פסיקה כספר הזוהר

[אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י]

למה שלא תהיה סתירה בין הזוהר לגמרא?
וכי רשב"י תמיד אמור להסתדר עם רבינא ורב אשי?

שמעתי ממו''ר הגר''ח קלופט שיכולה להיות סתירה בדיוק כמו בבלי וירושלמי. אך בפרטים. ולא ביסודות. זה אותה תורה. ויש בזה כללים.

הבעיה הוא להיפך, רבינא ורב אשי חייבים להסתדר עם הזוהר, כי אין אמוראים חולקים על תנאים
והגר"א (ד"ה לית שיבה) שהוא בעל המימרא שאין מחלוקת בין הגמרא להזוהר, באמת כתב שיש מחלוקת בין המשנה להזוהר

 

[דעה את ה']

אם לא תיתכן סתירה בין הסוד לנגלה לא ייתכן שבזוהר תהיה רק שיטה אחת שתתאים להלכה הפסוקה ובפשט יהיו הרבה שיטות.
ומאחר שהזוהר התחבר ע"י רשב"י ותלמידיו י"ל שהם פירשו את הסוד לפי שיטתם בפשט.

וכמו שכתב להדיא בדרכי משה כמדומני בריש יו"ד (סי' ג' בערך), בענין המובא מזוה"ק דגיד הנשה אסור בהנאה, דהיינו כשיטתו בש"ס, ואין הלכה כמותו ע"ש.

ואמנם דברי הב"י שהביא ד' הזוה"ק שם צ"ב. ומ"מ אין נראה כלל שחולק ע"ד הרמ"א.

ואדרבא, ענין זה משלים ומבאר היטב את דברי הגר"א הידועים שאין מחלוקת בין הפשט והסוד [דלא כמי שהביא דבריו, כאילו כקושי' על הנ"ל], דכל מה שיש בפשט, יש לו סוד, וכל הפשט משתלשל מהסוד וכו'

[ובדרך רמז, יתכן לרמוז ד"ז במאמרם ז"ל, כל מה שיש ביבשה, יש בים, כי הים רומז לעלמא דאתכסיא בבחי' הסוד כנודע, ויל"ב מה שאמרו דמה שבים טמא, ביבשה טהור וכו'..]