הערות בספר שמואל

[אחיעזר]

בעזרת השם שמואל א פסוק ג

מימים ימימה, פשט הלשון נראה שחז"ל השתמשו בו כמו בלשון מעת לעת, דהיינו מאותה העת לאותה העת, וכן מימים עד לאותם הימים, ואם כן היינו משנה לשנה כפירושו הראשון של רד"ק, וכן צריך להתפרש לכאורה הפסוק ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה דהיינו משנה לשנה. אבל בפירושו השני נקט כדעת יונתן דהיינו ממועד למועד, ואם כן היינו מהימים המזומנים לדבר זה, וכן יתפרש גם כן לשון הפסוק ושמרת וגו'.

 

[אחיעזר]

פסוק ו

וכעסתה צרתה גם כעס, ידוע מה שאמרו חכמינו בענין שטן ופנינה לשם שמים נתכוונו. וידועים דברי רבינו חיים שמואלביץ עליו השלום מה שלמד מענין זה, שעניינים שבין אדם לחברו הינם כאש, וחוקם לצרוב ולשרוף את כל הנכשל בהם. וידוע להקשות עליו דאם כן איך אדם מחנך את בניו. ונראה דלא קאמר אלא כשהוא מכוין לשם שמים ולא לשם חברו, ואינו מרגיש בצער חברו כשהוא עושה הדבר. ה' ישמרנו.

אמנם כעת ראיתי דרבינו האלשיך הקדוש כתב מפורש באופן אחר, והוקשה לו למה נענשה פנינה, וכתב שודאי היתה לה גם כן כוונה מצד קנאתה שראתה שאלקנה אוהב את חנה יותר ממנה, והיינו וכעסתה צרתה מצד הקנאה גם כעס לשם שמים בעבור הרעימה. ודבריו נפלאים.

וכן מבואר בזוהר, שלמרות שהשטן עושה את תפקידו כפי שהוא צריך מכל מקום כיון שהוא נוטל שלטון לעצמו ייענש, וכן כתב רמח"ל, ואם כן שטן ופנינה שקולים בזה, ואתי שפיר.

 

[אחיעזר]

עוד שם
כתב רד"ק שהרי"ש דגוש שלא כמשפט (שדינו לענין זה כאות גרונית שאינה מקבלת דגש, וגם שאין טעם לדגש כאן) וכתב שהוא לתפארת הקריאה. ומזה משמע ומבואר שהדגש החזק נשמע בקריאה. אמנם הגר"א בפירושו לתיקונים כתב שאין הדגש נשמע בקריאה ואפילו הדגש הקל (וכתב שמזה מוכח כקריאת הספרדים שכידוע שהיא הנכונה, והנה קריאה זו אינה מצויה ברוב קהילות הספרדים, לבד מעט מן החלאבים והבבלים, וכן אצל התוניסאים), ונראה דאין הכוונה שאינה נשמעת כלל, וכמבואר מדברי הרד"ק רק שאינה נכרת כל כך, כעין שכתב רבינו בחיי בענין הקמץ והפתח.

 

[אחיעזר]

פסוק ט

רש"י והרד"ק כתבו דאכלה היינו מקור בלשון נקבה, ויכול להאמר על רבים כיחיד. ועיין במנחת ש"י מה שכתב בביאור הדרש בכתובות סה.

 

[אחיעזר]

פסוק יא

הפליא הרד"ק היאך חל נדרה של חנה, בפרט אם הוא נזיר, שמצאנו שהאב מדיר את בנו בנזיר ולא האם, ומה היה כחה. ובסוף הפרק מבואר שהשאילתו להשם ולכן לא יכל עלי להענישו על שהורה הלכה בפני רבו, ומשמע שהיתה לה בעלות עליו. וצריך עיון באיזה גדר זה. ואולי הוא מדין סמוך על שולחנה, אבל הא ניחא למעשה ידיו לא מעבר לזה, ולא לאחר שיצא מתחת ידה.

 

[אחיעזר]

פסוק טו.

לא אדוני, עיין בחומת אנך שהביא מדברי רבינו האר"י דהיא היתה גלגול רחב וחבר הקיני, ועלי היה גלגול יעל (והיינו מנשים באהל תבורך שעלתה לדרגת איש), ואמרה לו לא אדוני דהיינו שבגלגול הקודם היתה היא האיש והוא האשה.

 

[אחיעזר]

פסוק יח.

תמצא שפחתך חן בעיניך, ופירש"י לבקש עלי רחמים. והיינו שלמרות שהובטחה עדיין צריכה היא לרחמים.

 

[אחיעזר]

פסוק כה

אם עלי היה עונשו, משמע שהיה הדבר בידי שמיים, דאין מיתה בזה בידי אדם. אלא שהדבר תלוי ברב אם להעניש לתלמיד, וזהו שבקשה ממנו שלא יענישהו מפני שהוא תלוי בו.

 

[אחיעזר]

פסוק כח

פירש"י שכיון שהשאילתו לקדוש ברוך הוא אין עליך לענשו שהרי הקדוש ברוך הוא כביכול צריך להחזירו לה. וצריך עיון מהסוגיא ב"מ צז. שמבואר שם לכאורה (עיין בב"ח סימן ש"מ) דהיכא דהדבר הנשאל פשע בעצמו אין חיוב אחריות עליו.

 

[אחיעזר]

פרק ב
פסוק א. רחב פי על אויבי. מכאן יש לראות כמה צער נגרם מדיבורי קינטוריא.

