אני לא רשום בפורום לתורה והוא מבקש הרשאהיצאתי את האשכול, הנוגע לעניינו משם.
שמשון פופוביץ יום ראשון בשעה 01:04#1
א. המקובל היום בכוללים ישיבתיים שקצב וצורת הלימוד היא כמו בישיבה בדיוק בסביבות הסוגיא לחודש (!) וארבעה מידות בהולכי בית המדרש, המין האחד מוכשרים עם ראש קוועטשער שבאמת נהנים מלימוד סוגיא בחודש והם להשערתי פחות מעשרים אחוז, המין השני רפי שכל בעלי ראש איטי, גם הם נהנים מלימוד סוגיא בחודש, כל יום הם יושבים על מראה מקום אחר ומעיינים בו כיכולתם, אח"כ הם מסכמים וכו', המין השלישי לא באמת יודע מה יש לעשות חודש שלם בקנין הגוף דע"ע והוא מעביר את הזמן בדיבור בלימוד, חיפוש מ"מ נוספים, או לומד משהו אחר. על המין הרביעי לא נעים לדבר, הם מסתדרים מעולה במתכונת של סוגיא בחודש כי רוב הזמן הם לא בסוגיא, עד שהם מגיעים מנעייסים אוכלים ושוב מנעייסים אזל להו כמעט כל הסדר.
בישיבות -כך נאמו לנו- לומדים איך ללמוד, לכן לומדים רק סוגיות שיש בהם לומדעס' ומעיינים בהם עד דק, אבל בכנות, האם נראה לך סביר להעביר את רוב חייך הבגירים בצורה כזאת? מתי תתחיל ללמוד תורה בשיטתיות? מתי תפסיק ללמוד איך לומדים ותתחיל פשוט ללמוד? ללמוד היינו להתחיל בדף ב ולגמור בהדרן עלך, ולא, לא דף היומי אלא לימוד בקצב הגיוני בעיון קל עם חזרות [פלוס מינוס עמוד ליום, תלוי כמובן בחומר].
ב. גם בישיבות המצב לא תקין, [המון בחורים כיום הם אנוסים, הם לא יגידו שאין להם מה לעשות בסדר א' כי זה אומר שהם לא למדנים וזה הדבר שהכי מבייש בחור ליטאי, זה כמו לומר אני מפגר, בו בזמן שהם הכי נורמלים בעולם] אבל ע"ז החרשתי משום שקשה מאד לשנות את המצב בישיבות, אבל בתור אברך כל אחד אדון לעצמו והרבה יותר קל לשנות את המצב השערורייתי הקיים. ככל שיותר אברכים יעזבו או לחילופין ידרשו מראשי הכוללים לפתוח מגמה של עיון קל /עיון מהיר, המהפך יקרה.
שמשון פופוביץ יום ראשון בשעה 19:42#17
ודאי שיש.
פרי מגדים מלא בחילוקים והבנות והגדרות.
רק בו?
כל הנו''כ מלאים בחילוקים עמוקים וסברות נפלאות.
רק כתבו בקצרה בלי להאריך בהסברת סברא.
וגם יש יותר חשבונות וראיות
מעולם לא ראיתי בהם סברות של ר' חיים, בטח ובטח לא סברות של בחורי (ואברכי) תשפ"ה שלא נכנסים לשיעורי הרמי"ם כי הם לא מספיק למדנים בשבילם.
כהנא דמסייע יום ראשון בשעה 21:36#30
אתן דוגמא היום מלימודי היום בכולל, יש סוגיא האם ריחא מילתא או לאו מילתא.
בגמ' פסחים עו: לגבי בשר שחוטה, ובשר נבילה, באותו תנור, שהכשר התפטם מריח הטרף. האם אסור או לא.
מחלוקת רב ולוי.
ואילו בגמ' ע''ז סו: מבואר מח' אביי ורבא האם ריחא מילתא או לא. לגבי חביות יין נסך שמפתפשט ריחם האם מותר ליהנות מהם או לא.
