החיד"א בשו"ת חיים שאל (ח"א סי' ט"ו בד"ה וכבר ראיתי), כותב בזה"ל, "ולא מבעיא לדידן בני ארעא קדישא דנקטינן כמרן וקבלנו הוראותיו, אלא דבאיסור והיתר חוששין על הרוב לכתחילה לדברי מור"ם" וכו'.
והיינו שהחיד"א כותב להדיא- שהגם שקבלנו הוראות מרן, מ"מ בענייני איסור והיתר אנו חוששין לרמ"א.
והנה ב"עין יצחק" הביא את החיד"א הזה כמה פעמים בצורה נכונה, אלא שהוסיף דהחקרי לב כתב דכל מה שרשאי להחמיר זה אדם בביתו אך לא להורות, ובמקו"א כתב דהחיד"א כתב זאת רק על דרך חומרא, ובמקו"א דייק מזה דמשמע מהחיד"א שבשאר דברים כן עבדינן כמרן.
יעוין עין יצחק [לפי מהדו' תשע"ד] עמודים- צד' ד"ה ויש להוסיף, עמ' קו' ד"ה ואע"פ, עמ' רסב' ד"ה ומה שרצו, עמ' שז' ד"ה הנה מרן החיד"א.
[ומה שכתב בשם החקרי לב על החיד"א נתייחס בהמשך]
אולם בעין יצחק [עמ' שיד] - כאילו לא ידע ממה שהוא עצמו כתב כמה וכמה פעמים מספר עמודים בודדים קודם.
וז"ל שם בד"ה ומרן החיד"א- "ומרן החיד"א בשו"ת חיים שאל (ח"ב) [ח"א] סימן טו'- כתב דלדידן בני ארעא קדישא נקטינן כד' מרן שקיבלנו הוראותיו, והכא דעת מרן להתיר בכתם תוך ג' ימים הראשונים לספירת ז' נקיים כל שיש לתלות, ודלא כהרמ"א שהחמיר בזה וכו', ע"ש, ומבואר שאין חילוק בין דיני נדה לשאר דיני איסור והיתר", ע"כ דבריו של העין יצחק.
כאן כותב העין יצחק בדעת החיד"א- שגם בענייני נדה ושאר דיני איסור והיתר אזלינן כמרן ודלא כהרמ"א, ולכן אפשר להקל בכתם תוך ג' ימים ודלא כהרמ"א שהחמיר.
בו בזמן שבחיד"א כתוב איפכא, שאזלינן בתר חומרות הרמ"א, והעתיק את החיד"א בלשון הפוכה מהחיד"א.
ובו בזמן שהוא עצמו בעין יצחק כתב אותו כמה פעמים בלשון נכונה, פתאום כאן כתב לשון אחרת בחיד"א ולשון הפוכה מדברי החיד"א.
ועתה נתייחס למה שכתב על החיד"א הנ"ל מהחקרי לב
דהעין יצחק- אחרי שמביא את החיד"א [במקומות שהביאם נכון] הוסיף את דברי החקרי לב שכל דברי החיד"א זה אדם לעצמו אך לא להורות.
אך יש להעיר- דכל החקרי לב אזלו גבי מה שכתב החיד"א בברכ"י (חו"מ סי' כ"ה ס"ו)- ושם כתב החיד"א "ואנן בתר מרן גרירנא אם לא שהיה לחומרא דראוי לחוש להחמיר, ומ"מ אין למחות ח"ו לעושה כפסק מרן".
וע"ז כותב החקרי לב- דכוונתו זה לאדם בביתו אך לא להורות להחמיר נגד מרן.
אך דברי החקרי לב אינם הולכים על דברי החיד"א בשו"ת חיים שאל הנ"ל משתי סבות.
א- דשם כתב החיד"א בלשון "בני ארעא קדישא דנקטינן כמרן", והיינו שמדבר על כל בני ארעא, ולא רק על הת"ח אלא על כל העם, וע"ז הוסיף מיד דבאיסור והיתר חוששין על הרוב לדברי מור"ם, וא"כ- אזיל אכולי עלמא ולא רק על הת"ח והצנועים.
ב- ועיקר העיקרים, שם הרי זה היה שאלה להורות הלכה למעשה גבי אשה שמצאה דם בחלוקה האם יכולה לתלות בימי נדותה ולהתירה או לאוסרה, וע"ז כתב שם דלכאורה אם מור"ם היה מחמיר היינו אוסרים אותה, אלא שגם הרמ"א מקל בכה"ג שראתה בסוף ה- ז' נקיים.
הרי לנו להדיא- דמה שכתב החיד"א דבאיסור והיתר מחמירים את הרמ"א, הוא להורות לציבור למעשה כמו שהיה שם בשאלה על אותה אשה, והחיד"א היה אוסרה אם הרמ"א היה מחמיר.
וכן מה שכתב עוד, העין יצחק [עמ' רסב']- שדברי החיד"א בברכ"י נראה שכן בא להורות לציבור, וע"ז השיב העין יצחק- דכוונתו רק אם יש קושיא חזקה על השו"ע אבל לא סתם מח' וכד'.
