מדובר בתפילה / גזירה, ולא בהקדשת מצווה. אתה מניח הנחות שגויות ובונה עליהן בניינים.
לא מכיר גזירה לעוות את שורת הדין.
מה עשה הקב"ה לאותו כובס שהתאבד כששמע על פטירת רבי, ולכל אלה שהיו בהלוויה? חיפף אותם?
לא יודע מה שאתה רוצה, מי שחייב חטאת צריך להביא חטאת, ומי שגזל ממון צריך להשיב ממון.
הלווייתו של רבי לא מכפרת עוונות.
אם זה לא מוסכם, חבל וויכוח !
אם הש"ס מלא עבורך בקושיות, אולי זה אתה שנוסע בכיוון הלא נכון?
איך אמרת פעם?
עדיף לי להישאר בקושיא, מאשר לפברק תירוץ
זה מה שאמרתי פעם.
(צ"ע זה לא נטע זר בש"ס, מסתא אתה יודע לבד).
בכל פעם שאתה נתקע בקיר בטון שאני מציב מולך, אתה פוטר אותו ב"קושיה" עד שהש"ס התמלא בקושיות.
התנ"ך מלא פסוקים שיש לה' יד ורגל וכו', אבל אין לו יד ואין לו רגל...
עוד פסוק ועוד פסוק שתביא לא ישנה, ברור ?!
על שאלה זו עונה התוס' שציטטתי, מסתבר שאפילו לא קראת... איך תבין אם זו הגישה שלך?
אז חבל שלא התעמקת בתוס'...
אני אעזור לך, למה לא תירצו בפשטות ע"פ ההמשך "ואלו שאין להם חלק לעולם הבא" ?
כי ודאי שלא חשבו לרגע שנעשה פה ויתור או פרוטקציה, ומי שלא מגיע לו עוה"ב יקבל.
ועל אותו דרך דרך ברור שהם לא התכוונו שמי שגזל לא צריך להחזיר, אלא כוונתם שמי שמגיע לו עוה"ב אך צריך להתייסר (על עוונות קלים או זוהמא החופפת על הנפש מתאוות העולם. - וזה רוב ככל העולם), מתכפר ע"י אשכבתיה דרבי.
יכול להיות שגם על עוונות חמורים שתשובה תולה ויסורים מכפרים, אז אשכבתיה דרבי, זה מספיק יסורים. (לעמוד שעות על הרגלים בשמש, בלי אכילה ושתיה), וזה מכפר. כי לפעמים יסורים קלים שוים הרבה מאד, כמו אמר הגר"א. אז אשכבתיה דרבי, בגלל המיוחדות של המעמד היה ליסורים הללו משקל גדול כ"כ. אולי, לא יודע.
אבל דברים שהם מפורשים בתורה ואדם לא חוזר מהם, כמו לא השיב את הגזלה, וכו', אין הו"א שכוונת תוס' שיתכפר ע"י אשכבתיה דרבי.