האם יש ענין להחמיר ולהוציא שבת כר"ת?

[חיי עולם]

אשמח לדעת גדולי דורנו בעניין.

 

[משיב כהלכה]

יש ענין גדול לקבל שפע ברכה לכל השבוע, ע"י שמכניסים את השבת לפני זמנה, ומוציאים אותה לאחר זמנה.

אבל המחמיר להוציא כר"ת דוקא, מלבד שהוא מוציא לעז על כלל ישראל שנהגו ונוהגים כגאונים עד עצם היום הזה, הרי הוא מתאים במדוייק להגדרה של חז"ל על מחומרי ב"ה וב"ש, כי הוא מכניס את השבת כדעת הגאונים ומוציאה כר"ת, וממילא הוא תופס את החבל בשני קצותיו. ואצטט את רש"י בר"ה י"ד:

"בעירובין מפרש לה במחלוקת אחת שיש מקום שנוטין בה דברי בית שמאי להקל ויש מקום שנוטין בה דברי בית הלל להקל, כגון... והאוחז בזו קולי ב"ש וקולי ב"ה רשע, שהרי דבריו סותרין זה את זה כדי להקל, והאוחז בחומרי שניהם כסיל בחשך הולך הוא, שאינו יודע להבחין על מי לסמוך. אבל בב' מחלוקות שהקילו אלו בזו ואלו בזו, אין כאן לא משום רשע ולא משום סכלות, דסבירא ליה בהא כב"ש ובהא כבית הלל".

ולגופו של ענין, מרן הגר"ש משאש כתב ששיטת ר"ת נוגדת את המציאות, והוא דיבר בצפון צרפת, שם יש הפרש גדול בין השקיעה לצאת הכוכבים.

ובאמת, המונח "צאת הכוכבים" מתייחס להופעת שלושה כוכבים בינוניים, והם מופיעים בא"י זמן רב מאוד לפני זמן ר"ת שהוא 72 דק' אחרי השקיעה. וכתב בעל כף החיים שבא"י ובסוריה ובעירק רואים שלושה כוכבים בינוניים כ40 דק' אחר שהשמש אינה נראית על הארץ, וכן כתבו בשם חזו"א, וכן כתב בספר זמני היום בהלכה כי בניסן ותשרי זה כ26 דק' אחר השקיעה.

ולגבי דעת השו"ע, מרן כתב (רס"א ס"ב) כדעת ר"ת, להדליק נרות אחר השקיעה, ולא ראינו ולא שמענו שידליקו נרות אחר השקיעה, וכולם נוהגים כגאונים. והעיר על זה רבי שלמה אבן דנאן (שו"ת בקש שלמה סי' כ"ח) "והגם שכבר אבותינו ורבותינו קיימו וקבלו עליהם ועל זרעם דעת מרן, מ"מ כמה הלכות ודינים יש אשר לא קבלו עליהם.. וזו אחת מהם".

א"כ קצת תמוה כיצד פסק מרן נגד כל עדות ישראל, וצ"ע מדבריו במקום אחר (סעיף ג' שם) "מי שאינו בקי בשיעור זה, ידליק בעוד שהשמש בראש האילנות". ולכאורה, הסימן הכי ברור הוא שקיעת החמה באופק. ומדוע להדליק מוקדם יותר? ובפרט שמרן פסק (רס"ג ס"ד) "אסור להדליק בעוד היום גדול, שאז אינו ניכר". ומוכרח שהלכה זו היא כדעת הגאונים.

כמו כן כתב מרן (רצ"ג, ס"ב) "צריך להיזהר מלעשות מלאכה עד שיראו ג' כוכבים קטנים, ולא יהיו מפוזרים", וזה, כפי שכתבתי לעיל, הרבה לפני 72 דק' של ר"ת. ועוד כתב זאת בלשון "צריך להיזהר", כי מדינא די בראיית שלושה כוכבים בינוניים, ואפילו מפוזרים, והחמיר משום שאין בני אדם בקיאים בזה.

וצ"ל שמרן לא הכריע במחלוקת זו, אבל גם זה צ"ע, כי נמצא שהיקל כמו שתי השיטות, בכניסת שבת כר"ת וביציאתה כגאונים, מקולי ב"ה וב"ש...

