האם מצאנו לגדולי ישראל במשך הדורות שחזרו בהם בעקבות השגות שהשיגו עליהם?

  • יוזם האשכול יוזם האשכול כהן
  • תאריך התחלה תאריך התחלה
באנר תרומה
לא ידע שהרמב"ם מדד באבצע 'דחוקה' שהיא 'בדיוק' 1.9, ויש לזה הרבה ראיות.
בקובץ מוריה (תמוז תשמב) מאמר לחוקר הרב אברהם יהודה גרינפלד שכל מגמתו להקטין השיעורים הוא מודה 'דרוב האגודלים אינם בגודל שתי ס''מ', ולכה''פ 2.2. ולא מצא דרך ליישב אלא לומר שמודדים בצד הצר של האגודל למרות שמפורש ברמב''ם 'רוחב גודל' השיאו לדבר אחר ע''ש.
וכבר דחאוהו באמת הבנין הגר''י קנייבסקי זצ''ל, וגם הרב קלמן כהנא במאמרו במוריה, והרב ידידיה מנת ועוד, שבכל הראשונים מבואר שמדובר על 'רוחב' האגודל ולא הצד ה'צר'. ואציין מקומותם בקצרה הרמב''ם (פ''ט מהל' ס''ת ה''א, וב', וט. פי''ז מהל' שבת ה''כ. פ''ו מהל' בכורים הט''ו. ובתשובת פאר הדור סי' סו כתב ודע כי כל אצבע המוזכר בתורה בכל המקומות הוא רוחב האגודל מאמצע). הרא''ש (הל' ס''ת סי' ט) האשכול (ח''ב עמ' נ), מהר''ם מרוטנבורג (ספר קנין סי' יד) מרדכי (הלכות ציצית), האו''ז (עירובין סי' קכז) הריקנטי (הל' ציצית ותפילין אות ב') הכלבו (סי' פט), שו''ע יו''ד סי' ערב סעיף א', והרמ''א סי' שכד סעיף א. וע''ע שם מראב''ן ורבינו ירוחם ומאירי, וסה''ת, ואכמ''ל.
 
בהרבה דברים נתברר כי לא דייק וטעה.
וכנראה אתה נשאב ע''י מחקרים המוצגים בבטחון כעמדה מוחלטת בלי לבדוק לעומק. בסגנונך.
לא שמת לב כלל שמהמקום שבאת ממנו, מהרב וייס מאותו עמוד מבואר להדיא שהדרהם שלו היה 2.91 [וגם אתה הסתמכת על זה בחשבון של החלה].

אין מנוס מלומר שהקמח שלהם היה כבד, וכמו שמפורש גם ברשב"ץ כנודע. עיין קצת יותר ותבין.
מצאת פקפוק באחד מיני אלף, הרשב''ץ כותב כן. המאירי כותב כן להדיא. ואגב ראיה זו מהמנהיג לשיטת הנוב''י מצאתיה לאחר מכן להגרי''ש נתנזון בעל השואל ומשיב. אם זוה ההערה הכי חמורה על המאמר אני רגוע מאד. סימן שאין כלום.
זו הערה שמצאתי כבדרך אגב.
לגבי הדינר. צריך לדעת איך לקרוא מחקרים ואיך להבין מה שהוא כתב. תשאל את מי שמבין בזה באמת. גם אם יש סטיות קלות - כל מי שמבין בתחום יודע שזה היה בסביבות 4.25. כמו שאתה תקרא תוצאה של בדיקה רפואית ותנסה לפענח אותה. תשאיר את זה למבינים. תראה לי מבין אחד אמיתי [לא הנכד של הרב נאה...] שסובר כמותך. אנשים עשו על זה דוקטורט ואתה ברוב חכמתך יותר חכם מהם...
בקובץ מוריה (תמוז תשמב) מאמר לחוקר הרב אברהם יהודה גרינפלד שכל מגמתו להקטין השיעורים הוא מודה 'דרוב האגודלים אינם בגודל שתי ס''מ', ולכה''פ 2.2. ולא מצא דרך ליישב אלא לומר שמודדים בצד הצר של האגודל למרות שמפורש ברמב''ם 'רוחב גודל' השיאו לדבר אחר ע''ש.
וכבר דחאוהו באמת הבנין הגר''י קנייבסקי זצ''ל, וגם הרב קלמן כהנא במאמרו במוריה, והרב ידידיה מנת ועוד, שבכל הראשונים מבואר שמדובר על 'רוחב' האגודל ולא הצד ה'צר'. ואציין מקומותם בקצרה הרמב''ם (פ''ט מהל' ס''ת ה''א, וב', וט. פי''ז מהל' שבת ה''כ. פ''ו מהל' בכורים הט''ו. ובתשובת פאר הדור סי' סו כתב ודע כי כל אצבע המוזכר בתורה בכל המקומות הוא רוחב האגודל מאמצע). הרא''ש (הל' ס''ת סי' ט) האשכול (ח''ב עמ' נ), מהר''ם מרוטנבורג (ספר קנין סי' יד) מרדכי (הלכות ציצית), האו''ז (עירובין סי' קכז) הריקנטי (הל' ציצית ותפילין אות ב') הכלבו (סי' פט), שו''ע יו''ד סי' ערב סעיף א', והרמ''א סי' שכד סעיף א. וע''ע שם מראב''ן ורבינו ירוחם ומאירי, וסה''ת, ואכמ''ל.
לא קשור כלל.
לא כתבתי במקום 'הצר' כתבתי במקום הרחב 'בדוחק', דהיינו 'עצבות'.

