יבמות דף ק"ג / "אתיא יבמה לקמיה דרבי, אמר ליה רבי לאבדן פוק בדקה"

[משיב כהלכה]

רבי הורה לתלמידו אבדן לבדוק יבמה שהגיעה אליו, לראות אם הביאה שתי שערות: "אתיא יבמה לקמיה דרבי, אמר ליה רבי לאבדן פוק בדקה".

ותמוה מאוד הענין, כיצד הותר מראות אסורות, ועוד במקום התורף? (רמב"ם הלכות אישות פרק ב הלכה י"ז: "שתי שערות אלו צריכות שיהיו במקום הערוה". ועיין במ"מ שם, ובבית יוסף אבן העזר סימן קנ"ה סעיף י"ז).

כמעט ולא מדברים בזה (ענין תמוה לכשעצמו) אך המאירי כותב שאבדן היה אחראי לבדיקה, דהיינו דאג שנשים יבדקו אותה. אבל זה דוחק גדול, כי רבי ביקש ממנו לבדקה ומשמע שיבדוק בעצמו, וכן אם היה רוצה לבקש מאשה פלונית, היה מבקש ממנה ישירות ולא דרך אבדן.

כעין זה מצינו בנדה מ"ז, "שמואל בדק באמתיה ויהב לה ד' זוזי דמי בושתה", והיינו שבדק סימני בגרות בדדיה, ושילם לה דמי בושת.

גם שם תמוה מאוד הענין ואף אחד לא מדבר בזה, וראיתי מנסים לתרץ שהיה רופא, או שנכרית פנויה אינה ערווה, וכל זה אינו מתיישב על הלב כלל.

ואגב אעיר גם על הגמ' בכתובות י"ז, "רב אחא מרכיב לה אכתפיה ומרקד, אמרי ליה רבנן: אנן מהו למיעבד הכי? אמר להו: אי דמיין עלייכו ככשורא - לחיי, ואי לא - לא".

וידועים דברי הריטב"א (קידושין פ"א) שכתב שרק חסיד גדול יכול להקל בזה, אבל דבריו דחוקים שהרי רב אחא מסר זאת לתלמידיו שיחליטו בעצמם אם דמי ככשורא או לא, וגם עצם הענין תמוה, כיצד אף אחד לא ערער על הנהגתו? הרי כיום כל רבני הדור היו יוצאים נגדו? וכיצד הוא עצמו לא חשש שהרואים יקלו לעצמם גם בעניינים אחרים וידמו מילתא למילתא?

וכן יש להקשות על עצם הרעיון שמש"כ התורה 'האשה נקנית בביאה' הכוונה לעדי ביאה ממש, הרי גדר ראיית עדי ביאה אמנם מבואר במכות דף ז. דלהלכה לא צריך כמכחול בשפופרת אלא מספיק 'עד שיראו כדרך המנאפים', אבל רש"י כתב 'שיראו אותם בקירוב בשר ונוהגין כדרך המנאפים' ועיין מה שדייק בשו"ת נודע ביהודה אהע"ז תנינא סימן י"א הלכה למעשה, והיתכן שזהו הדרך לקדש בביאה לפני עדים. וראה עוד שדייקו בראשונים שעצם הראייה אין בו חסרון, רק מאחר וזהו תחלת מעשה התקרבות לאשתו זה מגונה, עיי"ש.

 

[ישראל סבא]

וכן יש להקשות על עצם הרעיון שמש"כ התורה 'האשה נקנית בביאה' הכוונה לעדי ביאה ממש, הרי גדר ראיית עדי ביאה אמנם מבואר במכות דף ז. דלהלכה לא צריך כמכחול בשפופרת אלא מספיק 'עד שיראו כדרך המנאפים', אבל רש"י כתב 'שיראו אותם בקירוב בשר ונוהגין כדרך המנאפים' ועיין מה שדייק בשו"ת נודע ביהודה אהע"ז תנינא סימן י"א הלכה למעשה, והיתכן שזהו הדרך לקדש בביאה לפני עדים. וראה עוד שדייקו בראשונים שעצם הראייה אין בו חסרון, רק מאחר וזהו תחלת מעשה התקרבות לאשתו זה מגונה, עיי"ש.

אישה נקנית בביאה גם בעדי יחוד. ולגבי חיוב מיתה בנואף ע"ז קאמר במכות עד שיראו כדרך המנאפים.

 

[אבא שלום]

לרוב קדושתם לא חששו ואכן לא מצאנו מכשול

 

[בית יוסף להבה]

כן נקטו למעשה בשיטת הרמב"ם בפירוש המשנה דצריך לראות את מעשה הביאה ממש.
ולעיקר הקושיא, הוא מדין לא אפשר ולא קמכוין. ומותר למשמעות רשב"ם אם לית ליה דרכא אחרינא לעבור על הנהר, ומאי שנא.
והאיש אינו משמש את האשה בחולייה רק בחולי מעיים שצריך לעסוק בתדירות באופן זה.

 

[משיב כהלכה]

כדאי שתצטט על מה אתה מגיב, כי יש לעיל כמה דברים הצריכים ביאור.

 

[בית יוסף להבה]

ותמוה מאוד הענין, כיצד הותר מראות אסורות, ועוד במקום התורף?

