האם להפציץ באיראן: מה דעת היהדות בנושא?

"לב מלך ביד ה'" !!
גם אם הוא עדיין לא שומר תורה ומצוות ..
וגם אם הוא לא מלך ממש אלא "סך הכל" ההחלטה בדרך הטבע בידיו ...
בהחלט.
גם לב מלך וראש ממשלה, וגם כולנו כל עמ"י.
(אגב, המבצע הזה - וגם כללי לאחרונה הרבה - יש בו הרבה אמונה ויהדות. בישיבת הקבינט השרים חילקו ביניהם את ספר התהילים להצלחת המבצע, אתמול רה"מ היה בכותל, בהדרכה למטכ"ל אומרים להם שמדינה שלמה מתפללת עליהם (דהיינו: ולא נשענת עליהם אלא מתפללת למישהו שהוא גדול יותר מהם) וכל השיח אמוני ויהודי יותר.
בטוח שיש בזה הרבה סנגוריה על עם ישראל.
ידוע בשם הגריש"א שאירן הוא האיום הכי גדול שיש על עם ישראל ..
יש מקור? כי לכאורה בעבר היה (כמעט) כור בעירק וגם בסוריה. אא"כ הוא מדבר לפי המדרש על מלך פרס וכו.
 
יש מקור? כי לכאורה בעבר היה (כמעט) כור בעירק וגם בסוריה. אא"כ הוא מדבר לפי המדרש על מלך פרס וכו.
לפי מה שנתברר כעת היה לאירן פוטנציאל ליותר מ-15 פצצות אטום ואלפי טילים, בעיראק וסוריה זה היה הרבה יותר זעיר
 
דברתי עם ת"ח אחד על המצב וכה אמר לי
לא מפיהם אנחנו חיים,
הם לא מדברים בשפה שאנחנו צריכים לשמוע,
'פחדו בציון חטאים'
אנחנו לא לבד יש מנהל לעולם,
אם היו שם אנשים אחרים לא היו מדברים כך בכלל,
כל השיקולים שלהם הם אחרים לגמרי
הם לא מעניינים אותנו בכלל..

[הוא עצמו שקוע בלימוד, בקושי יודע משהו, לא כי הוא עפיפון, הוא באמת בוטח ושקוע בלימוד]
 
לו היה הדבר תלוי בנו, האם ההשקפה הצרופה מורה במצב הנוכחי להפציץ באיראן או לא?

כמובן, קל לברוח לאחד מהמחוזות:
  1. גדולי ישראל מכריעים ואין לנו מושג (למה? אפילו לא כיוון?)
  2. זו שאלה לא רלוונטית כי אנחנו לא בצבא ולא משפיעים על ההחלטות (עדיין)
  3. מקובלנו שהחזו"א אמר ש... (לפני 70 שנה? ומה היה אומר היום?)

והנה יש להתבונן בנושא מכמה היבטים:
האם יש כאן בעיה של התגרות באומות במצב הנוכחי, או שכעת הבא להורגך השכם להורגו?
האם יש לחשוש מפני דרכי שלום? או שזו כבר מלחמה פעילה בין כה?
האם יש לחשוש מפני סכנה לאבידות כנראה ודאיות ר"ל, או שזאת הסיטואציה ועדיפה טובת הכלל?
האם צריך לתאם עמדות עם מלך גוי בעל השפעה בעולם, או לפעול רק לפי דעתנו שלנו?

אם למאן דהו יש סברא או מקורות בנושא, מעניין לשמוע.
ומקווה שקניתם שישיית מים לממ"ד, על כל צרה שלא תבוא...
אתה מהמטכ"ל במקרה?
שאלת את זה ממש בדקות שהמטוסים יצאו לשם...
 
לו היה הדבר תלוי בנו, האם ההשקפה הצרופה מורה במצב הנוכחי להפציץ באיראן או לא?

כמובן, קל לברוח לאחד מהמחוזות:
  1. גדולי ישראל מכריעים ואין לנו מושג (למה? אפילו לא כיוון?)
  2. זו שאלה לא רלוונטית כי אנחנו לא בצבא ולא משפיעים על ההחלטות (עדיין)
  3. מקובלנו שהחזו"א אמר ש... (לפני 70 שנה? ומה היה אומר היום?)

