בשו"ע סי' ר"נ נפסק מהגמ' בשבת שיש מצווה להשכים להכין ביום שישי צרכי שבת מהפסוק "והיה ביום השישי והכינו את אשר יביאו".
ודן הביאה"ל, האם זה מן התורה; וכתב שלכאורה מוכח שאינו דאורייתא, לפי הראשונים ששלש סעודות דרבנן, ודחה שגם אם ג' סעודות דרבנן - מ"מ מדאורייתא יש לאכול בשבת משהו, כמבואר בביצה ב' ב' שאסור שיו"ט יכין לשבת, עכ"ד.
והנה יל"ע שבסי' רפ"ח כשדן הביאה"ל האם איסור תענית בשבת הוא מדאורייתא - לא הביא מש"כ כאן שיש חובה לאכול מדאורייתא.
ושמעתי שיל"ד שמצד הביאה"ל כאן מספיק לאכול בלילה ואין צריך גם ביום, ויל"ע בזה.
[ועי' או"ש שאכן נוקט שהאיסור לצום מדאו' בשבת - הוא רק כל היממה].
והנה בדברי הביאה"ל נראה להדיא שזה חיוב, עיי"ש לגבי דחיית מצוות אחרות מחמת זה;
אמנם היה נראה לדון שאין הוכחה מהגמ' בביצה דף ב' שהחיוב לאכול הוא מדאורייתא, כי יתכן שהכוונה שיש קיום מצווה מדאו'.
וכעי"ז יש בנתיבות שלום על הספרי שדורש על הפסוק "וביום שמחתכם" - אלו השבתות, שלא מוכח מכאן שיש חיוב שמחה בשבת, אלא הוא מציאות ששבת הוא יום שמחה.
וא"כ יתכן ששבת סעודתה חשובה, וממילא אסור שיו"ט יכין לה.
ודן הביאה"ל, האם זה מן התורה; וכתב שלכאורה מוכח שאינו דאורייתא, לפי הראשונים ששלש סעודות דרבנן, ודחה שגם אם ג' סעודות דרבנן - מ"מ מדאורייתא יש לאכול בשבת משהו, כמבואר בביצה ב' ב' שאסור שיו"ט יכין לשבת, עכ"ד.
והנה יל"ע שבסי' רפ"ח כשדן הביאה"ל האם איסור תענית בשבת הוא מדאורייתא - לא הביא מש"כ כאן שיש חובה לאכול מדאורייתא.
ושמעתי שיל"ד שמצד הביאה"ל כאן מספיק לאכול בלילה ואין צריך גם ביום, ויל"ע בזה.
[ועי' או"ש שאכן נוקט שהאיסור לצום מדאו' בשבת - הוא רק כל היממה].
והנה בדברי הביאה"ל נראה להדיא שזה חיוב, עיי"ש לגבי דחיית מצוות אחרות מחמת זה;
אמנם היה נראה לדון שאין הוכחה מהגמ' בביצה דף ב' שהחיוב לאכול הוא מדאורייתא, כי יתכן שהכוונה שיש קיום מצווה מדאו'.
וכעי"ז יש בנתיבות שלום על הספרי שדורש על הפסוק "וביום שמחתכם" - אלו השבתות, שלא מוכח מכאן שיש חיוב שמחה בשבת, אלא הוא מציאות ששבת הוא יום שמחה.
וא"כ יתכן ששבת סעודתה חשובה, וממילא אסור שיו"ט יכין לה.