רש''י פוסק שבגלל שרבא סבר שריחא לאו מילתא, בגמ' בע''ז, לכן ההלכה שריחא לאו מילתא.
אולם רבינו תם מחלק בין הסוגיות?
מה החילוק? כותב ר''ת שיש
שני דינים בריחא מילתא,
א] כשהריח מתמזג עם גוף המאכל והוא עושה בו "מעשה אכילה" בזה ריחא מילתא ואסור.
ב] אולם כשנהנה מהריח רק בהנאת ריח, ואינו נאכל ב"מעשה אכילה", ריחא לאו מילתא.
ולכן בגמרא בפסחים הלכה כרב שריחא מילתא, ואסור לאכול שני שפודים אחד איסור ואחד היתר, והאיסור נתן ריח בהיתר הדבר אסור, משום שזה הפך לחלק מהאכילה, ולכן זה אסור.
ואילו בגמ' בע''ז דאין כאן רק הנאת ריח בלבד, ולא בתורת הנאת ריח, הדבר יהיה מותר כרבא.
זה דוגמא שיש בכל סוגיא. ר' חיים רק חידש צורת הסברה, והבהרה, ולא שינה את המו''מ התלמודי עצמו.
איש חינוך יום ראשון בשעה 21:42#31
הדברים כמובן נכתבו בציניות, אך יש בהם אמת,
כי זה כל דרכו ושיטתו לראות מה כתוב ותו לא מידי בדרך אמת, וככל הדברים האמיתיים שאחר שעומדים עליהם הם פשוטים.
פעם דיברו לפני מרן הגרי"ז על דברי הגמ' בע"ז שלאברהם אבינו היה 400 פרקים במסכתא זו,
ואמר שם אחד שמסתמא היה כתוב בהם את כל חידושי הגר"ח והגרי"ז...
ענהו מי שענה - וקילסו הגרי"ז מאוד - מה פתאום! דברי הגר"ח והגרי"ז כתובים מפורש בגמ' שלנו!
ודוק.
והן הן דברי
ר' חיים רק חידש צורת הסברה, והבהרה, ולא שינה את המו''מ התלמודי עצמו.
כהנא דמסייע יום ראשון בשעה 21:49#33
טוב, אתה לא חושב שזה דומה, שם יש שתי סוגיות [אכילת בשר שבלוע בו ריחא והנאת הריחא עצמו] עם שם זהה -ריחא מילתא, וכמובן לא דומה למה שאנו עושים.
תן לי צוי דינים של ר' חיים,
למשל לגבי הרמב''ם בתפילה,
כוונה של עומד בפני ה'
וכוונה של פירוש המילות
זה דברים מפורשים בראשונים.
ושי מחלוקות להדיא מה עיקר הכוונה.
הוא מיישב בזה רמב''ם
הכל טוב.
אבל תפתח שו''ע או''ח צ''ח ותראה שעצם המושג הזה כתוב הכי פשוט
שו"ע אורח חיים - סימן צח
(א) המתפלל צריך שיכוין בלבו
פירוש המלות שמוציא בשפתיו;
ויחשוב כאלו שכינה כנגדו;
ויסיר כל המחשבות הטורדות אותו עד שתשאר מחשבתו וכוונתו זכה בתפלתו; ויחשוב כאלו היה מדבר לפני מלך בשר ודם היה מסדר דבריו ומכוין בהם יפה לבל יכשל, ק"ו לפני ממ"ה הקב"ה שהוא חוקר כל המחשבות
מה שונה בזה?
כהנא דמסייע יום שלישי בשעה 22:33#43
רב חיים
כנ"ל רבי נחמן מברסלב
אהבתי
איכא בשוקא יום שלישי בשעה 22:50#44
איזה חילוק של הגר"ח יש בדברים אלו של הפמ"ג?
זה תוספות מפורש בסנהדרין
מה ההבנה שלך בספיקו של הפמ"ג?
