באנר תרומה

העלון השבועי 'אשכול יוסף'

עלון "אשכול יוסף" בראשית התשפ"ו:
איך נטלו הקב"ה לאדם הראשון והוליכו בגן עדן והזהירו שבחטאו יפגום בעולמות ויתיש כח מעלה והלא נאמר: שִׁחֵ֥ת ל֛וֹ? לֹ֖א! בָּנָ֣יו מוּמָ֑ם!
מדוע לא ברא הקב"ה לאדם כנפיים לעוף?
 

קבצים מצורפים

עם מלאת 12 שנים לעלותו בסערה השמימה של מרן פאר הדור והדרו רבינו עובדיה יוסף זצוקל"ה: חזיונו על מלך המשיח מדוע ממאן להופיע לגאול את ישראל, ומאמר מיוחד לזכרו הקדוש והטהור לרגל יום הזיכרון ה12​
 

קבצים מצורפים

"וְאַ֨בְרָהָ֔ם בֶּן־תִּשְׁעִ֥ים וָתֵ֖שַׁע שָׁנָ֑ה בְּהִמֹּל֖וֹ בְּשַׂ֥ר עָרְלָתֽוֹ" (י"ז כ"ד)

תמצית 66 התירוצים מספר "מעדני יוסף" ברית מילה: מדוע לא מל אברהם אבינו עצמו עד שנצטווה בגיל 99 והלא מתחילה קיים את כל התורה כולה ואפי' עירובי תבשילין?
 

קבצים מצורפים

"וַיֵּצֵ֥א יַעֲקֹ֖ב מִבְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיֵּ֖לֶךְ חָרָֽנָה" (כ"ח, י')

מדוע דוקא גבי יעקב דרשו שיציאתו מהעיר עושה רושם?

מפורסמים דברי רש"י הקדוש עה"פ "ויצא יעקב מבאר שבע", שלא היה צריך לכתוב אלא וילך יעקב חרנה, ולמה הזכיר יציאתו? אלא מגיד שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם, שבזמן שהצדיק בעיר הוא הודה הוא זיוה הוא הדרה, יצא משם פנה הודה פנה זיוה פנה הדרה, וכן נאמר בנעמי ורות (רות א' ז') "ותצא מן המקום". וצ"ב וכי אברהם ויצחק לא הלכו ממקום למקום, ומדוע לא נכתב אצלהם לשון יציאה ללמד שיציאתם עושה רושם?

הצדיק בהיותו בא"י דוקא מגן על כל בני דורו!

בגיליון אשכול יוסף המצורף הבאנו 11 תירוצים, באחד התירוצים הובאו דברי מרן החיד"א בחומת אנך (רות א' ז'), שכתב: ונהירנא שראיתי משם הרב המקובל מהר"ר נתן שפירא ז"ל מחה"ס מצת שמורים שכתב שאם הצדיק הוא בחו"ל מהני זכותו להגן לכל יושבי עירו, אבל אם הצדיק בא"י מהני זכותו לכל העולם כולו. ובזה פירש החיד"א מה שאמרו ביעקב ונעמי שיציאתם עשתה רושם, שכל זמן שהיו בא"י הגנו על כל העולם כולו.

למדנו מכאן שיציאתו של האדמו"ר מחו"ל עדיין לא עושה רושם... אלא דוקא יציאתו מארץ ישראל כאן לחו"ל עושה רושם...
כל הפרטים בגיליון המצ"ב
 

קבצים מצורפים

מפורסמים דברי הגמרא במסכת סוטה (לו:), וברש"י (כאן, בקצרה): תנא דבי ר' ישמעאל: אותו היום יום חגם היה, והלכו כולן לבית עבודת כוכבים שלהם, ואשת פוטיפר אמרה להן חולה היא, אמרה: אין לי יום שניזקק לי יוסף כיום הזה. ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי", באותה שעה באתה דיוקנו של יעקב אביו ונראתה לו בחלון, אמר לו: יוסף! עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה ביניהם, רצונך שימחה שמך מביניהם ותקרא רועה זונות? דכתיב (משלי כ"ט ג') "ורועה זונות יאבד הון". מיד: "ותשב באיתן קשתו" (בראשית מ"ט כ"ד), א"ר יוחנן משום ר' מאיר ששבה קשתו לאיתנו. וכתבו התוספות (שם), בשם רבינו משה הדרשן, שחז"ל דקדקו כן מן המקרא "ואין איש מאנשי הבית שם בבית" דמשמע דוקא מאנשי הבית לא היה שם, מכלל דאיש אחר שחלוק ומופלג מתורת אנשי הבית היה שם, וזהו דמות דיוקנו של יעקב אביו. ואיתא בירושלמי (פ"ב דהוריות ה"ה), "ויפוזו זרועי ידיו" אמר רב חונה בשם רב מתנה: הרים יוסף את עיניו וראה דמות דיוקנו של יעקב אבינו ומיד נתבטל חשקו לחטוא, רבי אבין אמר אף דמות דיוקנה של רחל ראה שנא' "משם רועה אבן ישראל". ובמדרש (ילקו"ש רמז קמ"ו, והביאו המהרש"א שם) הלשון: שבא הקב"ה ליוסף בדמות אביו יעקב.