לעיקר הקושיא, הוא מדין לא אפשר ולא קמכוין. ומותר למשמעות רשב"ם אם לית ליה דרכא אחרינא לעבור על הנהר, ומאי שנא.

והאיש אינו משמש את האשה בחולייה רק בחולי מעיים שצריך לעסוק בתדירות באופן זה.

כן יש להקשות על עצם הרעיון שמש"כ התורה 'האשה נקנית בביאה' הכוונה לעדי ביאה ממש, הרי גדר ראיית עדי ביאה אמנם מבואר במכות דף ז. דלהלכה לא צריך כמכחול בשפופרת אלא מספיק 'עד שיראו כדרך המנאפים', אבל רש"י כתב 'שיראו אותם בקירוב בשר ונוהגין כדרך המנאפים' ועיין מה שדייק בשו"ת נודע ביהודה אהע"ז תנינא סימן י"א הלכה למעשה, והיתכן שזהו הדרך לקדש בביאה לפני עדים

כן נקטו למעשה בשיטת הרמב"ם בפירוש המשנה דצריך לראות את מעשה הביאה ממש.

 

[משיב כהלכה]

לא ענית למה לא מסר למאן דהו לבדוק אותה, והרי זה דרכא אחרינא.

 

[בית יוסף להבה]

לא ענית למה לא מסר למאן דהו לבדוק אותה, והרי זה דרכא אחרינא.

אכן לא עניתי, כי עד עכשיו לא הבנתי שזו עיקר קושייתך.
ונראה לומר דמצינו שבדורותינו בטלו מיאון כיון שצריך בקיאות גדולה בבדיקה, דהא קיימא לן גומות אף על פי שאין שערות, ולכן שלחו.
ובלאו הכי לא קשה כל כך, דמאן יימא שהיתה מצויה לו אשה, וענין דרכא אחרינא הוא ענין גמיש לפי הענין הצורך והחשש, דעל כל פנים מצינו שהיו אמוראים שהיו מרכיבים כלה על כתפם, ואין חילוק בזה.
עוד נראה להוסיף על הענין הראשון., דאיסור הבטה בבתולה טהורה, עיקרו חשש שמא יביט בה אחר שתנשא כמבואר באבות דרבי נתן, ויש עוד להאריך בזה. נמצא שאם אינו מביט בפניה, אינו מביט בדבר האסור, ואין בזה חשש מצד קריבה לעריות רק גירוי יצר הרע בנפשו, ויש בזה היתירי דרכא אחרינא.

 

[משיב כהלכה]

זה לא מתרץ הכל (לגבי בדק באמתיה, למשל, ויש עוד עניינים מוקשים שלא הזכרתי כאן, כמו הגמ' בבכורות מ"ה - מעשה בתלמידיו של ר' ישמעאל ששלקו זונה אחת שנתחייבה שריפה למלך, בדקו ומצאו בה מאתים וחמשים ושנים), ונראה מכל זה שהגישה שלהם היתה שונה לגמרי משלנו.

 

[בית יוסף להבה]

זה לא מתרץ הכל (לגבי בדק באמתיה, למשל, ויש עוד עניינים מוקשים שלא הזכרתי כאן, כמו הגמ' בבכורות מ"ה - מעשה בתלמידיו של ר' ישמעאל ששלקו זונה אחת שנתחייבה שריפה למלך, בדקו ומצאו בה מאתים וחמשים ושנים), ונראה מכל זה שהגישה שלהם היתה שונה לגמרי משלנו.

בדק באמתיה גם כן צריך בקיאות.
מה ששלקו זונה אחת, זה לאחר מיתה, ואין שייך בזה חשש כל כך.

 

[משיב כהלכה]

הוא בדק כדי להתלמד, להיפך מבקיאות.

גם לאחר מיתה יש חשש הרהור (באופן של המעשה הנ"ל) והם עצמם המיתו אותה בשליקה (היא התחייבה בשריפה למלך).

 

[בית יוסף להבה]

הוא בדק כדי להתלמד, להיפך מבקיאות.

גם לאחר מיתה יש חשש הרהור (באופן של המעשה הנ"ל) והם עצמם המיתו אותה בשליקה (היא התחייבה בשריפה למלך).

בקיאות במובן של לדעת איך ללמוד, ואדרבה לשמוע מאחרים קשה בדברים כאלה.
מה ששלקו אותה דילמא בבגדיה, ודילמא על ידי שליח(ה).
ומבואר בסוטה דקיימא לן דאין יצר הרע שולט במה שאין עיניו רואות, ולכן מקרעין את בגדיה, ומבואר שם שלאחר מיתתה אין שוב חשש גירוי.

 

[כאחד העם]

מעשה בתלמידיו של ר' ישמעאל ששלקו זונה אחת שנתחייבה שריפה למלך, בדקו ומצאו בה מאתים וחמשים ושנים),

ויותר יש להקשות על מעשה ד "בר קפרא" שהרכיב את בתו של רבי על כתפיו

אך שמא יש ליישב- ע"פ מעשה דר' גידל [ברכות כ] שהיה יושב בבית הטבילה ורואה איך הנשים היו טובלות , וכששאלוהו חכמים שאיך הוא לא מפחד מיצר הרע? וענה להם שהם בעיניו כאווזים לבנים.

וממילא יתכן- שבשאר הגמ' הנ"ל ג"כ , כיון שלא היה להם יצה"ר בעניין זה, היה מותר להם