כהנא דמסייע
חבר מוביל
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 659
שמעתי ממו''ר הגר''ח קלופט שיכולה להיות סתירה בדיוק כמו בבלי וירושלמי. אך בפרטים. ולא ביסודות. זה אותה תורה. ויש בזה כללים.
פסיקה כספר הזוהר
- יוזם הנושא רק תורה
- תאריך התחלה
יש לחלק בין דין שהפוסקים כתבו מסברא לדין שפירשו בו את הגמרא.
עת שערי רצון
חבר בכיר
- הצטרף
- 5/1/25
- הודעות
- 1,164
הזוהר לא מתיחס לכל מחלוקות התנאים, אל תגזים, ומסתבר שע''פ הנסתר הזוהר הכריע גם בין שיטות התנאים, ויש מקום לזה ...
עת שערי רצון
חבר בכיר
- הצטרף
- 5/1/25
- הודעות
- 1,164
לא הבנתי כלום
עכ"פ פשיטא דרשב"י פירש את התורה כפי שהכריע להלכה. ובימי רבינא ורב אשי נקבעה סוף הוראה לאו דווקא כשיטת רשב"י וחבריו.
כהנא דמסייע
חבר מוביל
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 659
פעמים רבות יש מחלוקות בזוהר של תנאים כמו ר' יוסי ור' יהודה, כמו לגבי הטבת המנורה.
כהנא דמסייע
חבר מוביל
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 659
מה בין הטבה להדלקה
רבינו עובדיה מברטנורא רבה הגדול של
ירושלים של מעלה, כותב בפירושו[1] על דברי הרמב''ם שהכהן גדול מדליק ביום ובלילה "פליאה נשגבה בעיני, ולא שמעתי ולא ראיתי לאחד מרבותי שסובר כן". שהרי מפורש בפסוק "בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר בְּהֵיטִיבוֹ אֶת הַנֵּרֹת.. וּבְהַעֲלֹת אַהֲרֹן אֶת הַנֵּרֹת בֵּין הָעַרְבַּיִם"[2], הרי שבבקר עושים ''הטבה'' ובבין הערבים ''מדליקים'', ולפי הרמב''ם כל יום מדליקים פעמיים בבקר ובערב. ובאמת הרבה מרבותינו הראשונים נסוגו אחור מדעת
הרמב''ם הזו.
אולם מצינו מקור מפורש לדברי הרמב''ם
מהזוה''ק[3] שדעת ר' יוסי לפרש את המילה ''בהיטיבו'', כמו ''כי טובים דודיך מייך'' דהיינו כמו שנאמר שאדם "מטיב לבו ביין" והכוונה ''שותה יין'', כך גם מטיבים את המנורה בשמן, אבל לא מדליקים אותה. אולם דעת רבי יהודה "הטבה" מלשון ''וטוב לב משתה תמיד" דהיינו לדאוג שתמיד תהיה המנורה דולקת גם בבקר באופן תמידי. נמצא שעת הרמב''ם כר'
יהודה, ודעת הברטנורא כדעת ר' יוסי.
ונראה שמחלוקתם של ר' יהודה ור' יוסי נעוצה
במחלוקת אחרת המבוארת במשנה[4] לגבי לחם הפנים כיצד מקיימים את הציווי "לפני תמיד", לדעת ת''ק היו מוציאים את לחם הפנים שני כהנים, ובד בבד שני כהנים אחרים מניחים את הלחם החדש, כדי שרגע אחד לא יהיה השולחן ללא לחם. אולם רבי יוסי סבור שאין צורך בכך אלא העיקר שלא ילין השולחן לילה שלם בלא
לחם.
והנה גם המנורה נקראת בתורה "נר תמיד"[5],
ורבי יוסי סבור שאין צריך שיהא דולקת המנורה ''תמיד'' ממש ולא תכבה אף רגע אחד, אלא מספיק שדולקת כל הלילה, ואף אם כבתה ביום ומדליקה בלילה נקראת ''נר תמיד'', ממש כפי שיטתו לגבי לחם הפנים שאין צריך לדאוג שהשולחן לא יהא חסר מלחם אפילו רגע אחד. אולם רבי יהודה סובר כתנא קמא שצריך שיהא ''נר תמיד'' ממש שיהא דולק תמיד ולכן אם כבה
ביום חוזר ומדליקו.
[1] תמיד ג,ט
[2] שמות פרק ל,ז
[3] ח''ג קנ ע''א
[4] מנחות צט ע''ב
[5] שמות כז,כ. ויקרא כד,ב.
בגמרא מנחות לו ב יצאו שבתות וי"ט דיש בהם אות ויש חוסר מידע מהו האות האם מלאכה או שאר מצוות ונ"מ לחוה"מ. ובמו"ק יט משמע דחייב, והתוס' דחו דהני תנאי ס"ל דשבת זמן תפילין. ולכן אין שום ראיה מש"ס.
ברור.
וא"כ אין להניח שהזוהר אמור להסתדר עם ההלכה הפסוקה.
כהנא דמסייע
חבר מוביל
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 659
אבל מ''מ כשכתוב הלכה בסתמא לא גרע מספרי וכו'. ואכמ''ל.
אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י
חבר קבוע
- הצטרף
- 31/12/24
- הודעות
- 248
הבעיה הוא להיפך, רבינא ורב אשי חייבים להסתדר עם הזוהר, כי אין אמוראים חולקים על תנאים
והגר"א (ד"ה לית שיבה) שהוא בעל המימרא שאין מחלוקת בין הגמרא להזוהר, באמת כתב שיש מחלוקת בין המשנה להזוהר
וכמו שכתב להדיא בדרכי משה כמדומני בריש יו"ד (סי' ג' בערך), בענין המובא מזוה"ק דגיד הנשה אסור בהנאה, דהיינו כשיטתו בש"ס, ואין הלכה כמותו ע"ש.
ואמנם דברי הב"י שהביא ד' הזוה"ק שם צ"ב. ומ"מ אין נראה כלל שחולק ע"ד הרמ"א.
ואדרבא, ענין זה משלים ומבאר היטב את דברי הגר"א הידועים שאין מחלוקת בין הפשט והסוד [דלא כמי שהביא דבריו, כאילו כקושי' על הנ"ל], דכל מה שיש בפשט, יש לו סוד, וכל הפשט משתלשל מהסוד וכו'
[ובדרך רמז, יתכן לרמוז ד"ז במאמרם ז"ל, כל מה שיש ביבשה, יש בים, כי הים רומז לעלמא דאתכסיא בבחי' הסוד כנודע, ויל"ב מה שאמרו דמה שבים טמא, ביבשה טהור וכו'..]