ידוע שכל דבר ללא הגבלה נחשב רחמים ואילו ההגבלה זה דין
וכמו שמים זה רחמים כיון שתפקידם הוא לחבר אבל אש יסודו בגבורה כיון שתפקידו להפריד
וכן שם הויה הוא כולל כל העולמות ובאריז''ל מובא שמלוי זה דין כיון שזה הגבלת הדבר [יש שם איזה גימטריא שהאר''י אומר וכעת איני זוכר]
[והרגיל בלימוד לחלק יסודו בגבורות]
וכן החכמה נמצאת בצד ימין שהוא קו החסד כיון שטיפת האב כוללת הכל
ואילו הבינה שזה תחילת היציאה שמתחלק לפרטים שזה האמא שלוקחת את הטיפה ועושה ממנה אברים זה דין וכידוע ששורש הדין זה הבינה
וכן ענין הצמצום הוא דין כיון שהוא הגבלה.
וגם שם ע''ב שיסודו בחכמה המילוי שלו גימטריא חסד כיון ששם ע''ב זה חכמה אע''פ שכל מילוי הוא דין אבל בפרטיות שם ע''ב הוא חסד כיון שהוא כולל
וכן כידוע תורה שבכתב זה בתפארת [ז''א] אבל תורה שבכתב זה מלכות כיון שתורה שבע''פ זה חלוקה לפרטים משא''כ תורה שבכתב.
ובזה שמעתי לבאר מה שהראשונים לא מבארים כמו האחרונים וידוע בשם הגר''ח מבריסק שהראשונים תפסו את הנשמתא דאורייתא שהם תפסו את הכל כאחד והאחרונים שתפסו פחות היו מבארים את הפרטים פרט פרט
וגם ככל שהשתלשלות גדלה ההתפרדות גדלה ולכמבואר שז''א ונוק זיוגן לפעמים ואילו חכמה ובינה הם תרי רעין דלא מתפרשין ואילו א''א והכתר הם אחד ממש דהיינו שככל שעולים זה יותר אחד [ובזה יבואר הטעם שבא''ק מדברים רק מע''ב דע''ב דא''ק כיון שע''בהוא בחכמה והוא אחד ובמקום גבוה כזה כא''ק א''א לדבר בפרטים]
ובזה יבואר שבשבת שמגיעם למנחה של שבת ששם זה כבר רעווא דרעווין בג''ר אומרים אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ
וכמו שמים זה רחמים כיון שתפקידם הוא לחבר אבל אש יסודו בגבורה כיון שתפקידו להפריד
וכן שם הויה הוא כולל כל העולמות ובאריז''ל מובא שמלוי זה דין כיון שזה הגבלת הדבר [יש שם איזה גימטריא שהאר''י אומר וכעת איני זוכר]
[והרגיל בלימוד לחלק יסודו בגבורות]
וכן החכמה נמצאת בצד ימין שהוא קו החסד כיון שטיפת האב כוללת הכל
ואילו הבינה שזה תחילת היציאה שמתחלק לפרטים שזה האמא שלוקחת את הטיפה ועושה ממנה אברים זה דין וכידוע ששורש הדין זה הבינה
וכן ענין הצמצום הוא דין כיון שהוא הגבלה.
וגם שם ע''ב שיסודו בחכמה המילוי שלו גימטריא חסד כיון ששם ע''ב זה חכמה אע''פ שכל מילוי הוא דין אבל בפרטיות שם ע''ב הוא חסד כיון שהוא כולל
וכן כידוע תורה שבכתב זה בתפארת [ז''א] אבל תורה שבכתב זה מלכות כיון שתורה שבע''פ זה חלוקה לפרטים משא''כ תורה שבכתב.
ובזה שמעתי לבאר מה שהראשונים לא מבארים כמו האחרונים וידוע בשם הגר''ח מבריסק שהראשונים תפסו את הנשמתא דאורייתא שהם תפסו את הכל כאחד והאחרונים שתפסו פחות היו מבארים את הפרטים פרט פרט
וגם ככל שהשתלשלות גדלה ההתפרדות גדלה ולכמבואר שז''א ונוק זיוגן לפעמים ואילו חכמה ובינה הם תרי רעין דלא מתפרשין ואילו א''א והכתר הם אחד ממש דהיינו שככל שעולים זה יותר אחד [ובזה יבואר הטעם שבא''ק מדברים רק מע''ב דע''ב דא''ק כיון שע''בהוא בחכמה והוא אחד ובמקום גבוה כזה כא''ק א''א לדבר בפרטים]
ובזה יבואר שבשבת שמגיעם למנחה של שבת ששם זה כבר רעווא דרעווין בג''ר אומרים אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ
נערך לאחרונה: