גם הילקוט יוסף אין בו שום מו"מ כלל, גם לא עמוק
בסה"כ כשמו כן הוא "ילקוט יוסף"
קודם כל, אכן מעולם לא טענתי שאחרים צריכים להביא מהילקוט יוסף "סייעתא". מה שכתבתי הייתה תשובה על
@דרופתקי דאורייתא שבא בטענה על מה שהילקוט יוסף לא מביא סייעתא מהרב אופיר מלכה.
ולעצם דבריך, יש הרבה יותר משא ומתן הלכתי וגם קושיות ותירוצים בילקוט יוסף מאשר בספרי הרב אופיר מלכה. אי אפשר להכחיש את המוחש, פתח ספרא ותחזי.
היבי"א כותב גם למי שלא ונח כלל בסוגיא
אולם למי שמונח בסוגיא אין הרבה חידושים יותר מאשר מ"מ וסדר הדברים
אלו דברים פשוטים וברורים, ולא נראה שאי מי יכול לחלוק עליהם
יש מקומות לא רבים שבהם הוא מחדש סברא מדיליה
וגם שם יש מקום להתווכח
זה נכון שגם מי שלא מונח יכול להפיק ממנו תועלת, אבל רק תועלת בסידור הדברים והמראה מקומות וכדו'. וזה מה שכתבתי, שמצד שני מי שכן מונח בסוגיא יכול להפיק ממנו הרבה יותר ואף לטעום דוקא מהחידושים שיש בו, ולא רק מסידור הדברים והמראה מקומות. וזה בדיוק ההיפך ממה שאתה סבור.
אולי שורש מחלוקתנו נובע ממה נקרא "חידוש".
נראה שאתה סובר שחידוש זה דוקא איזה "הברקה", או סברא באוויר (שבד"כ נסתר מאיזה מקום בש"ס או דברי ראשון, אבל לאלו שסוברים שרק לזה יקרא "חידוש", זה לא משנה להם שיש עליהם פירכא מדברי ראשון...) או לעשות "צווי דינים" על איזה משהו (ללא צורך...) ועוד כיוצא בזה.
אבל אני סבור שחידוש הוא קודם כל בהירות הסוגיא ושיטות הראשונים, בלי פלפולים ובלי חכמות (ידוע מה שכתב כן הגר"ח מוואלאזין בנפש החיים...). זה דרגה ראשונה של חידוש. ועוד יש סוגי חידושים, שמביאים ראיה מדברי ראשון בנושא אחר לנושא הנידון, או שמיישבים דברי ראשון ע"פ הבנה בסוגיא הנלמדת, או שמקשים על דברי אחד מגדולי האחרונים כמו רעק"א או חת"ס מאיזה גמרא או מדברי ראשון. ועוד כיוצ"ב, שאין בהם משום אותיות פורחות באוויר, אלא רק דברים מוחשיים וממשיים, שאפשר לאחוז אותם ולדון בהם בחכמה והשכל. ככל אלו נמצא ביביע אומר לרוב. ואגב יש גם הברקות בכמה מקומות בפרט בחלקים הראשונים, אבל מרן זצוק"ל סבר שאין זו עיקר דרך לימוד והבנת התורה, ועל כן לא אחז בדרך זו.
ועוד צריך להבין דבר נכון על מרן זצוק"ל (וכתב על זה הרב גד יזדי בספרו הנפלא על ספרי מרן זצוק"ל, "קצות דרכיו"), שמכיון שלא היה בקי כמוהו בכל ספרי הפוסקים והמחדשים, אז גם אם הוא חשב מעצמו איזה קושיא בעת לימוד הסוגיא, או שאח"כ בעת הכתיבה היה חושב מעצמו איזו קושיא עצומה או איזה חידוש או תירוץ או מה שלא יהיה, אבל הוא ראה אותו או מצא אותו באחד הספרים, אז היה מביא את זה בספרו בשמו של אותו ספר, והקורא אינו יודע שקודם הוא הקשה כן מעצמו, ורק אחר כך מצא אותו באיזה ספר. אבל אחרים שלא מחפשים ולא יודעים שכל מה "שמחדשים" כבר קדמו אותם בספרים קדמונים אז הקורא חושב שיש כאן מן החידוש.
בעזהי"ת אני יפתח פה אשכול חדש, שבו אני יעלה מידי פעם "חידושים" מספרי יביע אומר. ותוכל לראות להבין ולהשכיל כמה עומק וחידוש הוא מכיל בתוכו.
ועוד חזון למועד!