הנה דבריו כולם:
ואני העני מצאתי תשובה אחת ברדב"ז חלק שלישי הנדפס מחדש בפיורדא התקמ"א, יש ממנה ללמוד כמה חידושי דינים, אעתיקה פה, וזו תוארה בסימן תרכ"ה [סימן אלף נב]. שאלה, שלטון אמר לאחד הנח לקצץ לך אבר אחד שאינך מת בו, או "אמית" ישראל חברך, שיש לומר קל וחומר, אם סכנת אבר אחד אין דוחה שבת (באיסור תורה) ושבת נדחית מפני פיקוח נפש, אינו דין דסכנת אבר אחד נדחה מפני פיקוח נפש. והשיב דאין עונשין מן הדין. ועוד, בשבת משמיא הוא, אבל שיביא הוא אונס אבר אחד מפני פיקוח נפש לא שמענו. וגם לפעמים יש סכנת נפש באבר אחד, שיוצא רוב דם (או פחד), וספק דידיה וודאי עדיף מוודאי דחבריה, עכ"ל בקוצר. עיין יבמות זיי"ן [ע"א], התם אין עונש, מה לי יומת בשבת או אחר כך. ומכל מקום היינו באומר אקוץ לך או אני אמית חברך, אבל באומר אתה תמית חברך ואם לאו אקוץ לך אבר אחד, לא מבעיא דמחויב ליהרג ואל יעבור, אלא שיש לומר שחייב מיתה כהאי גוונא, והוה רוצח בזדון. ומיהו באומרים לו הנח לזרוק אותך, כהאי גוונא צ"ע. ובמפתחות שם [ברדב"ז] נרשם אקוץ לך אבר ואם לאו "תמית" חבירך, נראה שראוי להיות אמית באל"ף, כאשר בפנים. ומשם יש ללמוד דאם רוצים לחתכו אבר אם [לא] יעבור על לא תעשה, שיש להקל ואף בחילול שבת כהאי גוונא מטעם ספק נפשות, שיצא רוב דם או פחד, ודווקא בקום ועשה בחולה סכנת אבר אין מתירין איסור תורה, לא כהאי גוונא, מכל שכן במלאכה שאינה צריכה לגופה, ואונס רחמנא שריא, ומכל שכן בשאר לא תעשה, וכדאמרן. וקל וחומר להיפוך, אם סכנת אבר דוחה פיקוח נפש דחבריה כהאי גוונא, כל שכן שידחה שבת כהאי גוונא. ועכו"ם שרצה לחתוך אוזן אם לא ישתה סתם יינם, יש להקל, אבל יין נסך וודאי הוה בכלל עכו"ם, כבסימן קנ"ז ביו"ד ש"ך אות י':
לחץ כדי להרחיב...
איכא דאמרי יום שלישי בשעה 23:06#45
מה ההבנה שלך בספיקו של הפמ"ג?
הנה דבריו כולם:
אם אין אומרים לו שיהרוג את חברו במו ידיו, אלא שיניח להם לזרקו עליו ועל ידי כך ימות חבירו, ואם לא יקוצו את אברו - האם צריך למסור את אברו בשביל לא להמית את חבירו.
איכא בשוקא אתמול ב 00:10#46
אם אין אומרים לו שיהרוג את חברו במו ידיו, אלא שיניח להם לזרקו עליו ועל ידי כך ימות חבירו, ואם לא יקוצו את אברו - האם צריך למסור את אברו בשביל לא להמית את חבירו.
בקריאה פשוטה דברי הפמ"ג מתמיהים, הלא כבר למדנו בראשונים שמותר להניח עצמו ליזרק על התינוק ואינו מחוייב למסור נפשו בשביל זה, והלא אין היתר לרצוח בשביל פיקו"נ וא"כ בהכרח שאין כאן רציחה, והלא אינו מחוייב למסור אבר בשביל הצלת חבירו כמבואר בתשובת רדב"ז, א"כ למה ייאסר עליו להניח שיזרקוהו על התינוק?
