באנר תרומה

האם בעל עטה אור סותר את עצמו?

באנר

כאחד העם

חבר בכיר
הצטרף
20/4/25
הודעות
2,203
מכיון שהועלה כאן לאחרונה כמה פעמים עניין זה של "היתר מכירה" , אעלה נקודה הקשורה בעניין זה.

בילקוט יוסף שביעית הביא מספר עטה אור [להרב עמנואל טולידאנו שליט"א] שכתב שאין לסמוך על שיטת הרז"ה שאין שביעית בזה"ז ואין לסמוך על היחיד בשעת הדחק, ולכן אין לצרף שיטה זו לסניף כלפי היתר מכירה.

וכתב עליו – שדבריו נסתרים מיניה וביה , ממה שכתב בספרו עוטה אור על שבת, גבי מבשל בשוגג בשבת האם מותר בשבת, ושם כתב שבשעת הדחק סמכינן על היחיד.

וסיים שם – שאינו יודע יישוב לזה , זולת הרצון לפרוך ולומר איפכא מסתברא מכל דברי מרן אאמו"ר כדרכו בכל ספריו.

עטה אור א.JPG
עטה אור ב.JPG


אולם תמיהני - איך נעלם מעינו הבדולח כזה חילוק פשוט ודק – דשאני "שוגג" מ "מזיד" , והיינו- דבשבת מדבר על "שוגג" דבכה"ג כיון שעשה זאת בשגגה סומך על היחיד בשעת הדחק , משא"כ בשביעית הנושא הוא "מזיד" והיינו לסמוך בכוונה תחילה על שיטת הדחויות כדי לעשות בכוונה תחילה כמותם.

ועוד חילוק פשוט – דבשבת מדבר על "דיעבד" והיינו שכבר נעשה הדבר דאז סומך על היחיד בשעת הדחק, ואילו כאן בשביעית איירי ב "לכתחילה" והיינו לסמוך על שיטת היחיד כדי לעשות לכתחילה כמותם.

ומסתבר שיש עוד חילוקים כאשר יראו המעיינים הדברים בפנים, אך את זה כבר אני משאיר לשאר חברי וחכמי הפורום.

מ"מ – תימה שחילוקים פשוטים כגון דא שהעלנו לא חשב עליהם הרב המשיג , עד כדי כך שסיים שם , שאין לו יישוב לזה זולת הרצון לחלוק על אביו.

ובפרט לגברא רביה כוותיה, דמרבה להחדיר בשיעוריו את העיון והחילוק
 
אולם תמיהני - איך נעלם מעינו הבדולח כזה חילוק פשוט ודק –
לענ"ד יש עוד כמה תירוצים מפורסמים:

א' מ"ש מרנא החזו"א זצ"ל שאחר שמרן הב"י הביאו ודחאו מההלכה הוי כאיתמר הילכתא וכל היכא דאיתמר הילכתא לא אמרינן שסוומכים על היחיד אפי' בשעת הדחק כדאי' בגמ' נדה. {דהיינו שלדעת החזו"א - יש לקבלת הוראות מרן תוקף רב יותר מהמקובל בביהמ"ד הספרדי}

ב' מ"ש מרנא האור לציון זצ"ל דשביעית כיון שעיקרה שעת הדחק ואעפ"כ החמירו וגזרו ספיחים וכו' לא אמרינן בענינה לסמוך על היחיד כלל
 
לענ"ד יש עוד כמה תירוצים מפורסמים:

א' מ"ש מרנא החזו"א זצ"ל שאחר שמרן הב"י הביאו ודחאו מההלכה הוי כאיתמר הילכתא וכל היכא דאיתמר הילכתא לא אמרינן שסוומכים על היחיד אפי' בשעת הדחק כדאי' בגמ' נדה. {דהיינו שלדעת החזו"א - יש לקבלת הוראות מרן תוקף רב יותר מהמקובל בביהמ"ד הספרדי}

ב' מ"ש מרנא האור לציון זצ"ל דשביעית כיון שעיקרה שעת הדחק ואעפ"כ החמירו וגזרו ספיחים וכו' לא אמרינן בענינה לסמוך על היחיד כלל

ייש"כ על עיונך בטוטו"ד

האמת שיש תירוץ יותר פשוט ממה שכתבתי לעיל , רק שהעדפתי שהחכמים פה שבפורום יגידו זאת.

מ"מ- בעניין השמיטה זה לא מחלוקת שקולה , כי זה שיטה יחידאה ודחוקה , ורוב רבותינו הראשונים דחו שיטה זו.
משא"כ- גבי שבת זה מח' שקולה בראשונים , דמחד הרי"ף והרמב"ם פסקו כר' יהודה , אך מאידך התוס' והרא"ש [וסיעתם] פסקו כר"מ.

וזה הבדל שמים וארץ - והבדל תהומי , בין מח' הנ"ל בשמיטה ולבין מח' זו דשבת.

