ג. הנוגע באבר היוצא האם נטמא.
למדנו במשנה שרועה הנוגע בעובר שמת אינו נטמא ויש לדון מה הדין אם נגע באבר היוצא, ולעיל למדנו בדברי בעה''מ שהמשנה דברה על אבר היוצא כיון שעל הועבר בלא''ה טהור מדין טומאה בלועה. ובאמת שהתוס' עב. בד''ה וחכמים הביאו שבטהור פשוט שאם נגע במה שהוציא ידו טהור אבל בטמא נחלקו שני תירוצי התוס' בזה לפי התירוץ הראשון אפילו מה שנגע בחוץ טהור ולפי התירוץ השני יש חלוקה בטהור מה שהוציא ידו לחוץ טהור ובטמא אם נגע במה שבחוץ טמא והדברים צ''ב שאם לומדים מק''ו לטהר א''כ מאי שנא טהור או טמא.
ויש שביארו בזה שבאמת בהוציא ידו לחוץ אי''ז מטעמא דק''ו אלא עצם זה שלאחר זמן יהיה טהור הוא עצמו מגדיר אותו כלא נבילה כיון שנבילה ענינה שאין לה היתר אבל דבר כזה שיהיה לו היתר בעתיד ממילא לא שיך לדונו כנבילה וא''צ להגיע לק''ו וכ''ז בטהורה אבל בטמאה כיון שאין לה היתר א''כ אין לה היתר בעתיד וכל הק''ו הוא על מה שבפנים ואל על מה שבחוץ ולכן בטמא אם הוציא ידו טמא.
אבל באמת שאין נראה כן שהלא לר''מ שחיטה עושה ניפול ואפ''ה מבואר בתוס' שקודם שחיטה הנוגע במה שבחוץ טהור והלא מאיזה סיבה יהיה טהור שכאן אין לומר בגלל שבעתיד יהיה ניתר שהלא לר''מ גם בעתיד לא יהיה ניתר דשחיטה עושה ניפול ויש שרצו לומר שכל כוונת התוס' הוא לתירוצם הראשון אבל לפי התירוץ השני אינו כן.
ועין מהרש''א שם בדף עב שהקשה מהיכ''ת כלל לטהר מה שבחוץ הלא על מה שבחוץ אין ק''ו שהרי לא נטהר בשחיטה ותירץ בתירוץ הראשון שבסברא לא היינו צריכם לטמאות מה שבחוץ כיון דלא הוי כילוד [ויש לדון מה כוונתו האם מחמת שנחשב בלועה ולפי''ז יוצא חידוש גדול שהלא בלוע בדין שהרי במציאות ידו בחוץ אבל אולי אפשר להסביר שמה שלא ילוד לא מטמא כיון שנחשב כמו האמא וכמו שאמרינן אליבא דאמת בק''ו ] אלא כיון שמצאנו שר''ע מטמא עובר במעי אשה או בגלל הפסוק דכל הולך על כפיו לכן הוצרכנו לק''ו להפקיע מהלימוד דכל הולך על כפיו ומעתה הדרינן לסברא שגם מה שבחוץ טהור ולכן בטהור בחוץ טהור מסברא ולא מחמת הק''ו.[ולא ביאר מהרש''א מה עזר לר''ע שמטמא עובר אשה מהאי ק''ו הלא עדיין נימא שהעובר טהור מק''ו אבל היד שיצאה לחוץ תהיה כדין עובר אשה ואולי הק''ו לימד שמחלקים בין עובר אשה לבהמה ועוד צ''ב בדברי מהרש''א שאם הוא רק מסברא א''כ מה חילוק יש בין טמאה לטהורה הלא כיון שדחינו הלימוד מהפסוק דוכל הולך מהק''ו והרי יש היקש בין טמאה לטהורה שוב בהמה טמאה וטהורה שווים הם.]