והנה העירני ידידי הגאון רבי מיכאל שמואל רביע שליט"א מדוע דוקא יוסף הצדיק זכה שנראתה לו דמות דיוקנו של יעקב בבואו לחטוא כביכול, להפרישו מאיסור, ואילו השבטים הקדושים בשעה שבאו למכור את יוסף, לא נראתה להם דמות דיוקנו של יעקב, והלא עוון מכירת יוסף לכאו' חמור יותר מעוון אשת פוטיפר, וכמ"ש רבותינו ביומא (ט:), שקולה שנאת חינם כנגד ג' עבירות: עבודה זרה, גילוי עריות, ושפיכות דמים. שו"ר בעיון הפרשה (בפרשתן, גיליון רל"ד התשפ"ו) שג"כ הקשו כן[1]. ואחר דרישה וחקירה מצאתי שקושיא זו מקורה טהור בדברי מרן החת"ס (שבת מט:).

ויש להוסיף שהרי בעוון מכירת יוסף נשתעבדו ישראל במצרים, כמבואר במסכת שבת (י:), ומגילה (טז:), דאמר רב בשביל משקל שני סלעים מילת שהוסיף יעקב ליוסף משאר אחיו נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים. ובמדרש תהלים (י', ג'), אמר ר' חנין, אמר הקב"ה לשבטים אתם מכרתם אותו לעבד שנא' (תהלים ק"ה, י"ז) "לעבד נמכר יוסף", חייכם שאתם קורין בכל שנה ושנה בליל הסדר עבדים לפרעה במצרים. וכן פירש רש"י (בפרשתן), עה"פ "אלה תולדות יעקב", אלה יישוביהם וגלגוליהם עד שבאו לכלל יישוב, סיבה ראשונה יוסף בן שבע עשרה, עי"ז נתגלגלו וירדו למצרים. וכתבו המפרשים, שמפני שהמכירה היתה ע"י צאן, כדכתיב "וילכו לרעות צאן אביהם בשכם", לפיכך ע"י צאן ירדו למצרים, "כי אין מרעה לצאן אשר לעבדיך". ורבינו יוסף חיים זיע"א בספרו עוד יוסף חי (שמות א'), ביאר שמטעם זה היה השעיבוד מתחילה בפה רך מרצון, ואח"כ בכח, כמו בעוון מכירת יוסף, שהאחים הראו לו מתחילה פנים יפות, ולכן לא נזהר מהם, ואח"כ זרקוהו לבור ומכרוהו. והגה"ק רבי אלחנן וסרמן הי"ד בספרו קובץ מאמרים (מאמר מעשי אבות סימן לבנים אות ז'), ביאר טעם עלילות הדם בפסח בכל הגלויות, שהוא דבר מפלאי ההשגחה, כי אין בעלילה זו שמץ אמת, אלא הוא מידה במידה בעוון "ויטבלו את הכתונת בדם". ובמדרש אסתר רבה (פרשה ז') איתא, שאף גזירת להשמיד להרוג ולאבד בימי המן הרשע, היה בעוון מכירת יוסף. וכן ראיתי לאברבנאל במאמר הקב"ה ליחזקאל הנביא (פרק ד'): "שים את עון בית ישראל עליו", שנענשו בגלות מצרים בית ישראל, שים על ליבך ועיין בו, והוא אומרו "עוון" בלשון יחיד, לרמוז אל עוון מכירת יוסף, שבעבורו נתחייבו כל הגלות. וראה עוד מה שהארכתי בזה בחיבורי "אשכול יוסף" הגדש"פ, (עה"פ "ועבדום וענו אותם"). וא"כ צ"ב מדוע לא נראה דמות דיוקנו של יעקב לשבטים הקדושים בבואם למכור את יוסף הצדיק, למנוע העוון המר הזה וכל גלות מצרים?


[1] והוסיפו להקשות מדוע לא נראתה דמות דיוקנו של יעקב ליהודה במעשה תמר, אך לפענ"ד מיהודה ותמר לק"מ, דלא נחשב מעשה זה לעוון כלל, וכמבואר בראשונים ובמפרשים בכמה דרכים מדוע היה מעשה זה בהיתר גמור, משא"כ מכירת יוסף אף שהשבטים דנו אותו למיתה, וכמו שהארכתי בחיבורי "אשכול יוסף" (ח"א בפרשתן מערכה ג') בי"א ביאורים מכח מה דנו השבטים את יוסף למיתה, מ"מ הלא טעו בהוראתם, וכפי שלבסוף הודו וביקשו את סליחתו, וגם מבואר בחז"ל שעשרה הרוגי מלכות באו לכפר עוון מכירת יוסף, וכנ"ל שכל הגלות בעטיה של עוון מכירת יוסף. שוב ראיתי שקושיא זו שורשה בדברי החת"ס בחי' לשבת ושם הקשה ג"כ מיהודה ותמר, ולהאמור הכל ניחא.
 

