נשמח לדעת מי הםבעיקר המושג לימוד תורה, אני כותב מה שקבלתי מרבותיי,
זה שתורה מלשון הוראהשאין ספק שתורה היא מלשון הוראה, רק שכוונת האומרים שיש ענין בעסק התורה, הרי זה דומה לבן שרוצה לדעת דעת אביו בכל ענין וענין, ורוצה ללמוד את רצון אביו וסברתו, מפני שהוא גדול בעיניו.
אבל כל זה, הוא ענין וסעיף מענייני גדלות השם וכנ"ל.
אם כוונתך למה שפירטתי בהבנת החת‘‘סמה שכתבת זה איך מתבטאים הדברים בלימוד הפשט, ורש"י בכתובות כתב שמה שאומרים אלו ואלו דברי אלוקים חיים, הוא משום שיש צד מעשי לכל סברא לפי שיקול הענין.
ולא הבנתי למה פרטת כל כך את הכל, ולמה זה משליך על עיקר הדיון כאן.
יש להוסיף את לשון רש"י דיבור קודם זה לשונו:אכן אלו עמלים ומקבלים שכר וכו', כמבואר ברש"י ברכות דף ו,ב : אגרא דשמעתא סברא - שהוא יגע וטורח ומחשב להבין טעמו של דבר:
הרב ולבה זצ‘‘ל היה מעמיד דברי רש‘‘י שהבאת כיסוד מוסדיש להוסיף את לשון רש"י דיבור קודם זה לשונו:
אגרא דפרקא - עיקר קבול שכר הבריות הרצים לשמוע דרשה מפי חכם - היא שכר המרוצה, שהרי רובם אינם מבינים להעמיד גרסא ולומר שמועה מפי רבן לאחר זמן שיקבלו שכר למוד.
לא כל כך חשוב לדיון, ולכן לא אפרטם.נשמח לדעת מי הם
מה שכתבת הם הם חובות הלבבות. אז כעת אנחנו אומרים את אותו הדבר?!זה שתורה מלשון הוראה
כתבו בקדמונים וע' מהר''ל ר''פ בראשית
אולם הוראה לאדם לאו דווקא במעשה אלא בדרכי החשיבה, בדרכי ההנהגה, ברגשות, וגם במעשים.
להורות הדרך אל ה'.
בכל מכל כל.
והלימוד עצמו הוא המקרב ביותר שנעשה שכלו זך ומצוחצח
ומכיר השכל הנעלם מכל רעיון
ככל שהוא יותר בעומק
וכבר כתב על זה מרן המשגיח ר' ירוחם ממיר. והיה מן הראוי להביא דבריו המתוקים.
לאלא כל כך חשוב לדיון, ולכן לא אפרטם.
מה שכתבת הם הם חובות הלבבות. אז כעת אנחנו אומרים את אותו הדבר?!
גם כל מצוה ומצוה בלימודה, עיקר הדבר החשוב הם ההגיונות שפירטת, ופחות העיון המעשי שלהם שזה משתייך יותר לחלק הנמוך שדברו עליו האחרונים הנ"ל החת"ס והנפה"ח.אם כוונתך למה שפירטתי בהבנת החת‘‘ס
באתי לבאר הסברא והעומק לא כמו שפירשת רק במצוות חובות הלבבות
אלא בכל מצוה ומצוה בלימודה
אני מבין שאתה רואה את זה רק כסגוליומכיר השכל הנעלם מכל רעיון
ככל שהוא יותר בעומק
כמובן שיש דרש וסוד ורמז ופנימיות...גם כל מצוה ומצוה בלימודה, עיקר הדבר החשוב הם ההגיונות שפירטת, ופחות העיון המעשי שלהם שזה משתייך יותר לחלק הנמוך שדברו עליו האחרונים הנ"ל החת"ס והנפה"ח.
זה לא סגוליאני מבין שאתה רואה את זה רק כסגולי
הבנת הדברים, היא חידוד השכל האלוקי, אבל החידוד אינו המטרה, ובהגדרתו הוא לראות נכון, אבל הוא לא הדבר שעליו צריך להסתכל, ובקיצור החידוד הוא בינה בלבד, ואינו החכמה. והחכמה עצמה היא יראת השם.כמובן שיש דרש וסוד ורמז ופנימיות...
אך גם בלימוד ההלכה עצמו השכל של האדם נהפך לשכל של תורה
בהבנת יסוד המחלוקת בין הרשב‘‘א לרמב‘‘ם
וכדומה
ומה רצונו?זה לא סגולי
התורה
אנא נפשאי כתביתיהבית
הדרך שלנו להכיר את הבורא הוא דרך רצונו מצוותיו המתגלים בתורה
גם יש עומק בתורה שהיא חכמת שם מה שאין בשום חכמה בעולם
כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת...ומה רצונו?
גם שכלנו יהפך לשכל של תורה זה מטרה בפני עצמה וזה כונת החת‘‘ס לעיל.הבנת הדברים, היא חידוד השכל האלוקי, אבל החידוד אינו המטרה,
להסתכל בסוף על התורה ורצון השם הכי נכוןובהגדרתו הוא לראות נכון, אבל הוא לא הדבר שעליו צריך להסתכל,
ובקיצור החידוד הוא בינה בלבד, ואינו החכמה. והחכמה עצמה היא יראת השם.
זה מאד רחב כל החיים מגלים בכל צעד ושעל מה רצונו מתוך התבוננותומה רצונו?