אלא ודאי שדעתו כהגאונים מתחילה ועד סוף, ומה שכתב "מתחילת השקיעה שאין השמש נראית על הארץ" (רס"א, ס"ב) אין פירושו שהשמש שקעה באופק, אלא שאינה נראית על הארץ, ומי שאינו בקי ידליק בעוד השמש נמצאת בראשי האילנות. וכך פירשו גדולי חכמי מקנס (הגר"ש טולדנו בספרו דברי שלום ואמת, כרך ב' עמ' 59), ולשיטתם השקיעה הראשונה היא דעיכת קרני השמש, ואז השמש נראית בראשי האילנות, והשקיעה השניה היא פחות או יותר בזמן קריאת אלמגרב (המואזין הערבי שנמצא בראש המגדל, ורואה את השמש שתי דקות יותר ממי שנמצא על הארץ).

למעשה גם דעת ר"ת סובלת פירוש שמבטל את המחלוקת בינה לבין דעת הגאונים. ובאמת, ר' דוד שפירא (ספר בני ציון, ח"ב, סי' טז) כתב שדעת ר"ת היא שכל שלשת מילין ורביע הם קודם השקיעה שלנו, ואינו כפי שמקובל להבין בדברי ר"ת. לפי זה השקיעה השניה של ר"ת שבה מתחיל בין השמשות, היא שקיעת השמש באופק, ונמצא שאין הבדל בהלכה בין ר"ת והגאונים. וכן הבין ר' יעקב רקח (שלחן לחם הפנים, סי' שלא, עמ' צח וצט). ועוד.

וכל חכמי המערב (חוץ מר"ש אבן דנאן הנ"ל) הבינו שדעת מרן כגאונים.

 

[מתוק מדבש]

ומה שיש רגילים לצעוק: שלושים ראשונים, שלושים ראשונים,,,,
עליהם קשה, 500 שנה לא ידעו משלושים ראשונים?
והתשובה היותר מרווחת, אשר בזה ג"כ לק"מ הסתירה במרן בסי' רצג שכ' בהדיא ג' כוכבים
היא כמש"כ במנחת כהן ובביאה"ל סי' רצג דגם ר"ת מודה לכוכבים שהוא גמ' ערוכה
ונמצא שלשיטה זו אין ולא היה מעולם שעה וחומש,
ויתר על כן
מנהג בני ספרד לשיטת היבי"א זה למול תינוק שנולד 20 דק אחרי השקיעה בליל שבת למולו בשבת
וצ"ע היאך לא חששו באיסור סקילה ל"לשלושים ראשונים"
ולמש"כ הכל א"ש.
וזה מנהגינו הברור זה 500 שנה מבלי פוצה פה ומצפצף.

 

[עשרה זהב]

ממליץ לכל המעוניין לעיין בהקדמת מרן הגר"מ מאזוז למשנה ברורה איש מצליח ח"ג, שם נראה דלא סבירא להחמיר כדעת ר"ת, אולם הואיל ויצא מפומיה דמרן הגרע"י - יש לנהוג כך.

 

[אור תורה]

אבל המחמיר להוציא כר"ת דוקא, מלבד שהוא מוציא לעז על כלל ישראל שנהגו ונוהגים כגאונים עד עצם היום הזה,

מעניין אם היו אומרים "מוציא לעז" על מעמיד דמעמיד בסוכה לד' החזו"א.
ועוד ועוד חומרות שלא שמענו ולא ראינו וכל מיני חומרות שמתחדשות חדשים לבקרים.
אבל לחוש לדעת ר"ת וראשונים רבים ופשט דברי מרן והפר"ח ועוד ועוד, ח"ו מוציא לעז. מוציא לעז. אתמהה.
אולי גם יאכלו בשר לא חלק כדי לא להוציא לעז
ואכמ"ל לע"ע.

 

[החש בראשו]

מעניין אם היו אומרים "מוציא לעז" על מעמיד דמעמיד בסוכה לד' החזו"א.

