ידוע לדון האם האיסור הוא על האדם שלא ישחט או''ב ביום אחד או דלמא שנעשה הבהמה אסורה בשחיטה ביום זה.
ויש להוכיח מתחיל פרק או''ב שאו''ב פסול לקדשים ומבואר ברש''י דהוי מחוסר זמן [והדברים חידוש שעד כאן לא שמענו אלא בהמה ביום השביעי אבל רש''י אומר כיון שביום הזה אסור לשחוט אותו הוי מחוס''ז] ומהא דאיכא פסול בהקרבן חזינן שאי''ז רק איסור על הגברא אלא החפצא נאסר.
ועוד ראיתי מביאים להוכיח מהשו''ע שאם נתערב באו''ב אם עוד בהמות כיון שהם במקום קביעותן אין כאן כל דפריש אלא יוציא אחד ונתלה שהוא מהרוב
ובש''ך מבואר הטעם שאין ביטול ברוב כיון שבע''ח חשיבי ומשמע שבלא האי סברא היה ביטול ומבואר שהוי איסור חפצא כיון שאם הוי איסור גברא כלל לא שיך לדון ביטול ודו''ק
ויש להוכיח מתחיל פרק או''ב שאו''ב פסול לקדשים ומבואר ברש''י דהוי מחוסר זמן [והדברים חידוש שעד כאן לא שמענו אלא בהמה ביום השביעי אבל רש''י אומר כיון שביום הזה אסור לשחוט אותו הוי מחוס''ז] ומהא דאיכא פסול בהקרבן חזינן שאי''ז רק איסור על הגברא אלא החפצא נאסר.
ועוד ראיתי מביאים להוכיח מהשו''ע שאם נתערב באו''ב אם עוד בהמות כיון שהם במקום קביעותן אין כאן כל דפריש אלא יוציא אחד ונתלה שהוא מהרוב
ובש''ך מבואר הטעם שאין ביטול ברוב כיון שבע''ח חשיבי ומשמע שבלא האי סברא היה ביטול ומבואר שהוי איסור חפצא כיון שאם הוי איסור גברא כלל לא שיך לדון ביטול ודו''ק