והנה יש להתבונן בנושא מכמה היבטים:
האם יש כאן בעיה של התגרות באומות במצב הנוכחי, או שכעת הבא להורגך השכם להורגו?
האם יש לחשוש מפני דרכי שלום? או שזו כבר מלחמה פעילה בין כה?
האם יש לחשוש מפני סכנה לאבידות כנראה ודאיות ר"ל, או שזאת הסיטואציה ועדיפה טובת הכלל?
האם צריך לתאם עמדות עם מלך גוי בעל השפעה בעולם, או לפעול רק לפי דעתנו שלנו?

אם למאן דהו יש סברא או מקורות בנושא, מעניין לשמוע.
ומקווה שקניתם שישיית מים לממ"ד, על כל צרה שלא תבוא...
בוודאי.
1. התגרות באומות העולם, זהו מושג השייך רק בזמן שעם ישראל לא נמצא בארץ ישראל , ואין שלטון יהודי ריבוני שידו תקיפה על אומות העולם- קרי: גלות.
היום המצב שונה לחלוטין, ואדרבה, מצווה חשובה להילחם באויבי ה' ולהציל את ישראל מיד צר.
2. המושג "דרכי שלום" ג"כ קשור למציאות הנ"ל, ולכן לענ"ד אינו רלוונטי.
3. זוהי "מלחמת מצווה", ובכל מלחמה יש סיכון לאבידות. כידוע.
4. ההתחשבות באומות העולם, או בכל אינטרס אחר מלבד חוקי תוה"ק, הוא מרידה כלפי שמיא וחילול ה' איום ונורא כפי שמבואר עשרות פעמים בתנ"ך .
אם יש למשהו השגות \ הוספות \ הערות \ על הנאמר, כמובן שאשמח לשמוע
 
1. התגרות באומות העולם, זהו מושג השייך רק בזמן שעם ישראל לא נמצא בארץ ישראל , ואין שלטון יהודי ריבוני שידו תקיפה על אומות העולם- קרי: גלות.
יש לך מקור?
3. זוהי "מלחמת מצווה",
וזאת מניין?
4. ההתחשבות באומות העולם, או בכל אינטרס אחר מלבד חוקי תוה"ק, הוא מרידה כלפי שמיא וחילול ה' איום ונורא כפי שמבואר עשרות פעמים בתנ"ך .
אם יש למשהו השגות \ הוספות \ הערות \ על הנאמר, כמובן שאשמח לשמוע
פעמים שהתחשבות באוה"ע הינה בטחונית, וממילא איפכא, היא שמיעה לציווי התורה.
 
יש לך מקור?

וזאת מניין?

פעמים שהתחשבות באוה"ע הינה בטחונית, וממילא איפכא, היא שמיעה לציווי התורה.
1. כמה סיבות פשוטות מאוד: א. מההקשר שם בגמ' ברור שמדובר בגלות, שנאמר עוד "שלא ידחקו את הקץ" [דהיינו לפעול בכוח [או בתפיל', כפירוש רש"י, ליציאה מהגלות], וגם השבועה כלפי הגויים "שלא ישתעבדו בישראל יותר מדאי" לא שייכת אלא במצב של גלות ושליטת הגויים בישראל. ב. ברור כשמש בצהריים שכל גדולי ישראל שחיו בתקופת התנ"ך כדוד, שמשון, עתניאל, יהושע, שמגר וכו' לא חששו להנ"ל ככתוב בהרחבה בנביאים הראשונים, כפי שכבר כתבתי, מכיון שהמציאות הייתה "יד ישראל תקיפה" והגלות לא הייתה קיימת. [אולי הסיבה שהשאלה הזו בכלל עולה, היא מכיון שספר התנ"ך לדאבוננו לא נלמד בצורה תקנית].
2.זאת מכל מכל ספרי ההלכה, והרמב"ם והשו"ע בינהם, שכתבו כי הצלת ישראל מיד צר היא ההגדרה של מלחמת מצווה. וכבודו מוזמן לעיין בעצמו.
3. אומר הנביא [ישעיהו ל']: "הוי בנים סוררים נאום ה' לעשות עצה ולא מני... למען ספות חטאת על חטאת....לעוז במעוז פרעה ולחסות בצל מצרים... והיה לכם מעוז פרעה לבושת.... " וכו' עיי"ש.
וכאשר פנה אסא מלך יהודה למלך ארם לעזרה [בטחונית כמובן....] בא אליו חנני הרואה והוכיח אותו קשות. כמבואר שם [דברה"י ב, טו].
וכשעקר חזקיהו דלתות היכל ושגרם למלך אשור [לצורך בטחוני!], לא הודו לו חכמים.
ואכמ"ל. וחבל מאוד שיש צורך לדון בכלל בנושאים כה ברורים.
 
ראשי תחתית