א. חרב כחלל זה רק בכלי ולא באדם, וזה פשוט שחרב שנגע בחלל נעשה כחלל שהוא אבי אבות הטומאה.
ב. המקור לחרב כחלל כיון שכתוב בפסוק בחלל חרב והרמב''ם מבאר מה זה משנה האם הרג בחרב או באבן אלא בוודאי שבא לומר דין חרב כחלל
ודין חרב כחלל באב זה מפרשת מדין שכתוב שהבגדים שהיו על אנשי המלחמה טמאים אבל אין הדברים מוסכמים.
ג. שיטת הרי מסמופנט והראבד בפ''ה שאין חרב כחלל באב אלא רק באבי אבות [והראב''ד מבאר שהפסוק שאומר וכבסתם בגדיכם בשעה שהורג מת נטמאו אבל בגדים שיגעו בו אח''כ לא יטמאו.]אבל כלי שיגע באדם שהוא אב לא יהיה חרב כחלל
ויש עוד חידוש גדול של הרי מספונט שחרב כחלל זה רק בחרב שהרגה את המת בלבד ורוב הראשונים פליגי עלה.
שיטת ר''ת והר''ש שחרב כחלל זה דוקא בכלי מתכות -ומש''כ וכבסתם בגדיכם יש ע'ז שתי תשובות או טומאה בחיבורים או שאירי בבגדי כהונה שזה כלי מתכות.
והרמבם בפ''ה וכן הרמב''ן בב''ב כ. נאמר בכל הכלים רק מכלי חרס והטעם כיון שחרב כחלל זה רק באב וכלי חרס לא נעשה אב לעולם.
ד. מת עצמו מטמא במגע במשא ובאהל
וחרב כחלל בוודאי גם באהל דהיינו שאם הוא היה באהל המת הרי הוא כמוהו
אבל כיצד הוא מטמא הלאה שהרי טמא מת מטמא רק במגע ויש לדון
שיטת ר''ת שחרב כחלל הוא כחלל ממש ומטמא במגע במשא ובאהל התוס' בנזיר כג שלח לו רבי חיים כהן שאיזה בית אשר תבנו לי כיון שהכלים מטמאים באהל ור''ת ענה לו שאמנם חרב כחלל אבל כהן לא מוזהר ע''ז כיון שהוא מוזהר בלא יבוא אל אהל המת וביאור הדבר כיון שיש עוד סוגיא בנזיר שהרי נזיר מגלח על מת בלבד ובמת יש עצמו של מת שע'ז הוא מגלח אבל יש טומאת מת שאינה עצמו של מת כמו רביעית דם ולכן חרב כחלל זה לא עצמו של מת ולכן נזיר לא מגלח וכהן לא מוזהר ע''ז והרמב''ן דן שיכול להיות שנזיר לא יגלח והכהן מוזהר.
אבל שיטת הרמב'ם ורשי ובעה''מ בחולין עא שחרב כחלל מטמא רק במגע ולא באהל ובמשא ומה שמת מטמאה במשא ק''ו מנבלת בהמה שאינה מטמאה באהל מטמא במשא ק''ו למת שטמא באהל ק''ו שמטמא באהל וא''כ חרב כחלל שהוא לא מטמא באהל אין ק''ו ולכן לא מטמא במשא
והרמבן בחומש בפרשת מטות ס''ל שטומאת מת במשא לא לומדים ק''ו שכל הורג נפש זה ייתור שנשא אותו כדי הריגה ולפי''ז חרב כחלל אין טמא אהל אבל משא לא.
והרמב''ן מוסיף לחדש שחרב כחלל מטמא טומאת שבעה אבל לא הזאה והדברים מחודשים.
שיעור מהגרי''ב.
ב. המקור לחרב כחלל כיון שכתוב בפסוק בחלל חרב והרמב''ם מבאר מה זה משנה האם הרג בחרב או באבן אלא בוודאי שבא לומר דין חרב כחלל
ודין חרב כחלל באב זה מפרשת מדין שכתוב שהבגדים שהיו על אנשי המלחמה טמאים אבל אין הדברים מוסכמים.
ג. שיטת הרי מסמופנט והראבד בפ''ה שאין חרב כחלל באב אלא רק באבי אבות [והראב''ד מבאר שהפסוק שאומר וכבסתם בגדיכם בשעה שהורג מת נטמאו אבל בגדים שיגעו בו אח''כ לא יטמאו.]אבל כלי שיגע באדם שהוא אב לא יהיה חרב כחלל
ויש עוד חידוש גדול של הרי מספונט שחרב כחלל זה רק בחרב שהרגה את המת בלבד ורוב הראשונים פליגי עלה.
שיטת ר''ת והר''ש שחרב כחלל זה דוקא בכלי מתכות -ומש''כ וכבסתם בגדיכם יש ע'ז שתי תשובות או טומאה בחיבורים או שאירי בבגדי כהונה שזה כלי מתכות.
והרמבם בפ''ה וכן הרמב''ן בב''ב כ. נאמר בכל הכלים רק מכלי חרס והטעם כיון שחרב כחלל זה רק באב וכלי חרס לא נעשה אב לעולם.
ד. מת עצמו מטמא במגע במשא ובאהל
וחרב כחלל בוודאי גם באהל דהיינו שאם הוא היה באהל המת הרי הוא כמוהו
אבל כיצד הוא מטמא הלאה שהרי טמא מת מטמא רק במגע ויש לדון
שיטת ר''ת שחרב כחלל הוא כחלל ממש ומטמא במגע במשא ובאהל התוס' בנזיר כג שלח לו רבי חיים כהן שאיזה בית אשר תבנו לי כיון שהכלים מטמאים באהל ור''ת ענה לו שאמנם חרב כחלל אבל כהן לא מוזהר ע''ז כיון שהוא מוזהר בלא יבוא אל אהל המת וביאור הדבר כיון שיש עוד סוגיא בנזיר שהרי נזיר מגלח על מת בלבד ובמת יש עצמו של מת שע'ז הוא מגלח אבל יש טומאת מת שאינה עצמו של מת כמו רביעית דם ולכן חרב כחלל זה לא עצמו של מת ולכן נזיר לא מגלח וכהן לא מוזהר ע''ז והרמב''ן דן שיכול להיות שנזיר לא יגלח והכהן מוזהר.
אבל שיטת הרמב'ם ורשי ובעה''מ בחולין עא שחרב כחלל מטמא רק במגע ולא באהל ובמשא ומה שמת מטמאה במשא ק''ו מנבלת בהמה שאינה מטמאה באהל מטמא במשא ק''ו למת שטמא באהל ק''ו שמטמא באהל וא''כ חרב כחלל שהוא לא מטמא באהל אין ק''ו ולכן לא מטמא במשא
והרמבן בחומש בפרשת מטות ס''ל שטומאת מת במשא לא לומדים ק''ו שכל הורג נפש זה ייתור שנשא אותו כדי הריגה ולפי''ז חרב כחלל אין טמא אהל אבל משא לא.
והרמב''ן מוסיף לחדש שחרב כחלל מטמא טומאת שבעה אבל לא הזאה והדברים מחודשים.
שיעור מהגרי''ב.