אם אתה רוצה קצת להחכים עיין במצורף
 

קבצים מצורפים

במחכ"ת כותב המאמר, לא נגע ולא פגע בסוגיא כלל. לכתוב שאין לסמוך על המחקרים זה כמו לכתוב שאין לסמוך שעכשיו יום.
לא ידע שהרמב"ם מדד באבצע 'דחוקה' שהיא 'בדיוק' 1.9, ויש לזה הרבה ראיות.
לא ידע שהזב"צ שיער את האצבע בשיעור 1.9 וכפי שהוכיח להדיא הרב ווייס בספרו.
לא ידע שחוץ מהדרהם יש גם את הדינר הערבי שהוא הרבה יותר יציב וידוע והוא מורה בדיוק כמו השיעור בדרהם.
ואומר דבר אחד אם לזה תקרא ראיות ברורות יותר אל תשיג על אף אחד, כי כנראה אתה לא לומד עם חברותא, ולא מבין מה זה סגנונות חשיבה, נראה לך שהכל מתמטיקה.
וזה היפך כל שיטת הלימוד של כל רבותינו הראשונים והאחרונים. וכל יודעי דת ודין.
מלחמות השם לרמב"ן על הרי"ף ברכות דף ב/א "אל תאמר בלבבך ... תשובות נצחות ומכריחות אותך להודות בהם, על פני עקשותך, ותתפאר בהיותך מספק אחת מהן על לומדיה, או תטריח על דעתך להכנס בנקב המחט לדחות מעליך הכרח ראיותי, אין הדבר כן כי יודע כל לומד תלמודנו שאין במחלוקת מפרשיו ראיות גמורות ולא ברוב קושיות חלוטות, שאין בחכמה הזאת מופת ברור כגון חשבוני התשבורות ונסיוני התכונה".
 
לגבי הדינר. צריך לדעת איך לקרוא מחקרים ואיך להבין מה שהוא כתב. תשאל את מי שמבין בזה באמת. גם אם יש סטיות קלות - כל מי שמבין בתחום יודע שזה היה בסביבות 4.25. כמו שאתה תקרא תוצאה של בדיקה רפואית ותנסה לפענח אותה. תשאיר את זה למבינים. תראה לי מבין אחד אמיתי [לא הנכד של הרב נאה...] שסובר כמותך. אנשים עשו על זה דוקטורט ואתה ברוב חכמתך יותר חכם מהם...
לפחות יש לך אמונת חכמים לרב מרגולין. אחד בדור יש לך.
תעשה טובה זה לא לרמה שלי לדון ברמה הזו. בהצלחה.
 
