מתוך ה'מגדלות מרקחים':
זה יתנו כל העובר על הפקדים מחצית השקל בשקל הקדש (ל יג)
במשנה בשקלים פ״ג מ״א מבואר שאת כל השקלים היו מכניסים לתוך לשכה אחת שבמקדש, ושלש פעמים בשנה נכנסים ללשכה וממלאים מהמעות לתוך קופות כדי לקנות מהן קרבנות צבור, וזה נקרא "תרומת הלשכה".
ושם במשנה ג׳ איתא, שאין התורם נכנס לא בפרגוד חפות ולא במנעל ולא בסנדל ולא בתפילין ולא בקמיע, שמא יחשדוהו ויאמרו שהכניס לתוך המנעלים וכדומה מעות, וכתיב "והייתם נקיים מה' ומישראל".
והרמב״ם בהלכות שקלים פ״ב ה״י כתב, שגם היו מדברים עמו משעה שנכנס ועד שיצא, כדי שלא יחשדוהו שנתן מעות לתוך פיו.
ויש לעיין דהנה ביומא פ״א מ״ה תנן, דכהן גדול ביום הכפורים כאשר היו משביעים אותו שלא יתקן את הקטורת מבחוץ ויכניס מבפנים, היה הוא פורש ובוכה על שחשדוהו שהוא צדוקי, והם פורשים ובוכים על שחשדוהו משום שכל החושד בכשרים לוקה בגופו.
ואילו הכא שחשדוהו ג״כ בגניבה ולא מצינו שהוא או הם בוכים.
[והנה על מה שהם אינם בוכים י״ל, דבשלמא בכהן גדול נתברר להם שהוא כשר משום שהוא נשבע שלא יקטיר מבחוץ, ואילו היה צדוקי היה פורש ולא היה נשבע על כך, משא״כ הכא לא נתברר להם כלום ואפשר שאילו היה יכול היה גונב, א״כ מנין שהם חושדים ב"כשרים" ואין על מה לבכות, אבל עדיין יל״ע מדוע הוא אינו פורש ובוכה].
ויש לומר דהכא אין זה משום שבאמת הם חושדין אותו, אלא שהבית דין עושים כן כדי שלא יחשדוהו אחרים, והוא עצמו ג״כ מוזהר שלא יביא עצמו לידי חשד, וכדכתיב והייתם נקיים.
משא״כ בכה״ג ביוהכ״פ שהתקנה היתה משום שבאמת חששו שיעשה שלא כדין, ולא משום שיבוא לידי חשד, שהרי אם הוא כשר ואינו צדוקי היו יודעים שעשה כדין, כמו שכתבו בתוס׳ ישנים יומא מד: שהיו מביטים עליו דרך פשפש לראות שאינו מתקן מבחוץ, ומה שהוצרכו להשביעו היינו רק משום שמא הוא צדוקי, דאז לא יועיל מה שרואים אותו מתקן מבחוץ דעכ״פ כבר קלקל את הקטורת, ונמצא שהשבועה היא רק על הצד שהוא צדוקי, אבל על הצד שהוא כשר אינו צריך לעשות כלום בשביל להוציא עצמו מידי חשד, שהרי יראוהו שאינו מתקן מבחוץ.
ובזה מיושב ג״כ מה שהקשה בספר זכרון ישכר סוכה פ״ד מ״ט, על הא דאמרינן בסוכה מח: שאומרים למנסך את ניסוך המים "הגבה ידך" מחשש שמא הוא צדוקי שאינו מאמין בניסוך המים וינסך על גבי רגליו, ומדוע שם אין פורשים ובוכים.
ולהנ״ל ניחא דזה מדין והייתם נקיים שלא יבואו אחרים לחשוד בו, ולא משום שבאמת מי שאומר לו להגביה חושד אותו, ורק ביוהכ״פ אם הוא כשר ליכא חשד מחמת שיראוהו, והשבועה היא רק מחשש שמא באמת הוא צדוקי וכנ״ל.