שבת הוא דבר סמלי שיותר חמור ויש בזה יותר זלזול לאבותינו כאילו חיללו שבת.
אני עצמי חושש, אבל בכל ספק אפי׳ קטן אני מיקל. כך שמעתי משם הגרב״ץ זללה״ה.
אבל אני לא מכיר את הסוגיא.

 

[מתוק מדבש]

מעניין אם היו אומרים "מוציא לעז" על מעמיד דמעמיד בסוכה לד' החזו"א.
ועוד ועוד חומרות שלא שמענו ולא ראינו וכל מיני חומרות שמתחדשות חדשים לבקרים.
אבל לחוש לדעת ר"ת וראשונים רבים ופשט דברי מרן והפר"ח ועוד ועוד, ח"ו מוציא לעז. מוציא לעז. אתמהה.
אולי גם יאכלו בשר לא חלק כדי לא להוציא לעז
ואכמ"ל לע"ע.

היטבת לשאול, אז אטרח לענות לכת"ר שניכר שיוצאים הדברים מלב טהור.
אין לנו בעיה עם חומרות ככל שיהיו, וג"א ב"לנ מחמיר ר"ת.
אבל כשרואים בחוש שמקילים נגד כל המקובל בכל תפוצות ישראל מאות שנים זה קשה מאוד לעיכול.
ודי לנו בקולא של הפס"ט.
וזכות מרן הקדוש הגרע"י שמסר נפשו להרים את כולנו מבור אשפתות, תעמוד לנו.

 

[אור תורה]

שבת הוא דבר סמלי שיותר חמור ויש בזה יותר זלזול לאבותינו כאילו חיללו שבת.

הייתי מציע לך לעבור קצת על ס' אורחות שבת ה"כ ותראה כמה חומרות יש שם, שהם סוברים שהוא איסור דאורייתא ולדידן מותר גמור או מדרבנן. ואף א' לא יבוא בטענת מוציא לעז.
ואני לא רוצה להוסיף בהלכות טהרה כאשר תראה בס' חוט שני להגרנ"ק חומרות שאצל הספרדים וגם אצל רוב האשכנזים לא נהגו בהם כלל וכ"ש בדורות הקודמים.

ודי לנו בקולא של הפס"ט.

מי שקצת מונח בזה יודע שרבות בנות בדור הקודם לא עשו הפס"ט כלל ועיקר וסמכו על שש ושבע, או שבע ושבע, וראה נא בשו"ת עולת יצחק להגר"י רצאבי מ"ש בזה. ומי שלימד את ההלכות הללו הוא הטהרת הבית, ועי' שם בספרו תוכחה מגולה שאצל הספרדים לא הורו בהלכות אלו וכמה מכשלות נוצרו מזה. אז לא לבוא בקולא של הפס"ט... נו.

 

[משנה אחרונה]

מי שקצת מונח בזה יודע שרבות בנות בדור הקודם לא עשו הפס"ט כלל ועיקר וסמכו על שש ושבע, או שבע ושבע, וראה נא בשו"ת עולת יצחק להגר"י רצאבי מ"ש בזה. ומי שלימד את ההלכות הללו הוא הטהרת הבית, ועי' שם בספרו תוכחה מגולה שאצל הספרדים לא הורו בהלכות אלו וכמה מכשלות נוצרו מזה. אז לא לבוא בקולא של הפס"ט... נו.

