'שער העזרה' סימן רלד (לבעל ה'מגדלות מרקחים'):
יש לעיין בהאיסור לעשות תבנית מנורת בית המקדש, כמבואר במנחות כח:, האם האיסור הוא דוקא בעשיית המנורה עם נרותיה או אף בלא נרותיה.
והנה בשו״ת שאילת שלום (לרבי שלום טויבש, נכדו ותלמידו של בעל קרני ראם על המהרש״א) ח״א סי׳ י׳ כתב בפשיטות שמותר לעשות מנורה בלא נרות, שהם מעכבים את צורת המנורה [א].
ולכאורה יש לדון שתלוי במחלוקת במנחות פח: האם הנרות היו קבועים במנורה, או שלא היו קבועים, ואם לא היו קבועים י״ל שהם כלי בפני עצמו, וממילא העושה מנורה בלא נרות עובר באיסור מצר המנורה עצמה.
ובאמת כן לשון הכתוב, שבכל מקום מונה את המנורה ואת נרותיה בפני עצמם, עי׳ שמות ל״ז כ״ג "ואת מנורת המאור ואת כליה ואת נרותיה", וכעי״ז שם ל״ט ל״ו, ובמדבר ל׳ ט׳. ומשמע שהנרות הם כלי בפני עצמו. ולהנ״ל נפק״מ לענין איסור עשיית תבנית הכלים.
ויתכן שגם למ״ד שקביעי נרות הם כלי בפ״ע כמבואר בלשון הכתוב הנ״ל, אלא דילפינן במנחות שם מדכתיב "ככר זהב טהור יעשה אותה את כל הכלים האלה", לרבות נרותיה. וא״כ אדרבה משמע שהנרות הם כלים אחרים אלא שנתרבו לבוא מן הככר ולהיות ממקשה אחת, ולכן היו קבועים, כמבואר בגמ׳ שם דילפינן לה מדכתיב מקשה וס״ל דקאי גם על נרותיה, אבל בעצמותם הם כלי בפני עצמו ונפק״מ לאיסור עשיית תבנית וכנ״ל.
ועי׳ דבר אברהם ח״ג אות ט״ז שכתב שגם למ״ד קביעי נרות, מ״מ כל זה במנורה שבאה זהב שצריכה להיות מקשה, אבל בבאה משאר מיני מתכות שאי״צ מקשה, הנרות אינם צריכים להיות קבועים, שהרי כל הדין שקביעי נרות ילפינן לה מדכתיב מקשה. ולפי״ז מבואר כנ״ל שגם למ״ד קביעי נרות הם בעצמותם כלי בפ״ע, כדחזינן כשבאים משאר מיני מתכות, ורק מדין מקשה צריכים להיות מחוברים.
יש לעיין בהאיסור לעשות תבנית מנורת בית המקדש, כמבואר במנחות כח:, האם האיסור הוא דוקא בעשיית המנורה עם נרותיה או אף בלא נרותיה.
והנה בשו״ת שאילת שלום (לרבי שלום טויבש, נכדו ותלמידו של בעל קרני ראם על המהרש״א) ח״א סי׳ י׳ כתב בפשיטות שמותר לעשות מנורה בלא נרות, שהם מעכבים את צורת המנורה [א].
ולכאורה יש לדון שתלוי במחלוקת במנחות פח: האם הנרות היו קבועים במנורה, או שלא היו קבועים, ואם לא היו קבועים י״ל שהם כלי בפני עצמו, וממילא העושה מנורה בלא נרות עובר באיסור מצר המנורה עצמה.
ובאמת כן לשון הכתוב, שבכל מקום מונה את המנורה ואת נרותיה בפני עצמם, עי׳ שמות ל״ז כ״ג "ואת מנורת המאור ואת כליה ואת נרותיה", וכעי״ז שם ל״ט ל״ו, ובמדבר ל׳ ט׳. ומשמע שהנרות הם כלי בפני עצמו. ולהנ״ל נפק״מ לענין איסור עשיית תבנית הכלים.
ויתכן שגם למ״ד שקביעי נרות הם כלי בפ״ע כמבואר בלשון הכתוב הנ״ל, אלא דילפינן במנחות שם מדכתיב "ככר זהב טהור יעשה אותה את כל הכלים האלה", לרבות נרותיה. וא״כ אדרבה משמע שהנרות הם כלים אחרים אלא שנתרבו לבוא מן הככר ולהיות ממקשה אחת, ולכן היו קבועים, כמבואר בגמ׳ שם דילפינן לה מדכתיב מקשה וס״ל דקאי גם על נרותיה, אבל בעצמותם הם כלי בפני עצמו ונפק״מ לאיסור עשיית תבנית וכנ״ל.
ועי׳ דבר אברהם ח״ג אות ט״ז שכתב שגם למ״ד קביעי נרות, מ״מ כל זה במנורה שבאה זהב שצריכה להיות מקשה, אבל בבאה משאר מיני מתכות שאי״צ מקשה, הנרות אינם צריכים להיות קבועים, שהרי כל הדין שקביעי נרות ילפינן לה מדכתיב מקשה. ולפי״ז מבואר כנ״ל שגם למ״ד קביעי נרות הם בעצמותם כלי בפ״ע, כדחזינן כשבאים משאר מיני מתכות, ורק מדין מקשה צריכים להיות מחוברים.
[א] והגרח״מ שטיינברג שליט״א העיר מדברי החכם צבי סי׳ ס׳ שמותר לעשות מנורה של שבעה קנים שעל גבה שמונה נרות. ולכאורה יש לדחות שגם אם נאמר דבלא נרות עובר, מ"מ כשיש ח׳ נרות אינו עובר, דהנרות שהם כדין אינם מקלקלות עכ״פ את צורת המנורה, כיון שגם במקדש היו נרות, אבל הנר היתר הוא מקלקל את צורת המנורה כיון שהוא לא היה במקדש וצ״ע בזה. (אמנם לשון החכ״צ שם הוא דכיון שהנרות מעכבות לכן שינוי בצורת הנרות ג"כ מעכבת, ומבואר מדבריו דלולי שהנרות היו מעכבות לא היה פוסל שינוי בנרות, והטעם שהשינוי פוסל הוא כיון שהנרות מעכבות, ולפי״ז משמע דבלא נרות כלל פשיטא שאינו עובר).