והביאור בזה הוא שיתכן שההיתר להניח שיזרקוהו על התינוק הוא משום שאינו עושה מעשה בקום עשה, ויתכן שההיתר הוא מחמת שאין כלל שם מעשה עליו והכל על משליכיו, והנפק"מ ביניהם יכולה להיות בב' גווני, או למקרה שבו גם בשוא"ת יש מעשה עבירה או למקרה שבו אין איבוד נפש. זאת משום שיסוד ההיתר של שוא"ת חייב להיות מבוסס על כך שאין כאן את סברת מאי חזית, כיון שמכל מקום הוא שותף במעשה הרציחה (ואם נאמר שאינו שותף שוב חזרנו לטענה שאין כאן מעשה עבירה), ועל כן בהכרח לומר שאין טענה מצד דמא דחבריה דאף דמו סמוק, וכיון שכן שוא"ת עדיף.
על כן נסתפק בפמ"ג האם ההיתר להניח שיזרקוהו על התינוק מבוסס על העדר מעשה רציחה כלל ואף כאן אינו מחוייב למנוע ההשלכה אלא מצד לא תעמוד על דם רעך (וכיון שכן אינו מחוייב במקום סכנת אבר כמבואר בתשובת הרדב"ז), או שההיתר מתבסס על היות הרציחה בשוא"ת ואמרינן מאי חזית דדמא דהתינוק סמיק טפי וחיובו למנוע ההשלכה היא מצד הרציחה שבדבר (אלא שאף ההובלה לרציחת עצמו נכללת ב'מאי חזית'), וא"כ הכא שמדובר בסכנת אבר בלבד ודאי מחוייב למנוע מלהרוג את חבירו.
וכל זה למדנו בדברי הגר"ח שביאר בזה מחלוקת הרמב"ם והתוס' גבי קרקע עולם:
חידושי ר' חיים הלוי הלכות יסודי התורה פרק ה
הלכה א
[א] כשיעמוד נכרי ויאנס את ישראל לעבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה או יהרגנו יעבור ואל יהרג וכו' בד"א בשאר מצות חוץ מע"ז וגילוי עריות ושפיכות דמים אבל שלש עבירות אלו אם יאמר לו עבור על אחת מהן או תהרג יהרג ואל יעבור עכ"ל.
והוא בסוגיא דסנהדרין דף ע"ד [ע"א] אמר ר' יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק נמנו וגמרו בעלית בית נתזה בלוד כל עבירות שבתורה אם אומרים לו לאדם עבור ואל תהרג יעבור ואל יהרג חוץ מעבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים וכו', עבודה זרה כר"א דתניא ר"א אומר ואהבת את ד' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך וכו', גילוי עריות ושפיכות דמים כדרבי דתניא רבי אומר כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה וכו' ומקיש נערה המאורסה לרוצח מה רוצח יהרג ואל יעבור אף נערה המאורסה תהרג ואל תעבור, ורוצח גופיה מנלן סברא הוא וכו' מי יימר דדמא דידך סומק טפי דילמא דמא דהאי גברא סומק טפי. ושם בסוגיא עוד לא אמרו אלא בצינעה אבל בפרהסיא אפילו מצוה קלה יהרג ואל יעבור וכו', והא אסתר פרהסיא הואי, אמר אביי אסתר קרקע עולם היתה, רבא אמר הנאת עצמן שאני. ובתוס' שם הקשו דתיפוק ליה דאסתר בכלל עריות הואי וכמבואר במגילה (דף ט"ז) [דף ט"ו ע"א] כאשר אבדתי מבית אבא כך אבדתי ממך, ותירצו דאי משום עריות כו"ע ס"ל דמהני טעמא דקרקע עולם לענין דלא מיחייבא למסור עצמה משום עריות, דהא מרוצח קא ילפינן לה, ורוצח גופיה כי