לא שמת לב כלל שמהמקום שבאת ממנו, מהרב וייס מאותו עמוד מבואר להדיא שהדרהם שלו היה 2.91 [וגם אתה הסתמכת על זה בחשבון של החלה].
אבל הזבחי צדק כותב שהבבלי אינו המצרי. והחיטים והקמח לא שוים. ולכן צריך למדוד באגודל. ולכן הגדיל השיעור. אתה חוזר כמו תוכי על טענות ששמעתי לפני עשרים שנה. אין בהם כל חידוש.
 
לפחות יש לך אמונת חכמים לרב מרגולין. אחד בדור יש לך.
ממש לא מאמין לו. יודע שהוא טעה. יש מומחים רבים ממנו. אחד מהם הוא במאמר המצורף שהוא היום המומחה הגדול לענינים אלו.
תקרא ותחכים.
 

קבצים מצורפים

ממש לא מאמין לא. יודע שהוא טעה. יש מומחים רבים ממנו. אחד מהם הוא במאמר המצורף שהוא היום המומחה הגדול לענינים אלו.
תקרא ותחכים.
הליקוט הזה אצלי במחשב מזמן רב. אולי יום אחד שתבין שמלבד לאסוף נתונים צריך להעמיק בהם.
 
אבל הזבחי צדק כותב שהבבלי אינו המצרי. והחיטים והקמח לא שוים.
היכן הוא כותב את זה???

שו"ת זבחי צדק חלק יורה דעה סימן כח
ואנחנו מכמו עשרה שנים חקרנו על שיעור חלה כמה הוא בזמנינו והיו עמנו כל חכמי המדרש הי"ו וראינו שזה השיעור של מ"ג ביצים א"א לעמוד עליו בז"הז שיש ביצים גדולות וקטנות. גם מ"ש מרן עוד תק"ך דרהם מקמח חטים מצרים ג"ז א"א כי מי יודע מה חטה שבמצרים ושמא נשתנית בזה הזמן ועל כן אחר החקירה ראינו שאין אנחנו יכולים לעמוד על שיעור החלה אלא בשיעור שכתב הרמב"ם ז"ל בה' בכורים פ"ו ה"טו שהוא עשה שיעור ברור וז"ל שם כמה שיעור העיסה שחייבת בחלה וכו' וכל האצבעות הם רחב גודל אצבעות של יד נמצאת למד שמדה שיש בה עשר אצבעות על עשר אצבעות ברום ג' אצבעות ותשיעית אצבע בקרוב הוא העומר וכן מדה שיש בה ז' אצבעות פחות ב' תשיעי אצבע על ז' אצבעות פחות ב' תשיעי אצבע ברום ז' אצבעות פחות ב' תשיעי אצבע היא מדת העומר וב' המדות כא' הם עולים. וכמה מכילה מדה זו כמו מ"ג ביצים בינוניות וחומש ביצה והם משקל וכו' מקמח החטים שבמצרים שהם משקל תק"ך זוז מזוזי מצרים בזה הזמן ומדה שמכילה כמשקל הזה מקמח החטים הזה בה מודדים לחלה בכל מקום עכ"ל הרמב"ם ז"ל. ושיעור זה של האצבעות כתב אותו מור"ם ז"ל בהגה שם /ביו"ד/ בסי' שכד סעי' א משם הרמב"ם עי"ש. נמצינו למדים שכל השיעורים שכתב מרן ז"ל ומור"ם ז"ל הם מלשון הרמב"ם ז"ל וכל השיעורים אחת הם בין שיעור של מ"ג ביצים וכו' ובין שיעור התק"ך דרהם ובין שיעור האצבעות הכל הוא משקל א' כמ"ש הרמב"ם ז"ל והבאנו קצת עץ של קנה ומדדנו אותו עד שהיה ז' אצבעות פחות ב' תשיעי אצבע ועשינו מדה א' של נחשת על המדה הזאת ומדדנו אותה בעץ של קנה הנז' והיתה המדה ז' אצבעות פחות ב' תשיעי אצבע בין באורך בין ברוחב בין בעומק ומדדנו אותה באצבע של אנשים בינוניים והמדה הזאת היא אצלנו ובכל שנה אנחנו מודדים בה שיעור עיסה של פסח. והנה בעתה הבאנו המדה הזאת ומלאנו אותה קמח ולא דחקנו הקמח במדה אלא מחוקה ולא גדושה ואח"ך שקלנו את הקמח הזה שהנחנו כנגדו רפייאת ועלה משקלו רכ"ג רפיי וג' ענאת לא פחות ולא יותר וזהו שיעור חלה האמתי ודי בזה.
 
