לגבי "יום שמועתנו" (והפירושים המופרכים בזה) אין מקום לדון כאן, וגם לא באתי לדון מהי מהותו של ל"ג בעומר. אתה מודה בעל כרחך שלא בטובתך שלרשב"י היה ענין שלא יצטערו ביום זה, ואידך זיל גמור.
יום שמועתנו זה לא פירושים זו גירסא, כך כתוב במקור! משם זה השתבש ליום שמחתנו.
מה הפירוש לא מעניין אותי, רק רצוי לכתוב כפי המקור ולא כפי השיבוש, ובפרט בדבר שהשיבוש גם הפך למשהו מעשי עם מימדים גדולים.
אף אחד לא אמר שיש או מותר להצטער ביום זה, גם בפוסקים מובא שזה יום שמחה ושלא אומרים בו תחנון.
אבל מכאן עד להחליט שרשב"י אמר עוד כל מיני דברים, הדרך רחוקה, והדברים צריכים בדיקה מעמיקה ועיון רב, ולא להסתמך סתם על אגדות פורחות באויר (יהא אומרם אשר יהא), ולאחר החקירה, המסקנה מתבקשת ממילא. (איש איש כפי מסקנותיו).
ה"פירצה" הקיימת בשמחת רשב"י קיימת למעשה בכל מקום בו מתאספים גברים ונשים, ואירועים כאלה יש על בסיס יומי. לא מדובר על "חוסר צניעות" אלא על אפשרות שהגברים יביטו בנשים, וכי ביטלו את כל המקומות בהם נפגשים גברים ונשים? רק את שמחת הרשב"י רוצים לבטל?
[להבדיל אלפי הבדלות, כמו שביום העצמאות חוגגת המדינה החילונית בשמחה רבה ומתקהלים אלפי אנשים בכל מקום, אבל בל"ג בעומר נזכרים שזה סיכון גדול ומיד מבטלים את ההילולה].
אפילו בבית המקדש, שהיתה פירצה (אמיתית) של צניעות שגברים ונשים הביטו זה בזה וקרצו זה לזה לעבירה (בזמנם זו היתה מנטליות אחרת), הפתרון של חז"ל היה להפריד בין גברים ונשים בבית המקדש עצמו (כפי שקיים כיום בהילולת הרשב"י) אבל בוודאי שבכניסה לבית המקדש היתה אופציה שגברים יביטו בנשים וכן בכל הדרך העולה לבית המקדש.
ועל זה ציוותה התורה "ולא תתורו", והאר"י התבטא שהחוטא עוונו ישא, זה פשוט וברור ואין צריך לומר, אבל לרפי השכל מביאים ראיה מהאר"י כדי שישתכנעו.
אף אחד לא ביקש שלא ישמחו ביום זה, ביקשו לבטל את ההתקהלות ההמונית (הבעייתית),
איני יודע מה יש ביום העצמאות ומה היה בביהמ"ק, ואין זה מענייני.
אני יודע מה ה' דורש ממני כאן היום. (אני יכול להקיש מביהמ"ק, רק בהנחה וכל הנתונים מונחים לפני, והמצב כהיום רלוונטי למצב דאז).
ומשכך, ככל ולא מסתבר לי שרשב"י אמר את מה שאמר בסיטואציה ההיא (ומכמה וכמה סיבות האמורות לעיל), אני יותר נוטה לומר שפשוט להד"מ,
ולא עובד הפוך ומחליט שמסתמא זה היה ואז אני מסיק שכנראה זו לא שאלה. - לא כך הוא סדר העבודה.
