה אבל מחשבה) ותוס' (פסחים דף ס"ג ד"ה רבי מאיר, ובבא מציעא דף מ"ג ד"ה החושב) הסוברים שאין מחשבת פסול חלה על הקרבן אלא אם כן מוציאה בפיו, י"ל ששמעו אותו העדים וכך לוקה.

אבל לשאר הראשונים צ"ע. וכן משמעות הרמב"ם (הלכות פסולי המוקדשין יג, א) שמחשבה בלבד פוסלת, וכן מפורש בספר החינוך (קמד).

 

[שאינו יודע לשאול]

בשפת אמת מגילה ז ע"ב הוכיח דלא כהמל"מ שהביא שם ולחדש ש"כל חייבי מיתות שלקו נפטרו מידי כריתתן" היינו גם באופן שאין חייבין מלקות, [וכגון בלאו שאין בו מעשה לרבנן דר' יהודה שאין חייבין עליו מלקות כי אינו חמור כל כך - תומים לד א] א"כ ודאי ישנה אפשרות מרווחת מאוד שירצה ללקות על פי עצמו ויבא לבי"ד וכו' כמ"ש כת"ר - והיינו להיפטר מכרת.
ובזה גם המל"מ מודה, דכאן סו"ס חייב מלקות [דבזבחים כט שם מוקמינן לה כר' יהודה דלאו שאין בו מעשה לוקין עליו], אלא שאין לדיין ידיעה, א"כ אם יבא לבי"ד ודאי יפטר מן הכרת.