 

[אחיעזר]

פסוק ג.
למה כפל תרבו גבוהה גבוהה, וכי חדא גבוהה שרי, ועוד וכי בלא רבות שרי?
ויש לומר שזה דרכם ולפי גאון שבר.

 

[אחיעזר]

פרק טו
פסוק ד
מה שפירש כאן שם המצוקים, כתב המלבי"ם שהוא כדי להפליג בגודלם עד כדי כך שנקראו בשמות.

 

[אחיעזר]

פסוק ה
יש ספרים שהמילה מכמש באה בשין ימנית ויש בשמאלית.
ויש גירסאות במנחות שמכמס ומזוניחה אלפא לסולת, ומסתבר שהיא היא, שחז"ל החליפו באופן תדיר שין שמאלית בסמ"ך כמו סוטה וחרס וכיוצא.

 

[אחיעזר]

בחולין אמרו כל נחש שאינו כיונתן בן שאול אינו נחש, ועיין כאן ברד"ק שאין הכוונה שהיה צד איסור במה שעשה שאם כן לא היה מסתייע מן השמים.
וכן כתב הריטב"א בחולין וזה לשונו: וכיהונתן בן שאול. הא ודאי מה שעשה יהונתן בן שאול אין בו צד ניחוש, כי סימנין בעלמא מסר אם כה יאמרו עלו ועלינו ובלאו הכי היה עולה כו', אלא שהיה סומך עליו כמו יונתן. יעויין שם, והביא כן בשם ר"י בעל התוספות.
וצריך עיון מה שכתב שבלאו הכי היה עולה שלשון הפסוק שאם לא היה מחכה להם.

 

[אחיעזר]

והר"ן שם, הביא דהרמב"ם למד שמה שעשה יהונתן הוא אסור, והראב"ד חולק עליו וכדעת הראשונים דלעיל. והר"ן כתב כעין דברי הרד"ק דכאן שיש סברא בדבר, וסימן, יש לסמוך עליו, וכתב שאפשר שגם הרמב"ם סובר כן, דלא מסתבר שיונתן חטא שהרי היה צדיק.

 

[אחיעזר]

בחולין אמרו כל נחש שאינו כיונתן בן שאול אינו נחש, ועיין כאן ברד"ק שאין הכוונה שהיה צד איסור במה שעשה שאם כן לא היה מסתייע מן השמים.
וכן כתב הריטב"א בחולין וזה לשונו: וכיהונתן בן שאול. הא ודאי מה שעשה יהונתן בן שאול אין בו צד ניחוש, כי סימנין בעלמא מסר אם כה יאמרו עלו ועלינו ובלאו הכי היה עולה כו', אלא שהיה סומך עליו כמו יונתן. יעויין שם, והביא כן בשם ר"י בעל התוספות.
וצריך עיון מה שכתב שבלאו הכי היה עולה שלשון הפסוק שאם לא היה מחכה להם.

שוב מצאתי בתוספות ובסמ"ג בשם ר"י שרק כדי לזרז את נערו עשה, ובלאו הכי היה עולה. וכן משמע קצת לשונות הפסוקים, אבל קשה שהביא עצמו לידי חשד הנער.

 

[אחיעזר]

לשון הגר"א יורה דעה קעט י"א כו' ויש אוסרין. טעמם כמש"ש כל נחש שאינו כו' משמע דבגוונא דידהו הוא נחש ואסור ועתוס' שם ד"ה כאליעזר כו' וד"ה וכיונתן כו' ומ"ש בית תינוק ואשה כו' כתב הרמב"ם שמותר משום שלא כיון מעשיו ולא נמנע מלעשות אלא עשה סימן לעצמו בדבר שכבר היה ושלא כפירש"י אבל הסמ"ג וש"פ הקשו עליו דהא ר"י בדיק בינוקא ונמנע מלירד לבבל בשביל זה וכן בר"פ מי שאחזו וש"מ ורב בדיק במברא כו' אלא דמ"ש בית תינוק כו' לסמוך עליהם כפירש"י ומש"ש כל נחש כו' לא לענין איסור קאמר אלא לסמוך עליו או לחוש ממנו דוקא אם עשאו סימן לעצמו מתחלה כיונתן וכאליעזר אז יש לסמוך ולחוש עליו אבל כל שלא עשאה סימן מתחלה ובא מעצמו אין לחוש עליו וע"ז אמרו בית תינוק ואשה אף על פי כו' ר"ל אף על גב שלא עשאו סימן מתחלה אעפ"כ יש סימן לחוש עליו והוא דאתחזק כו' משא"כ בנחש כיונתן אף בפ"א וערד"ק בשמואל א' י"ד וכ"ה דעת הראב"ד וא"צ עתה לדחוקי כדברי תוס' הנ"ל.
נראה שהסכים לרד"ק, ועיקר החילוק אם מתחילה לקחו לסימן שרי לסמוך עליו, כעין גורל שנאמר בו בפרקנו הבה תמים, תמים תהיה עם השם אלוקיך ודוק, כי נראה שזה עיקר טעם החילוק בין לקח הסימן קודם לבין בא מאליו.

 

[אחיעזר]

פסוק כט.
עכר אבי את הארץ. פלא בעיני עד למאד שיונתן אמר כן, ויונתן הלא היה אב בית דין, והלא אסור לסתור דברי אביו ואפילו לא להכריעו, קל וחומר לאביו וגדול הדור ומלך.

 

[אחיעזר]

מה שיונתן היה חייב מיתה על שעבר על החרם, וכן בענין היתר החרם, כתב הרמב"ן באריכות במשפט החרם, ועיין שם.