קבצים מצורפים

נראה לעניות דעתי ליישב דאילו יוסף היה חוטא היה נופל לגמרי מעיקר מדרגתו, והיה יוצא מבחינת שבטי יה, כמו שמבואר במדרש הנ"ל, ומה שאין כאן השבטים הקדושים, למרות חטאם הגדול, לא נפלו מעיקר מדרגתם, שהרי שמם חקוק בחשן, והם בגדר נשוי פשע, על דרך המדרש בראשית רבה (וילנא) פרשה כב סימן ו (פרשת בראשית) ר' ברכיה בשם ר' שמעון בר אמי אמר (תהלים לב) לדוד משכיל אשרי נשוי פשע כסוי חטאה, אשריו לאדם שהוא גבוה מפשעו ולא פשעו גבוה ממנו.
 
לא יאומן צריך לפרסם את העלון אשכול יוסף בכל העולם,
דבר נפלא ומיוחד 12 תירוצים על השאלה,
ממש בית מדרש למתיקות ועריבות התורה
מצ"ב תירוץ נוסף מהגרמ"ש עמאר שליט"א
 

קבצים מצורפים

מה לך נרדם אמר:
לא יאומן צריך לפרסם את העלון אשכול יוסף בכל העולם,
לחץ כדי להרחיב...
קח עליך הפצת 50 עלונים, קום מה לך נרדם...
מה לך נרדם אמר:
דבר נפלא ומיוחד 12 תירוצים על השאלה,
מצ"ב תירוץ נוסף מהגרמ"ש עמאר שליט"א
לחץ כדי להרחיב...
כעת האשכול נעשה בר-מצוה...

מה לך נרדם אמר:
ממש בית מדרש למתיקות ועריבות התורה
לחץ כדי להרחיב...
זכינו והגאון המחבר החבר והחברותא, דואג למתיקות ועריבות התורה בבית מדרשנו, ולא זאת אלא לאחרונה גם מתיקות כפשוטה בהטעימו חטיפי שוקולד ודומיהם לתלמידי חכמים, שילוב גוף ונפש מושלם.
 
מה לך נרדם אמר:
מצ"ב תירוץ נוסף .....
לחץ כדי להרחיב...
זכינו לעין בקושיא הזו (שמקורה בקובץ 'עיון הפרשה' של השבוע [נפ"מ שאפשר לכתוב להם תירוצים אלו] וכמפורש באשכול יוסף גופא) ודיברנו בזה בבית המדרש ונוספו עוד שלשה תירוצים (התירוץ הראשון שלי, מזכיר קצת שתי תירוצים שכבר נכתבו באשכול, אבל המעיין הישר יבין שהוא דבר חדש העומד בפני עצמו על אדני פז).

א. מכיון שיוסף היה בן זקונים וכל תורת אביו עברה אליו, היה הוא בעצם במצב של 'דמות דיוקנו של אביו עומדת נגדו', תמיד חשב מה אבא יאמר ומה אבא יעשה, וכעת בשעת הנסיון, מכיון שהגיע לדרגה כזו, אזי גם כשכמעט לא היה לו סיכוי מול תוקף היצר לשכב עם אותה מרשעת שפיתתו אותו בכל מילי דמיטב עד דרגה של אונס, בכל זאת עמדה לו זכותו שתראה לו דמות דיוקנו של אביו ותעצור אותו.

ב. ואחי הרה"ג יוסף ברכה נר"ו תירץ דהנה ודאי היה יוסף צריך לירד מצריימה כדי להוריד יעקב אחריו בכבוד ולהתחיל את גלות מצרים ואם לא כן אזי היה יעקב יורד בשלשלאות של ברזל. ומעתה מכיון שהתוצאה נצרכת וחייבת להיות, לא סייע הקב"ה בעדם מלחטוא בפסיקת דין מוטעה כנגד אחיהם, ורק אצל יוסף שהתוצאה עצמה לשכב עם אשת איש, היא חמורה ביותר ואינה ברצון הבורא, לכן על כזה דבר יש התערבות של הקב"ה וסיוע ע"י דמות דיוקנו שתעצור אותו מלחטוא בזה.

ג. עוד תירץ ידידנו בעל ה'אשכול יוסף' שליט"א גופיה עפמש"כ בגמרא קידושין, שכל מה שבא לידו דבר עבירה וניצל ממנו עושים לו נס, והיכן הנס שנעשה ליוסף, ויש לומר דאדרבא דבר העבירה שבא לידו היה עד עתה במה שפיתתה אותו בכל מיני דיבורים ואף בהתלבשות וגירוי כידוע, והוא עמד בזה, וזה גופא הנס שבשלב האחרון שכבר לא עמד בזה ויפוזו זרועי ידיו בא יעקב ונראה לו והציל אותו ממנה.
 
