בבא קמא פירוט הפטור בשואל

[שכל הנעלם]

ברשימה של אבות נזיקין של רבי חייא בדף ד' מובא גם שואל, התוס' על המקום מבאר באיזה מקרים השואל חייב ובאיזה מקרים יהיה פטור, כלשונו "שואל חייב בכל חוץ ממתה מחמת מלאכה" - שרק במתה מחמת מלאכה השואל יהיה פטור, וצ"ע מדוע התוס' לא מזכיר ג"כ את הפטור ב"בעליו עימו"?
אוי"ל שהתוס' רצה לאמר מקרה פטור אצל השואל, מקרה שמשתייך רק אליו, בשונה מבעליו עימו שהוא נפטר גם מגניבה ואבידה ששייך ג"כ בשאר השומרים?

 

[שפריר חביון]

אכן כך.
ביאור הפשט בתוס' הוא להביא כעין סייעתא, ועי' מדוע בכלל פי' תוס' פירוש זה, דלכאורה ידוע ענין השומרים, ועוד שבשאר מקומות תוס' לא מפרש כן
ודוק