ובתירוץ השני ביאר מהרש''א שתלוי בפלוגתת רבה ור' חסדא שהלא נחלקו רבנן ור''מ האם שחיטה עושה ניפול דהיינו אם שחטו את האם והעובר בפנים הוא ניתר וכשהוציא ידו ושחט לר''מ עושה ניפול והרי הוא נבילה ואילו לרבנן לא עושה ניפול ונחלקו האם גם כאשר העובר מת רבנן ס''ל שאין עושה ניפול דעת רבה שאין הבדל ואילו לר' חסדא במת לכו''ע עושה ניפול ומבאר מהרש''א שלרבה כיון שבמת לרבנן אין עושה ניפול הרי הוא כחי ממילא א''צ להגיע לק''ו אבל לפי ר' חסדא שבמת לכו''ע עושה ניפול שנחשב כמת וממילא היה צריך להיות שמה שבפנים יהיה טמא ומטמא ואפילו שהוא מותר באכילה מדין כל בבהמה תאכלו ולכן הוצרכנו להגיע לק''ו להתירו בפנים גם באכילה,נמצא שנח' רבה ור' חסדא האם העובר במעי אימו נחשב כחי או מת לרבה נחשב חי ולכן לא צריך ק''ו וממילא גם מה שבחוץ מותר דכחי אבל לפי ר' חסדא צריך להגיע לק''ו ובהא במה שהוציא ידו מטמא והסוגיא דידן שאומרת ק''ו זה אליבא דר' חסדא ואילו התוס' דיבר ברבה שא''צ להגיע לק''ו וממילא גם היד שבחוץ טהורה.
[ברמבם פ''ה ממאכלות אסורות מבואר שאם חתך מעובר מת ב''פ את היד עובר על אמה''ח ועיין בלח''מ שתלה זאת ברבה ורק חסדא והוא ממש כדברי מהרש''א הנ''ל ולא עיינתי טוב בפרט זה.]
אבל בבעל המאור מבואר דלא כמהרש''א בחלק הזה שהלא הוא ביאר שהק''ו בא להורות שהעובר במעי אימו הוא כחי והלא לפי מהרש''א הק''ו של הגמרא הוא אליבא דר' חסדא שאינו נחשב כחי ורק מחמת הק''ו אינו מטמא.
עכ''פ למדנו שהנוגע באבר היוצא בטהור לכו''ע טהור ובטמא נח' שני תירוצי התוס'.
למדנו במשנה שרועה הנוגע בעובר שמת אינו נטמא ויש לדון מה הדין אם נגע באבר היוצא, ולעיל למדנו בדברי בעה''מ שהמשנה דברה על אבר היוצא כיון שעל הועבר בלא''ה טהור מדין טומאה בלועה. ובאמת שהתוס' עב. בד''ה וחכמים הביאו שבטהור פשוט שאם נגע במה שהוציא ידו טהור אבל בטמא נחלקו שני תירוצי התוס' בזה לפי התירוץ הראשון אפילו מה שנגע בחוץ טהור ולפי התירוץ השני יש חלוקה בטהור מה שהוציא ידו לחוץ טהור ובטמא אם נגע במה שבחוץ טמא והדברים צ''ב שאם לומדים מק''ו לטהר א''כ מאי שנא טהור או טמא.
ויש שביארו בזה שבאמת בהוציא ידו לחוץ אי''ז מטעמא דק''ו אלא עצם זה שלאחר זמן יהיה טהור הוא עצמו מגדיר אותו כלא נבילה כיון שנבילה ענינה שאין לה היתר אבל דבר כזה שיהיה לו היתר בעתיד ממילא לא שיך לדונו כנבילה וא''צ להגיע לק''ו וכ''ז בטהורה אבל בטמאה כיון שאין לה היתר א''כ אין לה היתר בעתיד וכל הק''ו הוא על מה שבפנים ואל על מה שבחוץ ולכן בטמא אם הוציא ידו טמא.
אבל באמת שאין נראה כן שהלא לר''מ שחיטה עושה ניפול ואפ''ה מבואר בתוס' שקודם שחיטה הנוגע במה שבחוץ טהור והלא מאיזה סיבה יהיה טהור שכאן אין לומר בגלל שבעתיד יהיה ניתר שהלא לר''מ גם בעתיד לא יהיה ניתר דשחיטה עושה ניפול ויש שרצו לומר שכל כוונת התוס' הוא לתירוצם הראשון אבל לפי התירוץ השני אינו כן.