אך גם חילוק זה לא יעזור לנו- לדברי החיד"א כאן, משום דכתב כאן בלשון "דבאיסור והיתר חוששין על הרוב לכתחילה", וא"כ זה לא רק במקומות מסויימים או שיש קושיא חזקה, אלא זה "על הרוב", והיינו ברוב הפעמים.
והיינו שהחיד"א כותב להדיא- שהגם שקבלנו הוראות מרן, מ"מ בענייני איסור והיתר אנו חוששין לרמ"א.
והנה ב"עין יצחק" הביא את החיד"א הזה כמה פעמים בצורה נכונה, אלא שהוסיף דהחקרי לב כתב דכל מה שרשאי להחמיר זה אדם בביתו אך לא להורות, ובמקו"א כתב דהחיד"א כתב זאת רק על דרך חומרא, ובמקו"א דייק מזה דמשמע מהחיד"א שבשאר דברים כן עבדינן כמרן.
יעוין עין יצחק [לפי מהדו' תשע"ד] עמודים- צד' ד"ה ויש להוסיף, עמ' קו' ד"ה ואע"פ, עמ' רסב' ד"ה ומה שרצו, עמ' שז' ד"ה הנה מרן החיד"א.
[ומה שכתב בשם החקרי לב על החיד"א נתייחס בהמשך]
אולם בעין יצחק [עמ' שיד] - כאילו לא ידע ממה שהוא עצמו כתב כמה וכמה פעמים מספר עמודים בודדים קודם.
וז"ל שם בד"ה ומרן החיד"א- "ומרן החיד"א בשו"ת חיים שאל (ח"ב) [ח"א] סימן טו'- כתב דלדידן בני ארעא קדישא נקטינן כד' מרן שקיבלנו הוראותיו, והכא דעת מרן להתיר בכתם תוך ג' ימים הראשונים לספירת ז' נקיים כל שיש לתלות, ודלא כהרמ"א שהחמיר בזה וכו', ע"ש, ומבואר שאין חילוק בין דיני נדה לשאר דיני איסור והיתר", ע"כ דבריו של העין יצחק.
כאן כותב העין יצחק בדעת החיד"א- שגם בענייני נדה ושאר דיני איסור והיתר אזלינן כמרן ודלא כהרמ"א, ולכן אפשר להקל בכתם תוך ג' ימים ודלא כהרמ"א שהחמיר.
בו בזמן שבחיד"א כתוב איפכא, שאזלינן בתר חומרות הרמ"א, והעתיק את החיד"א בלשון הפוכה מהחיד"א.
ובו בזמן שהוא עצמו בעין יצחק כתב אותו כמה פעמים בלשון נכונה, פתאום כאן כתב לשון אחרת בחיד"א ולשון הפוכה מדברי החיד"א.
ועתה נתייחס למה שכתב על החיד"א הנ"ל מהחקרי לב
דהעין יצחק- אחרי שמביא את החיד"א [במקומות שהביאם נכון] הוסיף את דברי החקרי לב שכל דברי החיד"א זה אדם לעצמו אך לא להורות.
אך יש להעיר- דכל החקרי לב אזלו גבי מה שכתב החיד"א בברכ"י (חו"מ סי' כ"ה ס"ו)- ושם כתב החיד"א "ואנן בתר מרן גרירנא אם לא שהיה לחומרא דראוי לחוש להחמיר, ומ"מ אין למחות ח"ו לעושה כפסק מרן".
וע"ז כותב החקרי לב- דכוונתו זה לאדם בביתו אך לא להורות להחמיר נגד מרן.
אך דברי החקרי לב אינם הולכים על דברי החיד"א בשו"ת חיים שאל הנ"ל משתי סבות.
א- דשם כתב החיד"א בלשון "בני ארעא קדישא דנקטינן כמרן", והיינו שמדבר על כל בני ארעא, ולא רק על הת"ח אלא על כל העם, וע"ז הוסיף מיד דבאיסור והיתר חוששין על הרוב לדברי מור"ם, וא"כ- אזיל אכולי עלמא ולא רק על הת"ח והצנועים.
ב- ועיקר העיקרים, שם הרי זה היה שאלה להורות הלכה למעשה גבי אשה שמצאה דם בחלוקה האם יכולה לתלות בימי נדותה ולהתירה או לאוסרה, וע"ז כתב שם דלכאורה אם מור"ם היה מחמיר היינו אוסרים אותה, אלא שגם הרמ"א מקל בכה"ג שראתה בסוף ה- ז' נקיים.
הרי לנו להדיא- דמה שכתב החיד"א דבאיסור והיתר מחמירים את הרמ"א, הוא להורות לציבור למעשה כמו שהיה שם בשאלה על אותה אשה, והחיד"א היה אוסרה אם הרמ"א היה מחמיר.
וכן מה שכתב עוד, העין יצחק [עמ' רסב']- שדברי החיד"א בברכ"י נראה שכן בא להורות לציבור, וע"ז השיב העין יצחק- דכוונתו רק אם יש קושיא חזקה על השו"ע אבל לא סתם מח' וכד'.
אך גם חילוק זה לא יעזור לנו- לדברי החיד"א כאן, משום דכתב כאן בלשון "דבאיסור והיתר חוששין על הרוב לכתחילה", וא"כ זה לא רק במקומות מסויימים או שיש קושיא חזקה, אלא זה "על הרוב", והיינו ברוב הפעמים.