הליקוט הזה אצלי במחשב מזמן רב. אולי יום אחד שתבין שמלבד לאסוף נתונים צריך להעמיק בהם.
בקיצור כולם מלקטים, אף אחד לא מבין. רק אתה.
כל מי שכותב דברים שאתה לא מבין אותם לעומק אז הוא כבר נקרא 'מלקט'.

אשמח לשמוע איזה 'העמקה' היה לך בדבריו.
 
שאין אנחנו יכולים לעמוד על שיעור החלה אלא בשיעור שכתב הרמב"ם ז"ל בה' בכורים פ"ו ה"טו שהוא עשה שיעור ברור וז"ל שם כמה שיעור העיסה שחייבת בחלה וכו' וכל האצבעות הם רחב גודל אצבעות של יד נמצאת למד שמדה שיש בה עשר אצבעות על עשר אצבעות ברום ג' אצבעות ותשיעית אצבע בקרוב הוא העומר וכן מדה שיש בה ז' אצבעות פחות ב' תשיעי אצבע על ז' אצבעות פחות ב' תשיעי אצבע ברום ז' אצבעות פחות ב' תשיעי אצבע היא מדת העומר וב' המדות כא' הם עולים.
והם משקל וכו' מקמח החטים שבמצרים שהם משקל תק"ך זוז מזוזי מצרים בזה הזמן ומדה שמכילה כמשקל הזה מקמח החטים הזה בה מודדים לחלה בכל מקום עכ"ל הרמב"ם ז"ל. ושיעור זה של האצבעות כתב אותו מור"ם ז"ל בהגה שם /ביו"ד/ בסי' שכד סעי' א משם הרמב"ם עי"ש. נמצינו למדים שכל השיעורים שכתב מרן ז"ל ומור"ם ז"ל הם מלשון הרמב"ם ז"ל וכל השיעורים אחת הם בין שיעור של מ"ג ביצים וכו' ובין שיעור התק"ך דרהם ובין שיעור האצבעות הכל הוא משקל א' כמ"ש הרמב"ם ז"ל והבאנו קצת עץ של קנה ומדדנו אותו עד שהיה ז' אצבעות פחות ב' תשיעי אצבע ועשינו מדה א' של נחשת על המדה הזאת ומדדנו אותה בעץ של קנה הנז' והיתה המדה ז' אצבעות פחות ב' תשיעי אצבע בין באורך בין ברוחב בין בעומק ומדדנו אותה באצבע של אנשים בינוניים והמדה הזאת היא אצלנו ובכל שנה אנחנו מודדים בה שיעור עיסה של פסח.
ועכשיו תבדוק כמה זה המסקנא שיצאה לו:
ועלה משקלו רכ"ג רפיי וג' ענאת לא פחות ולא יותר וזהו שיעור חלה האמתי
ותגיע לשיעור חזון איש.
 
בקיצור כולם מלקטים, אף אחד לא מבין. רק אתה.
כל מי שכותב דברים שאתה לא מבין אותם לעומק אז הוא כבר נקרא 'מלקט'.
מחילה מה הוא עשה שם חוץ מלהביא לשונות הראשונים, ולסכם בטבלאות כיצד שהם מובנים בתחילת העיון?
 
דוקטורט של תמצות ספרים של אחרים ללישנא קלילא בלי הבן...
טוב נו...
לא כיונתי על הרב מרגולין. כיונתי על בעלי המטבעות המומחים, היהודים והערבים, החילונים והדתיים. כנראה שיש להם איזה קשר למקטיני השיעורים ובמקרה כולם אמרו פה אחד שהדינר הערבי היה 4.25, וכולם לא מבינים כלום. לחינם למדו במשך שנים וחקרו את הענין. הדיוק שלנו מהזבחי צדק הרבה יותר חזק...
 
הדיוק שלנו מהזבחי צדק הרבה יותר חזק...
דיוק? המסקנא שלו כשיעור הגדול זה ברור? גם הגרע''י ביחו''ד הבין כך. וגם כל חוקר שבודק מה זה המטבע אותו ציין בבגדאד לפני שמונים שנה.
והרוצה לשקר ירחיק עדותו.
 