יישר כח גדול לידיד נפשי הגאון בעל מערכה בפרשה שליט"א שנוהג בי בטובת עין ובענות חן ודולה ומשקה ומפלפל בגיליון "אשכול יוסף", ועל חידושיו הנפלאים, בכתב ובעל פה, כמידי שבוע בשבוע, וזה מלבד היותו שקוע במערכה הכבירה בשיעור הכללי שלו בגיליון השבועי "מערכה בפרשה" ובשאר חיבוריו הגדולים.
כה יתן ה' וכה יוסיף שיזכה להמשיך להגדיל תורה ולהאדירה ברוב אושר ועושר ושובע שמחות וכט"ס
 
"מצות נר חנוכה חביבה היא עד מאד, וצריך להיזהר להודיע הנס ולהוסיף בשבח האל והודיה לו" [הרמב"ם]

מדוע דוקא ב"נר חנוכה" כותב הרמב"ם: "מצוה חביבה היא עד מאד"! ולא כתב כן אפי' בשאר מצוות כתפילין וציצית?

נלפענ"ד שהרמב"ם חיבב את מצות נר חנוכה בחביבות יתירה והטביע בה את חביבותה בלשון הזהב שלו שמצות נר חנוכה מצוה חביבה היא עד מאד, וטעם הדבר כי מצות הדלקת נר חנוכה, היא עדות עמוקה לכל באי עולם על האמונה באל יתברך שהוא יחיד ומיוחד, וכי יש לנו חלק ונחלה בישראל. דהנה דור אחרי דור עומדים מיליוני עדים בכל שנה ומכריזים קבל עם ועדה בהדלקת הנרות שה' אחד ושמו אחד, מאז הנס שגברו בית חשמונאי על יוון שהיתה מלכות ומעצמה שלימה, וניצחון המלחמה היה גיבורים ביד חלשים, רבים ביד מעטים, טמאים ביד טהורים, וזדים ביד עוסקי תורה, שכל אלו מורים על השגחת האל שעשה נס לפרסם שמו בעולם, ולייחדו על עם ישראל, שכל מלחמת היוונים היתה לעקור ולשרש את האמונה בה' יתברך, ומשום כך גזרו לבטל את המצוות, ושכל אחד ואחד יכתוב על קרן השור שאין לו חלק ונחלה בישראל. ונס פך השמן מורה עוד, שאין הקב"ה חפץ בנו רק כיהודים, אלא שנהיה גם כן טהורים ומעוטרים בתורה ובמצוות, כמו הנס הגדול שהיה בשמן כדי שידליקו בטהרה. ואם כן עתה שמיליוני יהודים בעולם כולו מדליקים נרות בכל שנה ושנה בחנוכה זכר לניסים הללו, הרי הדלקת הנר היא עדות לאמונה הצרופה בהשי"ת, ומשום כך עיטרו הרמב"ם בחביבות יתירה.

וכעין שאנו סומכים על קבלה של רב מתלמיד, דור אחר דור, עד משה רבינו וישראל, שראו עין בעין את השי"ת ביציאת מצרים וכל הניסים שנעשה להם שם, ובמדבר במשך ארבעים שנה. ובמעמד הר סיני, שבמעמד הר סיני היו כל ישראל במעמד נבואה, וראו שהשי"ת אל ושולט יחיד, ושאין לו גוף ולא דמות הגוף. וזאת מפני שאי אפשר היה לזייף מופתים אלו, היות ומיליוני בני אדם שחוו את המופתים, ונמשך במסורת ברצף כל השנים מאז ועד עתה, ועדות בקנה מידה כזאת לא נמצאה לשום דבר בעולם, וכלל פשוט הוא שבלתי אפשרי לזייף היסטוריה שחוו מיליוני בני אדם ועבר במסורת בעם שלם מאיש לאיש, דור אחד דור מאב לבן ומרב לתלמיד. וכמו כן מצוות רבות שמקיימים עם שלם זכרון לעדות זו, פסח, סוכות, שבועות, תפילין, מזוזה, ועוד ועוד. וכן על ידי עונשים של מי שלא יעשה כן. הנה לנו שהעדות הועברה מדור אל דור, בדביקות, בקנאות, ובדקדוק גדול. וכמו שנאמר (דברים ד') "אתה הראת לדעת כי ה' האלוקים אין עוד מלבדו, מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה ודבריו שמעת מתוך האש", וכמו שהאריך הרמב"ם באיגרת תימן, במורה נבוכים (ח"א ל"ה), ועי' משנה תורה (יסוד"ה פ"ח ובריש הלכות ע"ז). וברמב"ן (שכחת הלאוין אות ב'), ועוד הרבה. וראה בזה באריכות לידידי הגאון רבי אסי הלוי שליט"א בספרו הבהיר שו"ע המידות (אמונה, חלק המוסר. ובחלק דעות סי' ד').

