חמץ איסורו בכל שהוא - כמה?

[משכיות כסף]

מבוא' שחמץ אסור במשהו (פסחים כט:),
ולכן גם אם יש פרור חמץ בכינרת (ומכיוון שיש) והוא נכנס לכוס שלך עברת באיסור כרת.
לכן יש מקפידים לא לשתות מים מהברז אלא להכין מראש בער"פ ולבטל (כ"כ שאינו אסור עוד מהני ביטולו),
השאלה היא מה באמת ההיתר, וצריך לעיין כמה זה באמת כל דהוא.

 

[אלישמע]

למה לא כפשוטו ? - כל שהוא.

 

[משכיות כסף]

למה לא כפשוטו ? - כל שהוא.

כמה?
זה וודאי לא כל שהוא ממש, כי אחרת איך אתה שותה מים כל השנה, כידוע יש כנסיות ע"י הכינרת והם עורכים שם הטבלות ושופכים את המים לכינרת, וע"ז אסורה במשהו ולא בטלה לעולם.

 

[אלישמע]

כמה?
זה וודאי לא כל שהוא ממש, כי אחרת איך אתה שותה מים כל השנה, כידוע יש כנסיות ע"י הכינרת והם עורכים שם הטבלות ושופכים את המים לכינרת, וע"ז אסורה במשהו ולא בטלה לעולם.

אז הסברתי במקו"א,
אבל לפני כן יש עירוב סוגיות.
חמץ אסור במשהו הכוונה לא לקחת פירור חמץ ולאכול אותו.
ויש דין של ביטול ברוב שבפסח אומרים שאפי' באלף לא בטיל.
שני השיעורים הללו הם כל שהוא כפשוטו.
רק שבדבר שבא אל מקורו, כבר הסברתי (כרגע אין לי המקורות) אומרים ודאי שהוא בטל, ואין דין של אפי' באלף לא בטיל.
ומכיון שהכנרת היא המקור של המים אז היא מותרת.
ואה"נ אם תראה פירור של חמץ בכוס יהיה אסור לשתות, כי כל שהדבר ניכר לא שייך בו ביטול, אלא הכוונה שבתוך כל המים ישנו איזה משהו של חמץ שאינו ניכר.

 

[מבקש אמת]

עברת באיסור כרת.

איסור כרת הוא רק בכזית, מלבד שמה שלא מהני ביטול ואסור אפי' במשהו הוא מד"ס.

 

[אד יעלה]

כמה?
זה וודאי לא כל שהוא ממש, כי אחרת איך אתה שותה מים כל השנה, כידוע יש כנסיות ע"י הכינרת והם עורכים שם הטבלות ושופכים את המים לכינרת, וע"ז אסורה במשהו ולא בטלה לעולם.

הטבלה-אין פרושו שעבדו את המיים ע''ז וממילא פשוט שמותר לשתות את המיים.

 

[אד יעלה]

אז הסברתי במקו"א,
אבל לפני כן יש עירוב סוגיות.
חמץ אסור במשהו הכוונה לא לקחת פירור חמץ ולאכול אותו.
ויש דין של ביטול ברוב שבפסח אומרים שאפי' באלף לא בטיל.
שני השיעורים הללו הם כל שהוא כפשוטו.
רק שבדבר שבא אל מקורו, כבר הסברתי (כרגע אין לי המקורות) אומרים ודאי שהוא בטל, ואין דין של אפי' באלף לא בטיל.
ומכיון שהכנרת היא המקור של המים אז היא מותרת.
ואה"נ אם תראה פירור של חמץ בכוס יהיה אסור לשתות, כי כל שהדבר ניכר לא שייך בו ביטול, אלא הכוונה שבתוך כל המים ישנו איזה משהו של חמץ שאינו ניכר.

א. מה הכוונה מקור המים
הלא גם הכנרת מתמלאת מנהר הירדן וכיו''ב ואיננה המקור.
ב. מה הסברא שבמקור המים יהיה ביטול
הלא הטעם שבמשהו זה או דשלי''מ או מחמת שחמץ לא בדילי וזה קיים גם בהנ''ל.

 

[אלישמע]

א. מה הכוונה מקור המים
הלא גם הכנרת מתמלאת מנהר הירדן וכיו''ב ואיננה המקור.
ב. מה הסברא שבמקור המים יהיה ביטול
הלא הטעם שבמשהו זה או דשלי''מ או מחמת שחמץ לא בדילי וזה קיים גם בהנ''ל.

מקור הכוונה מקורו בעולם.
ים, נהר, בטן האדמה.
הרי לא יתכן שניקח גרגר איסור הנאה ונטיל לים ונאסור כל מימות שבעולם.
וכשזה במקורו, לא צריך להגיע לדשיל"מ או לא בדילי מיניה.

