עיין ילקוט יוסף חנוכה עמ' תצח שכתב שאין לנו לחדש שבחנוכה זה מצוה אחת אלא כל יום מצוה בפני עצמה.כמדומה שבירושלמי כתוב לגבי מגילה, שאם נתגייר באמצע פורים, פטור מקריאה.
ואי נימא שחייב, במידה והתגייר ביום השלישי, כמה ידליק באותו יום?
(שמעתי מהגר"י זילברשטיין לגבי קטן שהגדיל, שידליק אחד, ויש הרבה מה לפלפל בזה).
בספר הפרדס כתב וז"ל "הרמב"ם ז"ל כתב, כל המצות [שהן] מזמן לזמן כגון שופר וסוכה ולולב ומקרא מגילה ונר חנוכה מברך שהחיינו, ולפי זה קשה, אמאי לא מברכינן שהחיינו בביעור חמץ כיון שהוא מזמן לזמן, ורבינו זרחיה הלוי ז"ל נתן טעם לזה לפי שלא תיקנו חכמים ז"ל ברכת שהחיינו אלא בדבר שנהנה ממנו, כגון הקונה כלים חדשים או הבונה בית חדש או במיני אכילה, שנהנה אדם מהם. ויש מי שכתב שהטעם הוא לגבי ביעור משום דעדיין לא נגמרה המצוה, שעדיין צריך ביטול. ואין זה נכון שהרי בחנוכה בלילה הראשון מברכין זמן, אף על פי שלא נגמרה המצוה עד יום שמיני. וג"כ קשה ספירת העומר שאע"פ שיש בספירתה גמר המצוה ואין מברכין בה שהחיינו, וא"ת שאין גמר המצוה עד סיום המנין, מכל מקום קשה חנוכה". עכ"ל.עיין ילקוט יוסף חנוכה עמ' תצח שכתב שאין לנו לחדש שבחנוכה זה מצוה אחת אלא כל יום מצוה בפני עצמה.
ולכן ידליק בברכה. (ונראה מדבריו שידליק כשאר בני אדם)
יישר כח.בספר הפרדס כתב וז"ל "הרמב"ם ז"ל כתב, כל המצות [שהן] מזמן לזמן כגון שופר וסוכה ולולב ומקרא מגילה ונר חנוכה מברך שהחיינו, ולפי זה קשה, אמאי לא מברכינן שהחיינו בביעור חמץ כיון שהוא מזמן לזמן, ורבינו זרחיה הלוי ז"ל נתן טעם לזה לפי שלא תיקנו חכמים ז"ל ברכת שהחיינו אלא בדבר שנהנה ממנו, כגון הקונה כלים חדשים או הבונה בית חדש או במיני אכילה, שנהנה אדם מהם. ויש מי שכתב שהטעם הוא לגבי ביעור משום דעדיין לא נגמרה המצוה, שעדיין צריך ביטול. ואין זה נכון שהרי בחנוכה בלילה הראשון מברכין זמן, אף על פי שלא נגמרה המצוה עד יום שמיני". עכ"ל.
מבואר לכאו' בדברי ספר הפרדס שמצות ההדלקה בכל הח' ימים היא מצוה אחת.
שאלה טובה.יישר כח.
לפי דבריו מי שלא בירך לילה אחד לא יוכל להמשיך בברכה כספירת העומר??
מה זה נוגע לאשכול הזה?מודעה באמת יפה ומרשימה
ומרשים עוד יותר האמון הרב שרוחשים זקני הדור לקופה.
רק רציתי לשאול:
מה מקור האמרה ששעת הדלקה היא כשעת תקיעת שופר?
בספר הפרדס כתב וז"ל "הרמב"ם ז"ל כתב, כל המצות [שהן] מזמן לזמן כגון שופר וסוכה ולולב ומקרא מגילה ונר חנוכה מברך שהחיינו, ולפי זה קשה, אמאי לא מברכינן שהחיינו בביעור חמץ כיון שהוא מזמן לזמן, ורבינו זרחיה הלוי ז"ל נתן טעם לזה לפי שלא תיקנו חכמים ז"ל ברכת שהחיינו אלא בדבר שנהנה ממנו, כגון הקונה כלים חדשים או הבונה בית חדש או במיני אכילה, שנהנה אדם מהם. ויש מי שכתב שהטעם הוא לגבי ביעור משום דעדיין לא נגמרה המצוה, שעדיין צריך ביטול. ואין זה נכון שהרי בחנוכה בלילה הראשון מברכין זמן, אף על פי שלא נגמרה המצוה עד יום שמיני. וג"כ קשה ספירת העומר שאע"פ שיש בספירתה גמר המצוה ואין מברכין בה שהחיינו, וא"ת שאין גמר המצוה עד סיום המנין, מכל מקום קשה חנוכה". עכ"ל.