לאור האמור יש ליישב קושיית המפרשים מדוע אין בתקנת מצות נר חנוכה איסור בל תוסיף על מצוות התורה, דאדרבה נר חנוכה הוא ענף בחיוב האמונה ופרסומה בעולם.

ובזה יש ליישב ג"כ מה שהקשו בעיון הפרשה (גיליון רל"ה תשפ"ו), על מה שכתב הרמב"ם (פ"ד מהל' חנוכה הל"ב) שנר חנוכה קודם לקידוש היום, הואיל ושניהם מדברי סופרים, לכן מוטב להקדים נר חנוכה שיש בו זכרון הנס. ומוכח דנר חנוכה אינו דוחה מצוה דאורייתא, וקשה שלעניין קריאת מגילה, כתב הרמב"ם (פ"א ה"א), שאפילו כהנים בעבודתן מבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה, ק"ו לשאר מצוות של תורה שכולן נדחין מפני מקרא מגילה, ונקט הט"ז (תרפ"ז סק"ב), בדעת הרמב"ם, שאפי' מצוות דאורייתא נדחין לגמרי, אפילו אם לא יוכל לקיימן אח"כ, דפרסומי ניסא עדיף, כמבואר בתוספות (מגילה ג. ד"ה מבטלין), גבי ביטול עבודה. וצ"ע כיון שפרסומי ניסא דרבנן דוחה אפילו מצוה דאורייתא, מדוע מצות נר חנוכה אינו דוחה מצוות דאורייתא?

ולהאמור הכל ניחא, דיש ב' עניינים בדיני פרסומי ניסא, האחד בקריאת המגילה שהוא פרסום הנס בקיום הדין גרידא, לפרסם הנס שנעשה. משא"כ פרסום הנס בנר חנוכה אינו לפרסם הנס גרידא, אלא לפרסם בעולם האמונה בהשי"ת, ולכן בקריאת המגילה שהוא כמצוה בפנ"ע מדין פרסום הנס, הרי הוא דוחה כל מצוה דאורייתא, משא"כ בנר חנוכה שהוא כדי לפרסם האמונה בהשי"ת, לא שייך שידחה מצוה דאורייתא, דאדרבה מהות האמונה להעמידנו בקרן אורה לקיים כל מצוות התורה, ועוד שבבחינה מסויימת כל קיום מצוה מן התורה הוא עדות על האמונה.

וראה 12 תירוצים על שאלה זו בגיליון השבועי "אשכול יוסף" המצ"ב
 

קבצים מצורפים

חזק וברוך על התירוצים הנפלאים והעמוקים המאירים את אור החנוכה באור יקרות. לא ידעתי שיש כל כך הרבה תירוצים על שאלה זו.
האם ידוע למישהו מחברי הפורום מיהו מחבר ספר ימי החנוכה שהובא בעלון אשכול יוסף בתירוץ ב'? האם ניתן להגיע למקור?
 
מה לך נרדם אמר:
האם ידוע למישהו מחברי הפורום מיהו מחבר ספר ימי החנוכה שהובא בעלון אשכול יוסף בתירוץ ב'? האם ניתן להגיע למקור?
לחץ כדי להרחיב...
הוא ראש ישיבת חברון הגאון הגדול רבי דוד כהן שליט"א, לשעבר נשיא ישיבת 'כרם יוסף' ואגפיה.
 
אשכול יוסף אמר:
מפורסמים דברי הגמרא במסכת סוטה (לו:), וברש"י (כאן, בקצרה): תנא דבי ר' ישמעאל: אותו היום יום חגם היה, והלכו כולן לבית עבודת כוכבים שלהם, ואשת פוטיפר אמרה להן חולה היא, אמרה: אין לי יום שניזקק לי יוסף כיום הזה. ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי", באותה שעה באתה דיוקנו של יעקב אביו ונראתה לו בחלון, אמר לו: יוסף! עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה ביניהם, רצונך שימחה שמך מביניהם ותקרא רועה זונות? דכתיב (משלי כ"ט ג') "ורועה זונות יאבד הון". מיד: "ותשב באיתן קשתו" (בראשית מ"ט כ"ד), א"ר יוחנן משום ר' מאיר ששבה קשתו לאיתנו. וכתבו התוספות (שם), בשם רבינו משה הדרשן, שחז"ל דקדקו כן מן המקרא "ואין איש מאנשי הבית שם בבית" דמשמע דוקא מאנשי הבית לא היה שם, מכלל דאיש אחר שחלוק ומופלג מתורת אנשי הבית היה שם, וזהו דמות דיוקנו של יעקב אביו. ואיתא בירושלמי (פ"ב דהוריות ה"ה), "ויפוזו זרועי ידיו" אמר רב חונה בשם רב מתנה: הרים יוסף את עיניו וראה דמות דיוקנו של יעקב אבינו ומיד נתבטל חשקו לחטוא, רבי אבין אמר אף דמות דיוקנה של רחל ראה שנא' "משם רועה אבן ישראל". ובמדרש (ילקו"ש רמז קמ"ו, והביאו המהרש"א שם) הלשון: שבא הקב"ה ליוסף בדמות אביו יעקב.