 

[אברימי]

יש דעות בראשונים שחמץ כן בטח בשישים. כמו כן, מסתמא הדגים בכינרת כבר אכלו את החמץ. (עי' יבי"א ח"ז סי' מ"ד)
וגם מה שלפני פסח כבר נתבטל [ונימוח] ואינו חוזר וניעור, וגם מה שמתערב בפסח, לעולם לא יגיע לידי נתינת טעם (דאז יתכן שלכו"ע בטל בשישים).

 

[אברימי]

מבוא' שחמץ אסור במשהו (פסחים כט:),
ולכן גם אם יש פרור חמץ בכינרת (ומכיוון שיש) והוא נכנס לכוס שלך עברת באיסור כרת.
לכן יש מקפידים לא לשתות מים מהברז אלא להכין מראש בער"פ ולבטל (כ"כ שאינו אסור עוד מהני ביטולו),
השאלה היא מה באמת ההיתר, וצריך לעיין כמה זה באמת כל דהוא.

חמץ בפסח אסור במשהו, כשיכול לבוא לידי נתינת טעם.
וכמו שכתב בשו"ת ספר יהושע תשו' ה':

לכן בכינרת וכד' שלעולם לא יבוא לידי נתינת טעם, הדין הוא שבטל בשישים.

 

[אברימי]

בפסקי תשובות כתב טעם ההיתר: (עיי"ש המקורות)
א. חמץ בפסח אסור במשהו דווקא בחמץ של יהודי ושאינו הפקר. אבל של גוי או הפקר בטל בשישים.
ב. לא גזרו איסור משהו שלא יוכל לבוא לידי נתינת טעם, והיינו באופן שאין מציאות שלא יהיה שישים כנגד האיסור.
ג. גזרו דווקא במים תלושים, אבל מחוברים לקרקע אין אוסר אם יש שישים כנגד החמץ ואין נתינת טעם.
ד. חמץ בפסח במשהו כיון שהוא דבר שיש לו מתירין, מה שלא שייך בנהרות וכד' שיכול ליהנות היום ומחר.
ה. נהרות שתמיד מושכים מים ממעיינות מסביב ומתחליפם, אין איסור כבוש.
וכתב שכל ההיתר הנ"ל הוא שלא יאסרו המים, אבל כן צריך לשים מסננת.

 

[אד יעלה]

. (עי' יבי"א ח"ז סי' מ"ד)

עיין טור סי' תמז שהביא דעת השאלתות וז''ל
חמץ בפסח, הסכימו רוב המפרשים שאוסר תערובתו בין במינו בין שלא במינו במשהו, חוץ מבשאילתות שפוסק בנותן טעם, ואין נוהגין כן

 

[אלישמע]

יש דעות בראשונים שחמץ כן בטח בשישים. כמו כן, מסתמא הדגים בכינרת כבר אכלו את החמץ. (עי' יבי"א ח"ז סי' מ"ד)

זו במח', וצריך לבאר לשיטות האוסרים (רק להזכירך שהיבי"א אינו חזות הכל ויש שלא הולכים לפי פסקיו).

וגם מה שלפני פסח כבר נתבטל [ונימוח] ואינו חוזר וניעור, וגם מה שמתערב בפסח, לעולם לא יגיע לידי נתינת טעם (דאז יתכן שלכו"ע בטל בשישים).

תרתי דסתרי, אין ששים וטעם, והיינו הך.
חז"ל אמדו שבשישים בטל הטעם, (ואה"נ אם לא בטל הטעם אף ביותר מששים אסור, ואם בטל הטעם אף בפחות מותר).
ובאנו למח' הגדולה בין השו"ע לרמ"א האם צריך כפילא, ורק במקום דליכא כפילא סגי בששים.

 

[אד יעלה]

(ואה"נ אם לא בטל הטעם אף ביותר מששים אסור, ואם בטל הטעם אף בפחות מותר

א. עיין במש''כ באשכול הזה שתליא במח' ראשונים ושיטת רש''י שבעינן תרתי גם קפילא וגם שישים וע''ע שם.

דף צח / שיטות הראשונים בביטול איסורים מין בשא''מ.​

ב. ובפלוגתת הרמ''א והשו''ע ג''כ הארכנו במקו''א שכהיום הספרדים נוהגים בשישים וצ''ע בטעם הדבר.

 

[אברימי]

יבי"א אינו חזות הכל ויש שלא הולכים לפי פסקיו

לא התכוונתי שיראו את מסקנת ההלכה שם, אלא את כל התשובה והמקורות.

 

[אלישמע]

א. עיין במש''כ באשכול הזה שתליא במח' ראשונים ושיטת רש''י שבעינן תרתי גם קפילא וגם שישים וע''ע שם.

צודק.

ב. ובפלוגתת הרמ''א והשו''ע ג''כ הארכנו במקו''א שכהיום הספרדים נוהגים בשישים וצ''ע בטעם הדבר.

על זו אני שואל. (אליבא דחכם עובדיה).