זה יתנו כל העובר על הפקדים מחצית השקל בשקל הקדש (ל יג)
במשנה בשקלים פ״ג מ״א מבואר שאת כל השקלים היו מכניסים לתוך לשכה אחת שבמקדש, ושלש פעמים בשנה נכנסים ללשכה וממלאים מהמעות לתוך קופות כדי לקנות מהן קרבנות צבור, וזה נקרא "תרומת הלשכה".
ושם במשנה ג׳ איתא, שאין התורם נכנס לא בפרגוד חפות ולא במנעל ולא בסנדל ולא בתפילין ולא בקמיע, שמא יחשדוהו ויאמרו שהכניס לתוך המנעלים וכדומה מעות, וכתיב "והייתם נקיים מה' ומישראל".
והרמב״ם בהלכות שקלים פ״ב ה״י כתב, שגם היו מדברים עמו משעה שנכנס ועד שיצא, כדי שלא יחשדוהו שנתן מעות לתוך פיו.
ויש לעיין דהנה ביומא פ״א מ״ה תנן, דכהן גדול ביום הכפורים כאשר היו משביעים אותו שלא יתקן את הקטורת מבחוץ ויכניס מבפנים, היה הוא פורש ובוכה על שחשדוהו שהוא צדוקי, והם פורשים ובוכים על שחשדוהו משום שכל החושד בכשרים לוקה בגופו.
ואילו הכא שחשדוהו ג״כ בגניבה ולא מצינו שהוא או הם בוכים.
[והנה על מה שהם אינם בוכים י״ל, דבשלמא בכהן גדול נתברר להם שהוא כשר משום שהוא נשבע שלא יקטיר מבחוץ, ואילו היה צדוקי היה פורש ולא היה נשבע על כך, משא״כ הכא לא נתברר להם כלום ואפשר שאילו היה יכול היה גונב, א״כ מנין שהם חושדים ב"כשרים" ואין על מה לבכות, אבל עדיין יל״ע מדוע הוא אינו פורש ובוכה].
ויש לומר דהכא אין זה משום שבאמת הם חושדין אותו, אלא שהבית דין עושים כן כדי שלא יחשדוהו אחרים, והוא עצמו ג״כ מוזהר שלא יביא עצמו לידי חשד, וכדכתיב והייתם נקיים.
משא״כ בכה״ג ביוהכ״פ שהתקנה היתה משום שבאמת חששו שיעשה שלא כדין, ולא משום שיבוא לידי חשד, שהרי אם הוא כשר ואינו צדוקי היו יודעים שעשה כדין, כמו שכתבו בתוס׳ ישנים יומא מד: שהיו מביטים עליו דרך פשפש לראות שאינו מתקן מבחוץ, ומה שהוצרכו להשביעו היינו רק משום שמא הוא צדוקי, דאז לא יועיל מה שרואים אותו מתקן מבחוץ דעכ״פ כבר קלקל את הקטורת, ונמצא שהשבועה היא רק על הצד שהוא צדוקי, אבל על הצד שהוא כשר אינו צריך לעשות כלום בשביל להוציא עצמו מידי חשד, שהרי יראוהו שאינו מתקן מבחוץ.
ובזה מיושב ג״כ מה שהקשה בספר זכרון ישכר סוכה פ״ד מ״ט, על הא דאמרינן בסוכה מח: שאומרים למנסך את ניסוך המים "הגבה ידך" מחשש שמא הוא צדוקי שאינו מאמין בניסוך המים וינסך על גבי רגליו, ומדוע שם אין פורשים ובוכים.
ולהנ״ל ניחא דזה מדין והייתם נקיים שלא יבואו אחרים לחשוד בו, ולא משום שבאמת מי שאומר לו להגביה חושד אותו, ורק ביוהכ״פ אם הוא כשר ליכא חשד מחמת שיראוהו, והשבועה היא רק מחשש שמא באמת הוא צדוקי וכנ״ל.