והנה העירני ידידי הגאון רבי מיכאל שמואל רביע שליט"א מדוע דוקא יוסף הצדיק זכה שנראתה לו דמות דיוקנו של יעקב בבואו לחטוא כביכול, להפרישו מאיסור, ואילו השבטים הקדושים בשעה שבאו למכור את יוסף, לא נראתה להם דמות דיוקנו של יעקב, והלא עוון מכירת יוסף לכאו' חמור יותר מעוון אשת פוטיפר, וכמ"ש רבותינו ביומא (ט:), שקולה שנאת חינם כנגד ג' עבירות: עבודה זרה, גילוי עריות, ושפיכות דמים. שו"ר בעיון הפרשה (בפרשתן, גיליון רל"ד התשפ"ו) שג"כ הקשו כן[1]. ואחר דרישה וחקירה מצאתי שקושיא זו מקורה טהור בדברי מרן החת"ס (שבת מט:).

ויש להוסיף שהרי בעוון מכירת יוסף נשתעבדו ישראל במצרים, כמבואר במסכת שבת (י:), ומגילה (טז:), דאמר רב בשביל משקל שני סלעים מילת שהוסיף יעקב ליוסף משאר אחיו נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים. ובמדרש תהלים (י', ג'), אמר ר' חנין, אמר הקב"ה לשבטים אתם מכרתם אותו לעבד שנא' (תהלים ק"ה, י"ז) "לעבד נמכר יוסף", חייכם שאתם קורין בכל שנה ושנה בליל הסדר עבדים לפרעה במצרים. וכן פירש רש"י (בפרשתן), עה"פ "אלה תולדות יעקב", אלה יישוביהם וגלגוליהם עד שבאו לכלל יישוב, סיבה ראשונה יוסף בן שבע עשרה, עי"ז נתגלגלו וירדו למצרים. וכתבו המפרשים, שמפני שהמכירה היתה ע"י צאן, כדכתיב "וילכו לרעות צאן אביהם בשכם", לפיכך ע"י צאן ירדו למצרים, "כי אין מרעה לצאן אשר לעבדיך". ורבינו יוסף חיים זיע"א בספרו עוד יוסף חי (שמות א'), ביאר שמטעם זה היה השעיבוד מתחילה בפה רך מרצון, ואח"כ בכח, כמו בעוון מכירת יוסף, שהאחים הראו לו מתחילה פנים יפות, ולכן לא נזהר מהם, ואח"כ זרקוהו לבור ומכרוהו. והגה"ק רבי אלחנן וסרמן הי"ד בספרו קובץ מאמרים (מאמר מעשי אבות סימן לבנים אות ז'), ביאר טעם עלילות הדם בפסח בכל הגלויות, שהוא דבר מפלאי ההשגחה, כי אין בעלילה זו שמץ אמת, אלא הוא מידה במידה בעוון "ויטבלו את הכתונת בדם". ובמדרש אסתר רבה (פרשה ז') איתא, שאף גזירת להשמיד להרוג ולאבד בימי המן הרשע, היה בעוון מכירת יוסף. וכן ראיתי לאברבנאל במאמר הקב"ה ליחזקאל הנביא (פרק ד'): "שים את עון בית ישראל עליו", שנענשו בגלות מצרים בית ישראל, שים על ליבך ועיין בו, והוא אומרו "עוון" בלשון יחיד, לרמוז אל עוון מכירת יוסף, שבעבורו נתחייבו כל הגלות. וראה עוד מה שהארכתי בזה בחיבורי "אשכול יוסף" הגדש"פ, (עה"פ "ועבדום וענו אותם"). וא"כ צ"ב מדוע לא נראה דמות דיוקנו של יעקב לשבטים הקדושים בבואם למכור את יוסף הצדיק, למנוע העוון המר הזה וכל גלות מצרים?


[1] והוסיפו להקשות מדוע לא נראתה דמות דיוקנו של יעקב ליהודה במעשה תמר, אך לפענ"ד מיהודה ותמר לק"מ, דלא נחשב מעשה זה לעוון כלל, וכמבואר בראשונים ובמפרשים בכמה דרכים מדוע היה מעשה זה בהיתר גמור, משא"כ מכירת יוסף אף שהשבטים דנו אותו למיתה, וכמו שהארכתי בחיבורי "אשכול יוסף" (ח"א בפרשתן מערכה ג') בי"א ביאורים מכח מה דנו השבטים את יוסף למיתה, מ"מ הלא טעו בהוראתם, וכפי שלבסוף הודו וביקשו את סליחתו, וגם מבואר בחז"ל שעשרה הרוגי מלכות באו לכפר עוון מכירת יוסף, וכנ"ל שכל הגלות בעטיה של עוון מכירת יוסף. שוב ראיתי שקושיא זו שורשה בדברי החת"ס בחי' לשבת ושם הקשה ג"כ מיהודה ותמר, ולהאמור הכל ניחא.
לחץ כדי להרחיב...

