האם רבותינו שליט"א נוהגים להשתכר?

[משיב כהלכה]

אני לא יודע מי זה 'רבותינו' שלכם,
אני מכיר את רבה ור' זירא שכן השתכרו ...

ומה היה שנה לאחר מכן?

עשו מזה שיר נאה.

 

[יעקבי]

וראית מה עלתה להם לבסוף,
וכתב מהרש"א להורות שאינו להלכה.

כך פוסקים הלכה?

אם פוסקים מהגמרא, אז אפשר גם מהמהרש"א

 

[אלישמע]

כך פוסקים הלכה?

כך:

אני לא יודע מי זה 'רבותינו' שלכם,
אני מכיר את רבה ור' זירא שכן השתכרו ...

ודאי לא פוסקים הלכה.


וזה:

וראית מה עלתה להם לבסוף,
וכתב מהרש"א להורות שאינו להלכה.

סניף גדול בהלכה.

 

[הצעיר]

ואם כן האם עד כדי פסק השו"ע "עד דלא ידע"?

שמעתי מרב חשוב שאמר אתם לא יודעים כמה בעיות בשלום בית באים אחרי פורים ויש נשים שפורים אצלם הוא כתשעה באב,
רוב האנשים שמשתכרים עושים שטויות וזה חבל יש בודדים שיודעים להשתכר,
אבל לרוב האנשים מספיק להתבשם ודי בכך.

 

[עת שערי רצון]

כך:
ודאי לא פוסקים הלכה.

מי דיבר על פסיקת הלכה ?
קרא שוב את כותרת האשכול, וקרא מה כתבתי

 

[עת שערי רצון]

ומה היה שנה לאחר מכן?

זה לא קשור
לא נכנסתי לדיון האם להתשכר ומה וכו'
אלא לנושא האשכול
אגב, לא כתוב ששנה לאחמ''כ הם לא התשכרו, אלא לא רצו לשתות ביחד

 

[משיב כהלכה]

לא הסכים לבוא אליו ולשתות יחד, שלא יבוא לידי שכרות.

וכפי שכתבתי לעיל:

וכתב הר"ן (שם) בשם רבינו אפרים דמההוא עובדא דקם רבה בסעודת פורים ושחטיה לר' זירא כדאיתא בגמרא (שם) אידחי ליה מימרא דרבא ולא שפיר דמי למיעבד הכי.

 

[משיב כהלכה]

ולדברי הראשונים שהבאתי לעיל אפשר להוסיף את דברי הנימוקי יוסף במסכת מגילה דף ז:

"לא שישתגע בשכרותו וימשך אחר שחוק וקלות ראש ונבול פה, שזה לא יקרא שמחה אלא הוללות וסכלות, ולא תיקנו נביאים הראשונים אלא יום משתה ושמחה. אלא למימר מילי דבדיחותא עד דסברי אינשי דלא ידע בין ברוך".

 

[עת שערי רצון]

לא הסכים לבוא אליו ולשתות יחד, שלא יבוא לידי שכרות.

לכו''ע שכרות של רבה ור''ז אינה חלק מהמצוה, יתכן שהוא רצה להשתכר בצורה נורמלית ('עד דלא ידע')
אינני יודע, לא הייתי שם, זה לא ברור בגמ'

 

[מאמין בניסים]

שער הכוונות דרושי חג הפורים:

ומ"ש רז"ל חייב אינש לבסומי בפוריא עד שלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי כו' הכונה הוא כי לעולם תוך הקליפה יש ניצוץ של קדושה המאיר בתוכה ומחיה אותה ולכן צריך לומר ברוך המן להמשיך אל הניצוץ ההוא אור ולכן צריך לומר בלא כונה אחר שהוא שיכור ויצא מדעתו שאם יהי' ח"ו בכוונה יאיר גם אל הקליפה ח"ו. ונלע"ד כי כשאנו ממשיכין אור מוח הבינה ברחל ע"י שתיית יין בריבוי גדול יש הארה גדול' שיש בה כח להאיר גם אל הניצוץ ההוא אשר בתוך הקליפה וצריך לכוין באכילה בב' אותיות י"ה דיודין ולכוין שהם של ע"ב ובשתי' לב' י"ה של ס"ג שעולים כמנין יין כזה יו"ד ה"י יו"ד ה"י ולכוין להמשיך אליה מוחין דחכמה ע"י אכילה ומוחין דבינה ע"י שתיה ולהיות כי הנוק' גוברת מוח בינה גובר ולכן צריך השתיה מרובה מן האכילה.

ומבואר שלדברי רבינו האריז"ל שכל תורתו מפי אליהו זכ"ל, צריך שיאמר ארור מרדכי וברוך המן אחר שהוא שיכור ויצא מדעתו. וכמו"כ צריך שתהיה השתיה מרובה מאכילה. [ולא כאותם שוטים שאוכלים כב' ליטראות מיני מאכלים בסעודת פורים ואינם שותים אלא כליטרא וחצי משקה, והוא רחום יכפר עוון].

ואשרי הזוכה לזה.

