בבא בתרא דף קע"ב "כי היכי דנפגום שטריה"

[משיב כהלכה]

מבאר רשב"ם שנוח ללווה שיפגם השטר, דהיינו שאם יפרע מקצתו, ואחר כך ישקר ויטען שפרע כולו, לא יהיה המלווה יכול לגבותו אלא בשבועה, אם יודה שפרע מקצתו.

ונשאלת השאלה, האם חז"ל מסייעים פה לשקרן ורמאי?

ואפשר ליישב בדוחק דאיירי שהלווה פרע הכל, והמלווה טען לו שנאבד השטר, וכך מה שטוען שפרע הוא אמת.

אבל באופן זה כותבים שובר, וא"כ לא צריך כל זה.

ואפשר ליישב שכל זה למ"ד אין כותבים שובר, אבל להלכה נוהגים לכתוב שובר (כדאיתא שם).