והדברים נפלאים, מאירים ומשובבי נפש!

ויש לי להוסיף ממשהו שכתבתי בעבר, על מה שכתב ביישוב השלישי, שיוסף עורר עצמו על דמות דיוקנו של אביו, וז"ל:

כתב הרמב"ם (פ"ה מהלכות יסודי התורה ה"י) וז"ל: 'כל הפורש מעבירה או עשה מצוה, לא מפני דבר בעולם לא פחד ולא יראה ולא לבקש כבוד אלא מפני הבורא ברוך הוא, כמניעת יוסף הצדיק עצמו מאשת רבו, הרי זה מקדש את השם'. עכ"ל. ולכאורה יש לשאול הלא יוסף הצדיק היה לו סיוע מלמעלה - "דמות דיוקנו של אביו נראתה לו בחלון", ואיך כותב הרמב"ם שיוסף נמנע רק מפני הבורא, ולא מפני פחד או יראה?!

וראיתי בפירוש בן ידיד על הרמב"ם שכותב, שהיתה זו השכינה שדיברה מהחלון, ומוסיף על כך שאין זה כפשוטו ממש, אלא יוסף הצדיק בצדקותו החל לדבר עם עצמו ולומר: 'כי איך אעשה את הרעה הזאת וחטאתי לאלוקים', ועד כדי כך דיבר עם עצמו, שכביכול ראה בעין שכלו את השכינה שהיא מדברת עימו, ובזכות דיבור זה אזר כח בנפשו 'וינס ויצא החוצה'.

ולפי האמור מתבאר מה שכתוב על יוסף הצדיק שהיה "מפטפט ביצרו", ונחבטו המפרשים לבאר מה הכוונה [עיין רש"י גיטין נז. ד"ה שפטפט 'שזלזל' ביצרו, ורשב"ם ב"ב קט: ד"ה שפטפט 'מתריס ונלחם' ביצרו], אולם להאמור מתבאר, שיוסף הצדיק דיבר ופטפט עם יצרו כפשוטו, ואמר ליצר דברים אלו ממש, עד כדי שהגיע בעצמו לראות בנפשו את השכינה בעצמה מדברת עימו, ובכך הצליח בעצמו לקום ולברוח מן העבירה.

ולפי זה קושיא מעיקרא ליתא, כיון שיוסף בעצמו טרח ויגע ודיבר עם עצמו על גודל העוון עד שהכיר בהפסד העצום העולה מזה, ומה שכתוב שיעקב אמר לו עתידין אחיך להות כתובים על אבני אפוד וכו' אין זה אלא הדברים שיוסף בעצמו אמר לעצמו, ועל ידיהם ובזכותם שם נפשו בכפו לברוח מהעבירה, וזה הוא גודל עמידתו בניסיון.

ובענין זה, ראיתי בספר 'דברים אחדים' (דרוש יב לשבת תשובה ד"ה והנה) למרן החיד"א בשם אבי אביו דבר נפלא, שהנה כשיוסף הצדיק בא לפני יעקב אבינו קודם מותו, רומז יעקב אבינו על כל אותם שנים ארוכות של נתק, ואומר לו "ראה פניך לא פיללתי והנה הראה אותי ה' אלוקים גם את זרעך", שיש לשאול לכאורה, מפני מה לא אמר בפסוק "והנה הראני ה' וכו'" בשביל מה אריכות זו 'הראה אותי'?! ומבאר, שאילו היה יוסף הצדיק חוטא - לא היה בידו הזכות לפגוש את אביו, ואביו ידע מכל זאת, ועל זה אמר לו 'והנה הראה אותי' – 'אותי' הכוונה את דמותי – הראה ה' בזמן המעשה עם אשת פוטיפר, ובזכות זה ניצלת מן החטא, וממילא בזכות זה הנני פוגש אותך ורואה אותך היום!!!
 
שיעור מיוחד חידושים מתוקים וסיפורים מופלאים חנוכה תשפ"ו
 
"וַיַּגִּ֨דוּ ל֜וֹ לֵאמֹ֗ר ע֚וֹד יוֹסֵ֣ף חַ֔י וְכִֽי־ה֥וּא מֹשֵׁ֖ל בְּכָל־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וַיָּ֣פָג לִבּ֔וֹ כִּ֥י לֹא־הֶאֱמִ֖ין לָהֶֽם" (מ"ה כ"ו)

