וראיתי למרן הגרע"י שו"ת יביע אומר חלק ו - אורח חיים סימן מה שכ' להביא ראיה שדעת הרמב"ם שפטורות מהלל בחנוכה וז"ל:
וראיתי לרבינו הרמב"ם (בפ"ג מה' חנוכה ה"ו) בדיני הלל דחנוכה, שכ', שלא רק ההלל של חנוכה אינו אלא מד"ס אלא קריאת ההלל לעולם מדברי סופרים בכל הימים שגומרים בהם את ההלל. (וע' בהשגת הראב"ד ובדברי ה"ה והכ"מ שם). ושם (הלכה יד) כתב, ואם היה המקרא את ההלל קטן או עבד או אשה עונה אחריהם מה שהן אומרים מלה במלה בכל ההלל. ע"כ. ומבואר שסובר רבינו שהנשים פטורות מקריאת ההלל אף בחנוכה, ולכן כיון שאין שומע מאיש שהוא בר חיובא, לא שייך ביה שומע כעונה, וחייב לומר מלה במלה אחרי המקרא.
ואנא עבדא בתר דסגידנא קמיה דיקר אורייתיה לא הבנתי
דהרמב"ם כ' בפרק זה "כל דיני ההלל של כל השנה", כגון אימתי מברכין ודיני בין פרקים וכו'
ואחרי כל פרטי ודיני הלל של כל השנה כ' דאם היה המקרא אשה, ע"ש היטב,
וזה דין כללי בכל ההלל של ר"ח ומועדים שלכו"ע נשים פטורות ומה ראה רבנו הגדול להביא ראיה משם.
ולא אכחד
כי כדברי היבי"א שפה אחת ודברים אחדים כ' גם האור לציון
שו"ת אור לציון חלק ד - הערות פרק מט - דין הלל בחנוכה הערה א
אולם שוב נראה שאין לנשים לברך על ההלל בחנוכה. שהרי הרמב"ם בפרק ג' מהלכות חנוכה הלכה י"ד כתב, ואם היה המקרא את ההלל קטן או עבד או אשה, עונה אחריהם מה שהם אומרים מלה במלה בכל ההלל. ומקורו מהמשנה בסוכה דף ל"ח ע"א לענין הלל דסוכות, מי שהיה עבד או אשה או קטן מקרין אותו, עונה אחריהן מה שהן אומרין. והיינו מטעם שמי שאין מחוייב בדבר, אין מוציא את המחוייב ידי חובתו, וכדפירש רש"י שם. וכיון שהרמב"ם העתיק דין זה דוקא בהלכות חנוכה, משמע דסבירא ליה שאין הנשים חייבות בהלל דחנוכה.
הרי לן תרי נביאים מתנבאים בסגנון אחד ממש.
ולמ"שכ לא זכיתי להלום ד' הני תרי עמודי עולם