מיחייב למסור עצמו הני מילי קודם שיהרוג בידים, אבל היכא דלא עביד מעשה כגון שמשליכין אותו על התינוק ונתמעך מסתברא שאינו חייב למסור עצמו, דמצי אמר אדרבה מאי חזית דדמא דחבראי סומק טפי דלמא דמא דידי סומק טפי כיון דלא עביד מעשה. והרמב"ם דסתם ולא הזכיר כלל הך דקרקע עולם משמע דחולק ע"ז וס"ל דבכל גווני יהרג ואל יעבור בגילוי עריות, וכבר נחלקו הראשונים בזה וכמבואר בבעל המאור ובמלחמות שם, עיין שם דס"ל דאסתר לא הואי עריות כלל, דהך סוגיא ס"ל דהיתה פנויה, או דביאת נכרי לא חשיבא בכלל עריות וכשיטת ר"ת בתוס' שם. וע"כ זהו שסתם הרמב"ם דבעריות מיהא בכל גווני תהרג ואל תעבור. אלא דצ"ע דהרי התוס' הוכיחו מרוצח דהיכא דהוי שב ואל תעשה אינו מחויב למסור עצמו ולמה פסק דבכל גווני תהרג ואל תעבור. וי"ל דכיון דברציחה גופא הא דחלוק שב ואל תעשה ממעשה בידים הלא אין זה משום חומר דמעשה בידים, ורק דכיון דשני הנפשות שקולות הן ע"כ צריך להיות שב ואל תעשה, ודינו כשני רציחות שאין דוחות זה את זה דדינו בשב ואל תעשה, וע"כ לא שייך זאת בעריות דנימא דפקוח נפשו שקול כעריות, וכיון דילפינן מרוצח בעיקר הדין דאינו נדחה בפני פקוח נפש ממילא הדר דינא דשב ואל תעשה ומעשה בידים שוין ובכל גווני תהרג ואל תעבור.
וי"ל עוד, דהנה צ"ע בדברי התוס' דמאי ענין נערה המאורסה למי שמשליכין אותו על התינוק ונתמעך, דהתם איהו לא הוי רוצח כלל ולא עבר על שפיכות דמים, דהא לא הוי רק כאבן ועץ ביד הרוצח שמשליך אותו, דמי שמשליך אותו הוא הרוצח, ולהכי לא חייב למסור את עצמו, משא"כ בנערה המאורסה אף דלא קעבדה מעשה, מ"מ הרי היא עוברת על גילוי עריות, ולהכי שפיר הדין נותן דתהרג ואל תעבור. ונראה דכוונת התוס' כך היא, דכיון דרוצח הוא מסברא דמאי חזית דדמא דידך וכו', א"כ הא גם אם הוה משכחינן דיהא בזה דין רוצח ורק דלא ליעבד מעשה ג"כ לא היה חייב למסור עצמו דמצי אמר אדרבה מאי חזית דדמא דחבראי סומק טפי דילמא דמא דידי סומק טפי כיון דלא קעביד מעשה, וא"כ הוא הדין בנערה המאורסה דילפא מרוצח אף דעוברת על גילוי עריות כיון דלא קעבדה מעשה אין בה הך דינא דתהרג ואל תעבור. אלא דברוצח גופא צ"ע בזה, דבאמת יש לפרש מאי דקאמר הגמ' הך סברא דמאי חזית דדמא דידך סומק טפי דילמא דמא דחברך סומק טפי בתרי גווני, או דנימא דכיון דשקולין הם שניהם ע"כ ממילא הוי דינא דצריך להיות בשב ואל תעשה ועל מעשה בידים יהרג ואל יעבור, או דנימא דכיון דשקולין הן ממילא אינה נדחית בפני פקוח נפש, ואין חילוק בין שב ואל תעשה למעשה בידים דלעולם אין בה דין דחיה, וממילא דהוי דינא דיהרג ואל יעבור בכל גווני, וגם ברציחה גופה אם הי' שב ואל תעשה בגוונא דיש בה דין רציחה ג"כ אמרינן כיון דשקולים הם ואין חבירו נדחה מפני פקוח נפשו ממילא יהרג ואל יעבור כיון דלא חלה דין דחיה בהרציחה.