כנראה שיש קשר

למקטיני השיעורים
אליהם...
לא מצאו ביסוסים בסוגיא בדברי הב''י מבואר דאגודל עיקר במבי''ט גם, באו וחקרו, והפכו הקערה...
כשבודקים ומראים לך בעיניך שיש סתירות, אז אתה מתחיל לא יודע לקרוא.. כמו מרשם רופא.
אז כנראה שאינך יודע לקרוא נתונים מסודרים. ואני מתוכח כאן לחינם.
 
מחילה מהוא עשה שם חוץ מלהביא לשונות הראשונים, ולסכם בטבלאות כיצד שהם מובנים בתחילת העיון?
עכשיו ממש אין לי ענין להמשיך איתך. אם אתה כותב כאלו מילים מפוצצות, ואפילו לא יודע מה הוא עשה - באמת אתה רחוק כרחוק מזרח ממערב מהסוגיא.
ועכשיו תבדוק כמה זה המסקנא שיצאה לו:
שוב פעם חוסר הבנה משווע. אני מסכים שיצא לו כן, לא חלקתי על זה. אבל תבין איך הגעת לזה.
אתה הסתמכת על המידות שהוא עצמו כותב שם, שהרי אתה לא יודע כמה זה רופיי וקב וכו'. הוא עצמו כותב שלפי החישוב יוצא שהדרהם שלו הוא 2.91 ופדיון הבן יצא לו שיעור של כ80 גרם לערך [אינני זוכר בדיוק].
אז איך יצא לו שיעור חלק כמו החזו"א?? ע"כ שהקמח שלו היה כבד. האם יש לך ראיה נגד? הרי הרשב"ץ כבר כותב שקיים כזה דבר. אז איך אתה מוציא מזה שהוא סבר ש'כל' השיעורים הם גדולים???
 
עכשיו ממש אין לי ענין להמשיך איתך. אם אתה כותב כאלו מילים מפוצצות, ואפילו לא יודע מה הוא עשה - באמת אתה רחוק כרחוק מזרח ממערב מהסוגיא.

שוב פעם חוסר הבנה משווע. אני מסכים שיצא לו כן, לא חלקתי על זה. אבל תבין איך הגעת לזה.
אתה הסתמכת על המידות שהוא עצמו כותב שם, שהרי אתה לא יודע כמה זה רופיי וקב וכו'. הוא עצמו כותב שלפי החישוב יוצא שהדרהם שלו הוא 2.91 ופדיון הבן יצא לו שיעור של כ80 גרם לערך [אינני זוכר בדיוק].
אז איך יצא לו שיעור חלק כמו החזו"א?? ע"כ שהקמח שלו היה כבד. האם יש לך ראיה נגד? הרי הרשב"ץ כבר כותב שקיים כזה דבר. אז איך אתה מוציא מזה שהוא סבר ש'כל' השיעורים הם גדולים???
באמת לא נ''ל שיצא לי משהו. רק אם יש לך נתונים חדשים. אתייחס. כי ויכוח בשיקול דעת. אינני רואה כל תועלת מהדיון כאן.
 
אז כנראה שאינך יודע לקרוא נתונים מסודרים
כנראה שגם את הב"י בהלכות חלה שהעתיק את הרמב"ם של תק"כ דרהם איני יודע לקרוא..
מעניין איך אפשר להשמיט כזה דבר חשוב ממאמר כזה, ולהעלים מעיני הקורא את זה, ולכתוב שדעת הב"י שצריך לשער בשיעור הגדול.
 
כנראה שגם את הב"י בהלכות חלה שהעתיק את הרמב"ם של תק"כ דרהם איני יודע לקרוא..
מעניין איך אפשר להשמיט כזה דבר חשוב ממאמר כזה, ולהעלים מעיני הקורא את זה, ולכתוב שדעת הב"י שצריך לשער בשיעור הגדול.
איך שאתה מעוות דברים מחוסר הבנה בסיסי. ה' ירחם. אין מה לעשות בהצלחה.
 
בברכת את והב בסופה.