 

[ממדבר מתנה]

לחיבת האשכול אעתיק את דברי המחזור ויטרי סימן תס"ה
ליל שיכורים הוא זה הלילה. לשמוח ביין הטוב ולגילה. פורים על שם הפור נקרא בגילה. יזכור לנו בקריאת מגילה: המעריב: בליל הזה ישכרו כל יצורים. להזכר חוק אשר נקבע בפורים. ארור האיש אשר ידו ירים. לשתות מים המאררים:
וח"ו מלהקל ראש בזה.

לפיוט הזה יש גם המשך, ובין השאר נכתב שם: "ארור האיש אשר יישן בליל חג פורים".
"ארור האיש אשר יאכל עדשים בלילי פורים ובמועדים ובחדשים"
"ארור האיש אכל יאכל פולין כתושין"
ואמר כל העם...
וכמובן שהכל למליצת פורים בעלמא, ואין שום מצוה להשתכר בליל פורים.
וכבר העירו בזה שידי זרים שלטו במחזור ויטרי המודפס, והכניסו בו דברים שאינם מן המחבר, ובכללם הפיוט הנזכר.

 

[אלישמע]

מי דיבר על פסיקת הלכה ?
קרא שוב את כותרת האשכול, וקרא מה כתבתי

הכותרת: האם רבותינו נוהגים להשתכר.
ורבא אינו נחשב לענין זה "רבותינו".
(מנהג רבותינו אומר מה נפסק להלכה, ומנהגו של רבא לכשעצמו עדיין אינו פסק הלכה).

 

[שופר הולך]

שער הכוונות דרושי חג הפורים:

ומ"ש רז"ל חייב אינש לבסומי בפוריא עד שלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי כו' הכונה הוא כי לעולם תוך הקליפה יש ניצוץ של קדושה המאיר בתוכה ומחיה אותה ולכן צריך לומר ברוך המן להמשיך אל הניצוץ ההוא אור ולכן צריך לומר בלא כונה אחר שהוא שיכור ויצא מדעתו שאם יהי' ח"ו בכוונה יאיר גם אל הקליפה ח"ו. ונלע"ד כי כשאנו ממשיכין אור מוח הבינה ברחל ע"י שתיית יין בריבוי גדול יש הארה גדול' שיש בה כח להאיר גם אל הניצוץ ההוא אשר בתוך הקליפה וצריך לכוין באכילה בב' אותיות י"ה דיודין ולכוין שהם של ע"ב ובשתי' לב' י"ה של ס"ג שעולים כמנין יין כזה יו"ד ה"י יו"ד ה"י ולכוין להמשיך אליה מוחין דחכמה ע"י אכילה ומוחין דבינה ע"י שתיה ולהיות כי הנוק' גוברת מוח בינה גובר ולכן צריך השתיה מרובה מן האכילה.

ומבואר שלדברי רבינו האריז"ל שכל תורתו מפי אליהו זכ"ל, צריך שיאמר ארור מרדכי וברוך המן אחר שהוא שיכור ויצא מדעתו. וכמו"כ צריך שתהיה השתיה מרובה מאכילה. [ולא כאותם שוטים שאוכלים כב' ליטראות מיני מאכלים בסעודת פורים ואינם שותים אלא כליטרא וחצי משקה, והוא רחום יכפר עוון].

ואשרי הזוכה לזה.

יש חוקר אחד שמו בלוי הרב@ידידיה אולי מכירו הוא אומר שאיז מדברי האר"י.

 

[ידידיה]

יש חוקר אחד שמו בלוי הרב@ידידיה אולי מכירו הוא אומר שאיז מדברי האר"י.

לא מכיר.

 

[רק תורה]

[ולא כאותם שוטים שאוכלים כב' ליטראות מיני מאכלים בסעודת פורים ואינם שותים אלא כליטרא וחצי משקה, והוא רחום יכפר עוון].

ביטויים מדי חריפים כנגד מי שלא נוהג כמהרח"ו אלא כדעת כמה ראשונים ופוסקים וכו'

 

[מאמין בניסים]

ביטויים מדי חריפים כנגד מי שלא נוהג כמהרח"ו אלא כדעת כמה ראשונים ופוסקים וכו'

אני מבין נכון שאתה סבור ששער הכוונות נכתב ע"י מהרח"ו מדעתו ואי"ז דעת רבו האריז"ל, או שאני טועה?

 

[רק תורה]

אני מבין נכון שאתה סבור ששער הכוונות נכתב ע"י מהרח"ו מדעתו ואי"ז דעת רבו האריז"ל, או שאני טועה?

יש לך ראיה ברורה שזה מהאר"י?

 

[מאמין בניסים]

יש לך ראיה ברורה שזה מהאר"י?

הדבר ידוע וברור שכל שמונה השערים הם מדברי האר"י.

 

[רק תורה]

הדבר ידוע וברור שכל שמונה השערים הם מדברי האר"י.