[ועל כל החילוקים הנ"ל לא חשב הרב המשיג , על אף היותו מעיין ומעמיק גדול, כפי שמדגיש בשיעוריו הלוך ושוב]
 
מ"מ- בעניין השמיטה זה לא מחלוקת שקולה , כי זה שיטה יחידאה ודחוקה , ורוב רבותינו הראשונים דחו שיטה זו.
אינה כ"כ יחידאה, וגם אולי הכלל שסומכים על דעת יחיד בשעה"ד - כולל גם "יחידאה ודחוקה".

ואולי כוונת כת"ר לתירוצו של החזו"א, עי' חזו"א יו"ד סי' ק"נ סוף אות ד'
 

קבצים מצורפים

  • ביאור 2026-03-26 092255.jpg
    ביאור 2026-03-26 092255.jpg
    47.1 קילובייט · צפיות: 7
אמרו חכמים (בגמ' על אמוראים!!) שחכם שהורה ואח"כ העיד כזה אינו נאמן שעשוי להחזיק דבריו (ולא שחשש משקר ח"ו אלא שיטעה מה בדיוק שמע וכו')
וכן חכמים שכתבו כגון שיש דעה שאין שביעת כלל בזה"ז, אף שכבר הוברר שלהד"ם והכל קאי על כספים (בחו"ל) מ"מ אין שומעים ועביד אינש לאחזוקי דיבוריה.
 
וכתב עליו – שדבריו נסתרים מיניה וביה , ממה שכתב בספרו עוטה אור על שבת, גבי מבשל בשוגג בשבת האם מותר בשבת, ושם כתב שבשעת הדחק סמכינן על היחיד.
ואדרבה קשה טובא דהכא בשביעית זה רק לצרפם "לסניף" ולא לסמוך עליהם לחודא משא"כ בשבת.
אולם תמיהני - איך נעלם מעינו הבדולח כזה חילוק פשוט ודק – דשאני "שוגג" מ "מזיד" , והיינו- דבשבת מדבר על "שוגג" דבכה"ג כיון שעשה זאת בשגגה סומך על היחיד בשעת הדחק , משא"כ בשביעית הנושא הוא "מזיד" והיינו לסמוך בכוונה תחילה על שיטת הדחויות כדי לעשות בכוונה תחילה כמותם.

ועוד חילוק פשוט – דבשבת מדבר על "דיעבד" והיינו שכבר נעשה הדבר דאז סומך על היחיד בשעת הדחק, ואילו כאן בשביעית איירי ב "לכתחילה" והיינו לסמוך על שיטת היחיד כדי לעשות לכתחילה כמותם.
2 חילוקים אלו לא שייכים שאנחנו מדברים על הקונים פירות היתר מכירה שאפי' שוגג אינם נחשבים ויותר קל משבת.
 
א' מ"ש מרנא החזו"א זצ"ל שאחר שמרן הב"י הביאו ודחאו מההלכה הוי כאיתמר הילכתא וכל היכא דאיתמר הילכתא לא אמרינן שסוומכים על היחיד אפי' בשעת הדחק כדאי' בגמ' נדה. {דהיינו שלדעת החזו"א - יש לקבלת הוראות מרן תוקף רב יותר מהמקובל בביהמ"ד הספרדי}
הביא שם שמה שנפסק בשו"ע הוי כאיתמר הילכתא ולפ"ז תמוה מה שכתב בהלכות שבת.
1774594120635.png
 
האמת שיש תירוץ יותר פשוט ממה שכתבתי לעיל , רק שהעדפתי שהחכמים פה שבפורום יגידו זאת.

מ"מ- בעניין השמיטה זה לא מחלוקת שקולה , כי זה שיטה יחידאה ודחוקה , ורוב רבותינו הראשונים דחו שיטה זו.
משא"כ- גבי שבת זה מח' שקולה בראשונים , דמחד הרי"ף והרמב"ם פסקו כר' יהודה , אך מאידך התוס' והרא"ש [וסיעתם] פסקו כר"מ.

וזה הבדל שמים וארץ - והבדל תהומי , בין מח' הנ"ל בשמיטה ולבין מח' זו דשבת.
היקל שם ע"פ הגמ' בנידה של רבים ויחיד שאפשר לסמוך בשעת הדחק.
וכפי שכתבתי זה באמת הבדל שמים וארץ בין לצרף לסניף לבין לסמוך עליהם למעשה.
 
2 חילוקים אלו לא שייכים שאנחנו מדברים על הקונים פירות היתר מכירה שאפי' שוגג אינם נחשבים ויותר קל משבת.

כיון שיש בירקות של היתר מכירה בעיה של "ספיחים" וכן בפירות יש גם בעייה של "שמור ונעבד" ובנוסף איסור "סחורה".

ממילא מי שקונה אותם בידיים הוה ליה מזיד ולא שוגג, ולא דומה למי שבישל בשוגג , וכן הוה ליה לכתחילה ולא דיעבד כי הוא בא לקנות איסור ספיחים או שמור ונעבד וכן איסור סחורה , וממילא הוא גם מזיד וגם לכתחילה , משא"כ בשבת הוא "שוגג" וגם דיעבד
 
ראשי תחתית