מקורות אין לי,
אבל פוק חזי.
א. האר"י כתב שמה שאמרו ת"ח שמתענה ליכול כלבא שירותיה, הני מילי בשלא חטא, אבל אם חטא צריך להתענות. (ודלא כמ"ש המ"ב בשם החרדים, שהוא כידוע מכתבי התלמידים).
ב. חוץ ממה שכתב האר"י, יש עוד כמה כפרות שכתובות בספה"ק.
אז נכון שהאר"י זו המילה האחרונה אצל רבים מאיתנו, אבל זה לא אומר שמי שלא עושה את התיקון הוא לא שווה כלום.
רבינו יונה מביא בשע"ת "חטא אדם ונתחייב מיתה לשמים, אם רגיל ללמוד פרק א' שונה ב' פרקים" וכו'.
ועוד שם, בחסד ואמת יכופר עוון, אמת זו תורה וחסד הוא חסד (ויש ענין בחסד בתורה).
גם ידוע שאמירת פרקי תהילים (לאו דוקא תיקון הכללי), מזמרת עריצים.
וכתוב בראשית חכמה שלימוד משניות מועיל מאד לפגם היסוד.
וידוע בספרים (כמדומה לי מובא גם באגלי טל בהק') שחידוש בתורה מכפר על עוון הברית. וכתוב באגלי טל, שחידוש היינו דבר שנתחדש ללומד (היינו שהבין הפשט במשהו שלא ידע מקודם).
ומה שמפורסם שמי שחטא כל תורתו הולכת לסט"א, כתבו המקובלים דהני מילי בשלא עשה תשובה אבל אם עשה תשובה לית לן בה, (ולא נראה לי שהכוונה לתשובה של יוה"כ או למה שהביא הרמב"ם שיעיד עליו יודע תעלומות וכו', אלא ברצון להשתנות ובידיעה שאין זו הדרך, לכאו' סגי כדי שלא תלך תורתו לסט"א).
הרי לנו הרבה דרכי כפרה לאו דוקא ע"פ האר"י.
כמו"כ (ואיני בא להקל בתיקון שע"פ האר"י חלילה, אבל זאת למודעי), התיקון הנ"ל אינו ממש כפי האר"י, שהרי האר"י הורה על פ"ד תעניות רצופין יום אחר יום (וכמדומני בצום של 24 שעות ליום). וגם הביא כוונות לכווין בהם.
היום עושים רק תענית אחת ובפדיון ע"פ הפוסקים, וצמים רק חצי יום, ונותנים להש"ץ לכווין בשביל כולם (ע"פ המקובלים המאוחרים).
אם אפשר לסמוך עליהם, אפשר גם לסמוך על הראשונים וחז"ל והאחרונים דלעיל.
ולמעשה; כבר אמרתי שאיני בא להקל ראש בתיקון החשוב הזה, רק שיש לדעת שמי שאינו יכול להתענות או להשתתף בתיקון מסיבות אלו ואחרות, עדיין לא אבדה תקוותו. רק שלענ"ד דעתי ראוי בוודאי למי שיכול לעשות זאת (לפחות פעם אחת) להשתתף.
רק מכיון שבישיבות לא נהגו זה, וגם אברכי הכוללים עם המחוייבות לכולל ולילדים בבית וכו', לא תמיד יכולים. אז א' אין לאבד תקווה, לימוד התורה וקיום המצוות ודאי מועיל וחשוב בשמים עם התשובה. ואמרו חז"ל אם עשית חבילות של עבירות עשה כנגדן חבילות של מצוות.
ב' מי שרוצה לעשות אדרבה ואדרבה, יהי ה' עמו, אבל לא לעורר על זה ריב ומדון בישיבה או בקהילה או בחברה. כי זה ודאי לא רצון ה', וגם אין צורך לפרסם מה שהוא עושה, ואין צורך לעשות נפשות לרבינו האר"י, הוא לא זקוק לזה.