הנה ידוע מה שדרשו רבותינו ז"ל (פרקי דר"א פרק ל"ז וכן בזוה"ק בפרשתן דף ר"י), שהשבטים הקדושים הטילו חרם ביניהם שאין אחד מהם מגיד סוד המכירה ליעקב אבינו, ושיתפו את הקב"ה עמהם בחרם, לפי שלא היו באותה שעה עשרה אלא עם הקב"ה, ומפני החרם לא גילו הדבר ליעקב, וגם הקב"ה שתק מפני החרם. וכן כתב רש"י בפרשת וישב (ל"ז ל"ג) עה"פ "חיה רעה אכלתהו", שלא גילה הקב"ה ליעקב שיוסף חי, לפי שהחרימו וקיללו את כל מי שיגלה, ושיתפו להקב"ה עמהם, ולכן יצחק שהיה יודע שיוסף חי, אמר היאך אגלה והקב"ה אינו רוצה לגלות לו. ומזה משמע שלא היה החרם רק לא לגלות עיקר דבר המכירה, כמו שכתב המשנה למלך (פ"ו מהל' שבועות ה"ג), אלא החרם היה גם כן שלא לגלות שיוסף עודנו חי. וכן כתבו רבותינו בעלי התוספות בדעת זקנים (מ"ב א'), שיוסף הצדיק לא שלח להודיע לאביו שהוא במצרים, לפי שהשבטים הטילו חרם ביניהם וגם שיתפו להקב"ה, וליוסף גם כן השביעו שלא לגלות, וביארו שהכתוב מוכיח כן, דכתיב "הוציאו כל איש מעלי" שלא רצה יוסף לגלות לזרים מפני השבועה. ומוכח להדיא שהחרם היה גם שלא לגלות שיוסף חי. ומעתה צ"ב מדוע ואיך לאחר שהשבטים עלו ממצרים, הותר פתאום לגלות ליעקב שיוסף עודנו חי, ולא חששו מפני החרם והקללה?
 

קבצים מצורפים

החידושים היו לי לעזר רב למסירת שיעור שלם שהציבור נהנה ושאל מניין החידושים הללו
וגם חזק וברוך על התשובה לשאלה לעיון הפרשה של השבוע
 
אשכול יוסף אמר:
"וַיַּגִּ֨דוּ ל֜וֹ לֵאמֹ֗ר ע֚וֹד יוֹסֵ֣ף חַ֔י וְכִֽי־ה֥וּא מֹשֵׁ֖ל בְּכָל־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וַיָּ֣פָג לִבּ֔וֹ כִּ֥י לֹא־הֶאֱמִ֖ין לָהֶֽם" (מ"ה כ"ו)

הנה ידוע מה שדרשו רבותינו ז"ל (פרקי דר"א פרק ל"ז וכן בזוה"ק בפרשתן דף ר"י), שהשבטים הקדושים הטילו חרם ביניהם שאין אחד מהם מגיד סוד המכירה ליעקב אבינו, ושיתפו את הקב"ה עמהם בחרם, לפי שלא היו באותה שעה עשרה אלא עם הקב"ה, ומפני החרם לא גילו הדבר ליעקב, וגם הקב"ה שתק מפני החרם. וכן כתב רש"י בפרשת וישב (ל"ז ל"ג) עה"פ "חיה רעה אכלתהו", שלא גילה הקב"ה ליעקב שיוסף חי, לפי שהחרימו וקיללו את כל מי שיגלה, ושיתפו להקב"ה עמהם, ולכן יצחק שהיה יודע שיוסף חי, אמר היאך אגלה והקב"ה אינו רוצה לגלות לו. ומזה משמע שלא היה החרם רק לא לגלות עיקר דבר המכירה, כמו שכתב המשנה למלך (פ"ו מהל' שבועות ה"ג), אלא החרם היה גם כן שלא לגלות שיוסף עודנו חי. וכן כתבו רבותינו בעלי התוספות בדעת זקנים (מ"ב א'), שיוסף הצדיק לא שלח להודיע לאביו שהוא במצרים, לפי שהשבטים הטילו חרם ביניהם וגם שיתפו להקב"ה, וליוסף גם כן השביעו שלא לגלות, וביארו שהכתוב מוכיח כן, דכתיב "הוציאו כל איש מעלי" שלא רצה יוסף לגלות לזרים מפני השבועה. ומוכח להדיא שהחרם היה גם שלא לגלות שיוסף חי. ומעתה צ"ב מדוע ואיך לאחר שהשבטים עלו ממצרים, הותר פתאום לגלות ליעקב שיוסף עודנו חי, ולא חששו מפני החרם והקללה?
לחץ כדי להרחיב...
ובעצם העניין נמצא כאן חידוש גדול, שאדם יכול לשתף אחר בשבועה אף נגד רצונו.
 
מה זה משנה אם צפרדע אחת השריצה רבבות צפרדעים או צפרדע אחת ששרקה וקראה לכל הצפרדעים?
יותר מ10 תירוצים בעלון "אשכול יוסף" המצורף!!
 

קבצים מצורפים

נראה שהיה שם בישיבת כרם יוסף אגן האיילות מעמד אדיר וגדול. איך ניתן להאזין לדרשות שהיו שם ולדרשת הגאון רבי יהושע כהן שליט"א בעל הכרם יהושע?
 
עליך להתחבר או להירשם כדי להגיב כאן.
ראשי תחתית