הוצאת לעז חמורה מאוד.
השמר לך ושמור נפשך.
הפס""ט דאו' לדעת רוב ראשונים, ומרן הטה"ב העלה צדדים דהוי דרבנן,
גם אלו שעשו שש ושבע זה רק מפני שרצו להיות טהורות לגמרי, ובלי שאלות, לא היה לה מו"צ מזדמן כל רגע כמו היום.
מה יש בס' הגר"י רצאבי איני יודע, אבל אולי זה היה מנהג מקומי בתימן. איני יודע
אבל אצל הספרדים לומר שלא נהגו בהפס"ט, זה שערוריה.
יתר, על כן, גם לדבריך, אם עשו שש ושבע ולכן לא עזו הפס"ט, אז מימלא נפל פיתא דמרן טה"ב בבירא להקל לעשות ארבעה ימים! ועוד הפסק בזמן ר"ת
וע"כ דליתא.
וכאן אגלה את אשר כואב לי עד מאוד, שמרן הגרע"י מתחילה היקל כמה דק' אחרי השקיעה, ולבסוף התיר יג דק'
והיום בנו בילקוט טהרה מיקל עד שעה וחומש,
בלי הצירוף של רבי יוסי, ולדעת הבאה"ל שהוזכר למעלה גם לר"ת במקום שיש כוכבים אין שעה וחומש.
איני מבין זאת. הלא זה נגד מרן האבא ש"בפירוש" לא התיר כזאת בישראל. [ובמקו"א עמדנו על כמה מקולותיו של ילקוט טהרה שנתשמש ב"צירופים" שמרן אביו צירף לקבוע הלכה למעשה והדברים צע"ג עד למאוד.]
כואב מאוד.

 

[ידידיה]

מי שקצת מונח בזה יודע שרבות בנות בדור הקודם לא עשו הפס"ט כלל ועיקר וסמכו על שש ושבע, או שבע ושבע

בבקשה לא להמציא ולהלעיז על בנות ישראל הכשרות.
אא"כ כוונתך לאלו שעשו הפס"ט אחר השקיעה.

 

[משנה אחרונה]

אא"כ כוונתך לאלו שעשו הפס"ט אחר השקיעה.

שיבוש על שיבוש,
הלה המציא שטות חמורה והוצאת לעז על רבות בנו שלא עשו הפסק, וטבלו לנידתן
וכת"ר מלמד זכות שעשו אחרי השקיעה?
מי חלם כאלה ומי שמע כזאת על הפסק חצי דקה אחרי השקיעה,
הלה כתב שטות שיבוש והבל. וא"צ ללמד זכות על שטותו אלא על בנות ישראל הכשרות ובכללן אמו וסבתו של הנ"ל.
[על אף ההקפדה לשיח נעים בפורום יצאתי מגדרי משום כבודן של בנות ישראל והוצאת לעז על קדושתן של ישראל].

 

[ידידיה]

שיבוש על שיבוש,
הלה המציא שטות חמורה והוצאת לעז על רבות בנו שלא עשו הפסק, וטבלו לנידתן
וכת"ר מלמד זכות שעשו אחרי השקיעה?
מי חלם כאלה ומי שמע כזאת על הפסק חצי דקה אחרי השקיעה,
הלה כתב שטות שיבוש והבל. וא"צ ללמד זכות על שטותו אלא על בנות ישראל הכשרות ובכללן אמו וסבתו של הנ"ל.
[על אף ההקפדה לשיח נעים בפורום יצאתי מגדרי משום כבודן של בנות ישראל והוצאת לעז על קדושתן של ישראל].

כתבתי לו שהעושה הפס"ט אחר השקיעה, אכן לא עשתה הפס"ט.

 

[משנה אחרונה]

כתבתי לו שהעושה הפס"ט אחר השקיעה, אכן לא עשתה הפס"ט.

יפה אמר והגיב.
יש מודה מחודשת בביהמ"ד שבשביל להצדיק דעת גדול מסוים או רב מסוים מותר לעקם את הראש את השכל ואת הצוואר.
וכן לא יעשה במקומינו.

 

[ראש פינה]

אל תבלבל במוח!

אורייתא קא מרתחא ביה, ואעפ"כ - רצוי יותר בניחותא ובנוסח מעודן.
ייש"כ!

 

[ידידיה]

אורייתא קא מרתחא ביה, ואעפ"כ - רצוי יותר בניחותא ובנוסח מעודן.
ייש"כ!

ערכתי

 

[אור תורה]

וכאן אגלה את אשר כואב לי עד מאוד, שמרן הגרע"י מתחילה היקל כמה דק' אחרי השקיעה, ולבסוף התיר יג דק'
והיום בנו בילקוט טהרה מיקל עד שעה וחומש,

חבל מאד, שכואב לך עד מאד.
אני ישתדל בדברי אלה, לעזור לך ולמכאוביך.

