הערה על דברי האור לציון באיסור קורע

[ממדבר מתנה]

בשו"ת אור לציון ח"א (סימן כו) כתב לדון בפתיחת קופסאות שימורים בשבת, ובתוך דבריו הביא מ"ש הבאה"ל סימן ש"מ (ד"ה הרי זה) דחיובא דתופר ומדבק אינו דוקא בניירות וכיוצא, אלא הוא הדין במדבק עץ בעץ דחייב משום תופר. והוכיח כן מהגמ' שבת דף (ע"ד ע"ב) דאמר האי מאן דעבד חלתא (כוורת של קנים) אי חייטיה לפומיה, חייב משום תופר. וכתב על זה האור לציון, דמשמע דה"ה דהמדבק פח בפח חייב משום תופר, והמפרידו משום קורע.
ובהמשך העלה להחמיר להפריד המכסה במקום שמחובר בבדיל משום קורע. (וס"ל בזה כדעת הגר"ז שהובא בבאה"ל שם ד"ה אין שוברים, דקורע שייך דוקא במפריד בין הדבקים).

ולכאורה מה שלמד מדברי הבאה"ל דשייך תופר וקורע במתכת אינו מובן, שהרי עיקר ראיית הבאה"ל דשייך תולדת תופר במדבק עצים היא משום דשייך בהם מעשה תפירה ע"י מחט, וכמו שכתב להוכיח מן הגמ' "דחייטיה לפומיה". וא"כ במתכת דלא שייך מעשה תפירה, לעולם י"ל דלא שייך בה גם תולדת תופר או קורע.

ועיין עוד בבאה"ל בסימן שי"ד (ד"ה חותלות), שכתב לבאר בדעת הרמב"ם ש"מפקיע" שנאמר בגמ' שם, היינו שקורע החבלים בידו. וכתב שם במוסגר, "ואין שייך לאסור מחמת קורע גופא דהוא אסור מדרבנן אפילו שלא ע"מ לתפור, דאין שייך זה אלא בקריעת הבגד דשייך בו קורע ע"מ לתפור, ולהכי גזרו אפילו שלא ע"מ לתפור, משא"כ בזה".
ונראה שכוונתו שאין שייך מעשה תפירה במחט בגוף החבל, ולהכי אין שייך בו כלל קורע.
וצ"ע.