והנה כבר בתקופת הגאונים, נשאל רב האי גאון בשאלה חמורה זו (הובא בשו"ת מהר"ם אלשאקר סי' ק"א), אם יש למכירת מצוות תוקף, וענה, שאלו דברי הבל, "ואיך יעלה על לב כי שכרו של זה של מעשים טובים שעשה זה, לזה, והלא הכתוב אומר "צדקת הצדיק עליו תהיה", וכן אמר "ורשעת הרשע עליו תהיה" (יחזקאל י"ח כ'), כשם שאין אדם נתפס בעון זולתו, כך אין אדם זוכה בזכות זולתו, היחשוב כי מתן שכר של מצות דבר שישאהו אדם בחיקו וילך כדי שיתן זה מתן שכר לזה, אלו ידעו מהו השכר לא היה זה נותנו לזה וכו'". ותמך דבריו מהגמ' בסוטה (כא.), שביקש שבנא שהיה איש מסחר, מהלל אחיו שהיה לומד תורה, בוא ונתחלק בזכויות, ויצאה בת קול ואמרה "אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו", משמע שאין תוקף למכירת זכויות של מצוה.
ומה נעמו בעניין זה דברי הפני יהושע (קידושין דף כט.) בביאורו למס' קידושין, שכתב שלכן חילק רבי יהודה הנשיא את המשניות במסכת קידושין, לקנייני העולם הזה, וקנייני עולם הבא בסוף, וז"ל: "דרבינו הקדוש לאחר שסידר כל קנינין שבעולם במה נקנין ושיש חילוק בכמה דברים בין קניין האיש לקניני האשה כגון האי דריש מכילתין ובין עבד לאמה וכל זה בקניני העולם הזה חזר לפרש קנין העולם האמיתי דלעולם הבא שאינו נקנה בשום דבר מהקנינים הקודמין שקונין קניני העוה"ז אלא בשכר קיום המצות כדאיתא במשנה דסוף פירקין כל העושה מצוה אחת מטיבין לו ונוחל הארץ והיינו עוה"ב". כלומר הדרך היחידה לזכות לשכר מצוות, היא ע"י קיום המצוות ולא ע"י הקניינים הרגילים (כסף, שטר, חזקה, משיכה, הגבהה, סודר וכו'), מעין מה שאמרו חז"ל, "שכר מצוה – מצוה".
והנה בשו"ת משיב דבר (ח"ג סימן יד), האריך הנצי"ב מוולוז'ין בנידון שאלתנו, וכתב שכל הדיון הוא אם הדבר אפשרי בשכר מצוות, אך בשכר על לימוד תורה, זה אינו אפשרי, וז"ל: "דאפילו נעלה על הדעת שאפשר למכור שכר מצוה, א"א למכור שכר תורה. שהרי אם יבא על שכרו ישבע קלון מכבוד בישיבה של מעלה, ותו וכי אפשר לעלות על הדעת שאם יכבד המלך לעשות אותו איש שהראה גבורה ועצה במלחמה לשר הצבא. והוא ימכור אותו זכות לאחר. הלא המלך אינו חפץ ביקרו של הקונה כלל. ואינו חפץ שיהא יושב באסיפת השרים וכמו כן אי אפשר בשום אופן להעלות עה"ד למכור שכר מלחמתה של תורה", ולפי זה העלה שאם מכר כל שכרו לעולם הבא, כיון שודאי לא קנה שכר תורתו, ממילא בטל כל המקח כדאיתא בשו"ע (חו"מ סי' רל"ב א').עוד יש להקשות מדברי רבנו הרמ"א (יו"ד סי' רמ"ו), שמשמע מדבריו שאדם יכול למכור את שכר תורתו, וז"ל: "ויכול אדם להתנות עם חברו שהוא יעסוק בתורה והוא ימציא לו פרנסה – ויחלוק עמו השכר, אבל אם כבר עסק בתורה אינו יכול למכור לו חלקו בשביל ממון שיתנו לו". אולם נראה שיש חילוק בין שותפות יששכר זבולון כמבואר ברמ"א, שזבולון מסייע ליששכר בכך שהוא יוכל לשבת וללמוד תורה, וללא הסיוע לא היה יכול ללמוד כראוי, ולכן השכר נזקף גם לזבולון (ראה בראשית רבה צ"ט ט'), ונחשב ל"תמכי אורייתא", כיון שהוא זה שמקים ותומך את תורתו כמבואר בזוהר הקדוש בכמה מקומות. מה שאין כן בנידון שאלתנו, שהמוכר לא היה שותף בסיוע ללימוד וכעת הוא רוצה לקנות את העולם הבא של חברו (וראה עוד בעניין יששכר זבולון בהקדמת ההפלאה על מס' כתובות, ובס' מדבר קדמות למרן החיד"א מ' ל"ו בעניין שכר הת"ח ואשתו וכו').
והנה אף שנראה בפשטות שאין למכירת עולם הבא חלות מבחינה הלכתית, מכל מקום ודאי שאין לעשות כן, כיון שנראה הדבר כזלזול במצוות חלילה, ואולי דומה חלילה ל"תוהה על הראשונות", וכמו כן מצינו לכמה מן הפוסקים, אופנים שהקניין חל גם בדבר שאין לו ממש או בדבר שלא בא לעולם, וכגון בהתחייבות או נדר או שבועה, וכמו כן מצינו שאדם החוזר בו מקניין כזה, נקרא מחוסר אמנה ואין רוח חכמים נוחה ממנו (משפט שלום סי' רט אות ג', וראה בעניין זה ב"מ מח.-מט., שו"ע סי' ר"ד סע' ז'), ועובר על "שארית ישראל לא יעשו עוולה" (ראה פתחי חושן ח"ח קניינים הערה ח'), ואם עשה קניין בדבר שאין דרך לקנותו כך, מקבל קללת מי שפרע (שו"ע שם א'). ולכן לאנשים כערכנו יש להמנע, מלהתעסק בעניינים אלו.
ומה שמצינו לכמה מגדולי ישראל שמכרו עולם הבא שלהם, ואף יש כמה מקורות מוסמכים לסיפורים מתלמידי הבעל שם טוב הקדוש וצדיקים נוספים שעשו כן, אין ללמוד לעניינו, כיון ששם המטרה היתה לעודד ולחזק יהודים במצבים קשים ע"י שמכרו להם זכויות וכדומה, אך ודאי שהם ידעו ברוח קודשם את משמעות המכירה ואת הפעולה שהיא פועלת באדם, והיתה להם כוונה נשגבת, ובהדי כבשי דרחמנא למה לך, לכן ודאי שיש ולהתרחק ממכירות אלו כמו מאש, עד שנזכה להיות במדרגת קטן תלמידיו של מרן הבעש"ט הקדוש זי"ע.