אתה כתבת דברים לא נכונים בעליל, פשוט שקר...
פתחתי היום את ילקוט טהרה בסימן קצו (ס"ב עמ' תלט) ולא כתב כלל להתיר עד שעה וחומש. אכן כתב להקל בדיעבד בביהש"מ כדעת מרן אביו . ובסוף ההערה העיר על מי שרצה להקל עד 20 דקות מהשקיעה ולסמוך על הרמב"ם שסובר שמיל הוא 24 דקות, ע"ש מה שדחה דבריו, וגם הביא עוד מספר גדר שושנים שהביא עדות מהרב שמואל יאיר שליט"א שהגרע"י התיר ארבעים דקות באשה רחוקה ממצות שאין ילדים בשעת הדחק במקום פו"ר או חו"נ וכו'
ואחר הדברים האלה כתב שם הילקוט טהרה "אולם בודאי אין ללמוד מזהה כלל ועיקר להקל ע"ד עצמו שהרי מבואר שגם מרן זצ"ל לא רצה להקל אחר חצי שעה אף שידע שאולי הבעל לא יעמוד בזה וכו' ע"ש.

ואני שואל היכן מצאת שהילקוט טהרה מיקל עד שעה וחומש.

אתה פשוט מפיץ דברי שקר וכזב על דברי גדול בישראל (בפרט שידוע שהוא לא זז מפסקי אביו) ומכפישו ברבים.
אני ממליץ לך להתנצל ברבים על דבריך.

 

[משנה אחרונה]

ואני שואל היכן מצאת שהילקוט טהרה מיקל עד שעה וחומש.

טעיתי.
הוא הביא קולות בשם מרן אביו זיע"א במקרה של חילוניה גמורה עד 40 דק,
ולא אמר שאפשר להקל עד שעה וחומש.
רק דשלוחא הוא דעוית שכבר חשב כן שזה הוראה למעשה.
ואני שידעתי שהוא תלמידו ומקורבו סמכתי על דבריו ונחרדתי כדבעי.
וכאמור, להד"מ בתור הוראה למעשה.

 

[רק תורה]

א"כ קצת תמוה כיצד פסק מרן נגד כל עדות ישראל, וצ"ע מדבריו במקום אחר (סעיף ג' שם) "מי שאינו בקי בשיעור זה, ידליק בעוד שהשמש בראש האילנות". ולכאורה, הסימן הכי ברור הוא שקיעת החמה באופק. ומדוע להדליק מוקדם יותר? ובפרט שמרן פסק (רס"ג ס"ד) "אסור להדליק בעוד היום גדול, שאז אינו ניכר". ומוכרח שהלכה זו היא כדעת הגאונים.

כמו כן כתב מרן (רצ"ג, ס"ב) "צריך להיזהר מלעשות מלאכה עד שיראו ג' כוכבים קטנים, ולא יהיו מפוזרים", וזה, כפי שכתבתי לעיל, הרבה לפני 72 דק' של ר"ת. ועוד כתב זאת בלשון "צריך להיזהר", כי מדינא די בראיית שלושה כוכבים בינוניים, ואפילו מפוזרים, והחמיר משום שאין בני אדם בקיאים בזה.

שתי ההלכות הללו הן גמרא שר"ת בוודאי לא חלק עליהן, ולר"ת כל הכוכבים הנראים לאחר ג' מילים ורביע הם כוכבים גדולים.

וכל חכמי המערב (חוץ מר"ש אבן דנאן הנ"ל) הבינו שדעת מרן כגאונים.

לא מדויק כלל. עיין למשל ויאמר יצחק סוף ח"ב שמביא שלא קבלנו הוראות מרן בזה, ובסוף מביא דברי הכנה"ג שהובאו בבית דוד שהביא שתי דעות. וע"ש בב"ד בא"ח דס"ל שאין להקל כרדב"ז אבל בודואי שלא להקל כגאונים. ע"ש. ובתורת אמת לרבי רפאל בירדוגו (בהגהת צאצאו רבי שלום משאש...) ס"ל בפירוש כר"ת ודלא כמהר"ם אלשקר. ויש הרבה מה להאריך בזה.