ועין מהרש''א שם בדף עב שהקשה מהיכ''ת כלל לטהר מה שבחוץ הלא על מה שבחוץ אין ק''ו שהרי לא נטהר בשחיטה ותירץ בתירוץ הראשון שבסברא לא היינו צריכם לטמאות מה שבחוץ כיון דלא הוי כילוד [ויש לדון מה כוונתו האם מחמת שנחשב בלועה ולפי''ז יוצא חידוש גדול שהלא בלוע בדין שהרי במציאות ידו בחוץ אבל אולי אפשר להסביר שמה שלא ילוד לא מטמא כיון שנחשב כמו האמא וכמו שאמרינן אליבא דאמת בק''ו ] אלא כיון שמצאנו שר''ע מטמא עובר במעי אשה או בגלל הפסוק דכל הולך על כפיו לכן הוצרכנו לק''ו להפקיע מהלימוד דכל הולך על כפיו ומעתה הדרינן לסברא שגם מה שבחוץ טהור ולכן בטהור בחוץ טהור מסברא ולא מחמת הק''ו.[ולא ביאר מהרש''א מה עזר לר''ע שמטמא עובר אשה מהאי ק''ו הלא עדיין נימא שהעובר טהור מק''ו אבל היד שיצאה לחוץ תהיה כדין עובר אשה ואולי הק''ו לימד שמחלקים בין עובר אשה לבהמה ועוד צ''ב בדברי מהרש''א שאם הוא רק מסברא א''כ מה חילוק יש בין טמאה לטהורה הלא כיון שדחינו הלימוד מהפסוק דוכל הולך מהק''ו והרי יש היקש בין טמאה לטהורה שוב בהמה טמאה וטהורה שווים הם.]
ובתירוץ השני ביאר מהרש''א שתלוי בפלוגתת רבה ור' חסדא שהלא נחלקו רבנן ור''מ האם שחיטה עושה ניפול דהיינו אם שחטו את האם והעובר בפנים הוא ניתר וכשהוציא ידו ושחט לר''מ עושה ניפול והרי הוא נבילה ואילו לרבנן לא עושה ניפול ונחלקו האם גם כאשר העובר מת רבנן ס''ל שאין עושה ניפול דעת רבה שאין הבדל ואילו לר' חסדא במת לכו''ע עושה ניפול ומבאר מהרש''א שלרבה כיון שבמת לרבנן אין עושה ניפול הרי הוא כחי ממילא א''צ להגיע לק''ו אבל לפי ר' חסדא שבמת לכו''ע עושה ניפול שנחשב כמת וממילא היה צריך להיות שמה שבפנים יהיה טמא ומטמא ואפילו שהוא מותר באכילה מדין כל בבהמה תאכלו ולכן הוצרכנו להגיע לק''ו להתירו בפנים גם באכילה,נמצא שנח' רבה ור' חסדא האם העובר במעי אימו נחשב כחי או מת לרבה נחשב חי ולכן לא צריך ק''ו וממילא גם מה שבחוץ מותר דכחי אבל לפי ר' חסדא צריך להגיע לק''ו ובהא במה שהוציא ידו מטמא והסוגיא דידן שאומרת ק''ו זה אליבא דר' חסדא ואילו התוס' דיבר ברבה שא''צ להגיע לק''ו וממילא גם היד שבחוץ טהורה.
[ברמבם פ''ה ממאכלות אסורות מבואר שאם חתך מעובר מת ב''פ את היד עובר על אמה''ח ועיין בלח''מ שתלה זאת ברבה ורק חסדא והוא ממש כדברי מהרש''א הנ''ל ולא עיינתי טוב בפרט זה.]
אבל בבעל המאור מבואר דלא כמהרש''א בחלק הזה שהלא הוא ביאר שהק''ו בא להורות שהעובר במעי אימו הוא כחי והלא לפי מהרש''א הק''ו של הגמרא הוא אליבא דר' חסדא שאינו נחשב כחי ורק מחמת הק''ו אינו מטמא.
עכ''פ למדנו שהנוגע באבר היוצא בטהור לכו''ע טהור ובטמא נח' שני תירוצי התוס'.