טוב, זה נושא לאשכול בפ"ע שעדיין לא ברור לי

בהרבה מקומות מביא מהרח"ו שמועות מתלמידים אחרים ומהאר"י עצמו, ומשמע שהנפח העצום של כתבי מהרח"ו יש בו הרה הרחבות ממהרח"ו (שלמד אצל האר"י פרק זמן קצר יחסית)

ולע"ע זהו מ"ש מהרח"ו בהקדמה לעץ

וראיתי לחלק הספר לב' חלקים וכל חלק מהם יתחלק לד' שערים.

החלק הא' יתחלק לד' שערים ואלו הם.
השער האחד במה שהעתקתי מכתיבת יד מורי זכרו לחיי העולם הבא עצמו שביאר כמה מאמרים וכמה דרושים.
השער הב' בהקדמות ששמעתי מפי מורי זכרו לחיי העולם הבא.
הג' בביאור כמה מאמרים מן ספר הזוהר וספר התיקונים ושאר מאמרי רבותינו זכרונם לברכה בתלמוד ובאגדות.
השער הד' בביאור פסוקים נפרדים בכל הכ"ד ספרים.
והחלק הב' גם הוא נחלק לד' שערים.
השער הא' בביאור כונת התפילות של החול ושל השבתות וימים טובים וראש חודש וחנוכה ופורים וכל המעשים והמצות הנהוגות בכל זמנים אלו.
השער הב' בביאור טעמי קצת מצות וסידרתים כפי מקומם בכל פרשה מס' פרשיות.
השער הג' שער רוח הקודש ביחודים והנהגות לקבל ולהשיג רוח הקודש ובקצת כונות ותיקונין על קצת עבירות ודברים אחרים ולהודיע ענין חכמת הפרצוף מה ענינה וכיוצא בה.
השער הד' דרוש הגלגול ובה יודיע גם כן שרשי נשמות פרטיים של הנביאים ותנאים ואמוראים.

ודע כי אף על פי שחלקתי החבור הזה לח' שערים זהו על דרך כללות. אמנם אין לך אות ואות שאין בו הקדמות ואין לך שער ושער שלא נכלל מכל הח' שערים וכמו שתראה בעיניך בעזרת ה' בהקדמת מבוא שערים והם הקדמה כוללות כל הספרים ויהיה נחלקים על דרך א"ב ג"ד ואחר כך יהיה ז' היכלות והן היכל אדם קדמון היכל נקודים היכל כתר היכל אבא ואמא היכל זעיר אנפין היכל נוקבא ולאה ודור המדבר מטה וסלע ומן היכל כללות אבי"ע אחר כך כל היכל נחלק לשערי' היכל אדם קדמון שער עצמות שער אח"ף שער העקודים כו'. סליק ההקדמה.


גם צריך שתדע כי בסוף כל שער ושער כתבתי כמה דרושים שקבלתי ושמעתי מפי קצת תלמידי מורי זכרו לחיי העולם הבא ששמעו מפיו באיזה זמן שאני לא הייתי יושב שם וראיתי לכותבם בכל סוף כל שער ושער כפי עניינו עד כאן הקדמת הרב המחבר זכרו לחיי העולם הבא

 

[מאמין בניסים]

טוב, זה נושא לאשכול בפ"ע שעדיין לא ברור לי

בהרבה מקומות מביא מהרח"ו שמועות מתלמידים אחרים ומהאר"י עצמו, ומשמע שהנפח העצום של כתבי מהרח"ו יש בו הרה הרחבות ממהרח"ו (שלמד אצל האר"י פרק זמן קצר יחסית)

ולע"ע זהו מ"ש מהרח"ו בהקדמה לעץ

בכללות כל הספר עץ חיים הוא מדברי האריז"ל.
גם מה שהרח"ו העתיק מכתבי שאר חברים, זה אחר בירור שככה"נ כך היתה דעת רבו.
עכ"פ, כמדומני שבמהדורת אהבת שלום בעז"ה ידפיסו את זה תחת כותרת 'עיוני הרח"ו', כדי שהמעיין יוכל לדעת מה הם דברי הרח"ו בעצמו ששמע מפי רבו, ומה הם מכתבי שאר החברים שאסף הרח"ו.
עכ"פ כאשר דיברתי עם מהדיר של ספרי עץ חיים של אהבת שלום, הוא טען לי בוודאות גמורה שהרח"ו היה נאמן למקור, ולא הוסיף כלל מדיליה, אלא שבעת שמיעת הדברים מפי רבו היה כותב בקצרה ממש [מה שנקרא 'קונטרס הקיצור'], ולאחמ"כ היה מרחיב בדבר כפי ששמע מרבו, אך לא היה מוסיף מדיליה כלל. ופעמים רבות אפשר למצוא בכתבי הרח"ו שהוא כותב שהוא מסתפק בזה מה ששמע רבו אם כך או כך, ומדובר בדקויות שכמעט ולא ניתן לתופסם, וכל מה שהיה מדקדק בזה מפני שלא היה מוסיף על דברי רבו כלום.
מתחילה רצה הרח"ו להוסיף ולפרש ולפלפל עוד, עד שקרא על עצמו את מש"כ במדרש ארור מי שאומר מה שלא שמע מרבו, ונמנע מכך. וכל מה שאמר היה מה שקיבל מרבו בתכלית הדקדוק.