ונראה דכן הוא כפירוש השני שכתבנו מהא דאיתא בב"מ דף ס"ב [ע"א] שנים שהיו מהלכין בדרך וביד אחד מהן קיתון של מים וכו' עד שבא ר"ע ולימד וחי אחיך עמך חייך קודמין לחיי אחיך, הרי דאע"ג דהתם הוי בשב ואל תעשה, ועוד יותר דלא הוי התם דין רציחה כלל ורק משום דין הצלה, ומ"מ צריכינן לקרא דוחי אחיך עמך דחייך קודמין, ושמע מינה דדווקא בהצלה דאיכא קרא דוחי אחיך עמך דחייך קודמין, אבל ברציחה דליכא קרא בכל ענין יהרג ואל יעבור אף בשב ואל תעשה ובלא עביד מעשה, אם אך יש בו דין רציחה, ולפ"ז שפיר פסק הרמב"ם דבעריות תהרג ואל תעבור בכל גווני אף בקרקע עולם, כיון דגם ברציחה הדין כן דאינה נדחית בפני פקוח נפש בכל גווני, והוא הדין לעריות דילפינן מינה דאין בה דין דחיה כלל לעולם, וע"כ בכל גווני תהרג ואל תעבור אף בקרקע עולם ובשב ואל תעשה וכמו שכתבנו.
לחץ כדי להרחיב...
כהנא דמסייע אתמול ב 20:42#51
א. אנחנו גדלנו על הסברות של ר' חיים ותלמידיו עד שהם נראים לנו פשוטים מאד וכל ראשון מוקשה או פמ"ג לא מובן אנחנו ישר מבארים ע"פ דרך הלימוד עליה גדלנו, זה לא אומר כמובן שזה כוונת הראשונים או הפמ"ג, איך כן אנחנו -עם הראש המוטה שלנו (לטובת הגר"ח)- יכולים לבדוק איך למדו הפוסקים? הנה רעיון: לך למוסאיוף תפתח שו"ע איפה שנפתח לך ותקרא בהגיה ספרדית כמה עמודים ברצף עם כל הנו"כ עדיף גם עם אלו שבסוף (פר"ח ועוד) תנסה מאד לא לפרשן מעצמך אלא לקרוא ולהבין את מה שכתוב, אתה עלול לגלות שסברות הפוסקים שונים מאד מהסברות שגדלת עליהם.
ידידי אני לומד המון מדברי הפוסקים,
אומר לך דבר שלדעתי הוא הנכון
הגדרים והסברות כתובים ם בקדמונים בצורה קצרה ותמציתית בכל סוגיא כמעט
אולם האמת חייבת להיאמר שדרך העיון של רבותינו מתמקד בכמה אנפי
פעם הלומד'ס זה הפשט
ופעם דקדוק הלשון זה הפשט
פעם הסברא המציאותית זה הפשט
ופעם הידע ההיסטורי עוזר להבנת הפשט
ההתמקדות רק בצורה אחת של לימוד מצמצמת את ההבנה.
במושג פילוסופי פעם ראיתי ברס''ג
שיש ג' סוגי שכל
שכל עיוני - היינו דברים עיוניים מופשטים
שכל מחשביי - הבנת רגש ודרכי בנ''א
ושכל מעשי - הבנה פרקטית
צריך להשתמש בהגדרות המופשטות העיוניות
בד בבד עם בצורות האחרות.
לפעמים הניתוק המתמקד רק בעיוני
מביא לנתק מהמציאות
ומלאסוקי שמעתתא.
ולפעמים ההתמ'דות באחרים הופכת את כל התורה לטכנית..
השילוב, הוא הנגון האמיתי של הלימוד.
כהנא דמסייע אתמול ב