@כהן


מאפייני חשיבה:
נצמד למושג ההכרעה : אם יש ראיה טובה – צריך לחזור.
תופס את עולם הלימוד כמו מערכת מתמטית: קיימות "הוכחות", ואם היא ראיה מובהקת – מחייבת לשנות עמדה.
מאמין שעצמות הקשות על עמדה למרות ראיות שקולות היא בעיה ביושר אינטלקטואלי.

גישה למחולקת:
מבקש אחידות של אמת. לא מרוצה מהסבר ש"מחלוקות הן משורש הנשמות" או ש"יש גישות".
שואף לברר מי צודק – ולא רק להציג את שני פנים.

טון כללי:
תובעני, מאתגר סמכות בשאלת הצדק שבה.
מעריך את גדולי הדורות, אך מצפה מהם להנהגה מדגימה של קבלת ראיות, גם אם באיחור.

עיקרון מפתח:

"האמת לא תובעת כבוד – היא תובעת בירור."



@כהנא דמסייע


מאפייני חשיבה:
תופס את עולם הפסיקה כמבוסס שיקולי עומק , אפשר לעבור לראיה נקודתית.
מבחין בין סוגי מחלוקות: מחלוקת על פרט הלכתי – ראיה יכולה להכריע; מחלוקת יסודית – היא עולם שלם.
חש שמחלוקות רבות הן לא תוצאה של עיוורון, אלא של תפיסות שורשיות מנוגדות.

גישה למחולקת:
מעריך חופש דעות הלכתי במובנו העמוק – מחלוקת מתוך נאמנות, לא מתוך טעות.
מזהה מתי אדם דוחה ראיה כי היא לא עומדת ביסודות שיטתו – וזה לגיטימי.

טון כללי:
רך, מקשיב, אך שומר על גבולות של יראת שמים ושל כבוד תורה.
מעריך ראיה, אך לא מתכופף אליה אם היא לא חודרת את יסוד השיטה.
עיקרון מפתח:


"הראיה משכנעת רק את מי שחולק את עקרונות היסוד. בלי זה, אין מכריע."
 
נערך לאחרונה:

@כהן


מאפייני חשיבה:
  • נצמד למושג ההכרעה : אם יש ראיה טובה – צריך לחזור.
  • תופס את עולם הלימוד כמו מערכת מתמטית: קיימות "הוכחות", ואם היא ראיה מובהקת – מחייבת לשנות עמדה.
  • מאמין שעצמות הקשות על עמדה למרות ראיות שקולות היא בעיה ביושר אינטלקטואלי.
גישה למחולקת:
  • מבקש אחידות של אמת. לא מרוצה מהסבר ש"מחלוקות הן משורש הנשמות" או ש"יש גישות".
  • שואף לברר מי צודק – ולא רק להציג את שני פנים.
טון כללי:
  • תובעני, מאתגר סמכות בשאלת הצדק שבה.
  • מעריך את גדולי הדורות, אך מצפה מהם להנהגה מדגימה של קבלת ראיות, גם אם באיחור.

עיקרון מפתח:






@כהנא דמסייע


מאפייני חשיבה:
  • תופס את עולם הפסיקה כמבוסס שיקולי עומק , אפשר לעבור לראיה נקודתית.
  • מבחין בין סוגי מחלוקות: מחלוקת על פרט הלכתי – ראיה יכולה להכריע; מחלוקת יסודית – היא עולם שלם.
  • חש שמחלוקות רבות הן לא תוצאה של עיוורון, אלא של תפיסות שורשיות מנוגדות.

גישה למחולקת:
  • מעריך חופש דעות הלכתי במובנו העמוק – מחלוקת מתוך נאמנות, לא מתוך טעות.
  • מזהה מתי אדם דוחה ראיה כי היא לא עומדת ביסודות שיטתו – וזה לגיטימי.

טון כללי:
  • רך, מקשיב, אך שומר על גבולות של יראת שמים ושל כבוד תורה.
  • מעריך ראיה, אך לא מתכופף אליה אם היא לא חודרת את יסוד השיטה.
עיקרון מפתח:




מענין איך הערכים האלו היו נראים אם @כהן היה עורך אותם...
 
ראשי תחתית