חסרה נחמת כל, כי יאוש צמח בלבותם, ונעקד בם עקוד

[מבקש השם]

הרי שבפסוק מובא שיש להביא עדות כזו מה' ש"לא נאמר עוד" וכו'.

לא מוזכר שה' יאמר כך, רק שאנחנו אומרים כך לפניו. וזה מתאים רק לפי' הכ"מ.

 

[אלישמע]

לא מוזכר שה' יאמר כך, רק שאנחנו אומרים כך לפניו. וזה מתאים רק לפי' הכ"מ.

ודאי, זה הפשט של הכ"מ.
מי שלא יקבל אותו ישאר בשאלה מנין לקח הרמב"ם שצריך להביא עדות כזו מה'.
הכ"מ מצא אותה כאן. זה נראה יותר בדרך דרש (סוג של דרשה כזו), מאשר פשט הפסוק.
אדרבה, יש לך רעיון יותר טוב ? הבה ונשמע.

 

[מבקש השם]

ודאי, זה הפשט של הכ"מ.
מי שלא יקבל אותו ישאר בשאלה מנין לקח הרמב"ם שצריך להביא עדות כזו מה'.
הכ"מ מצא אותה כאן. זה נראה יותר בדרך דרש (סוג של דרשה כזו), מאשר פשט הפסוק.
אדרבה, יש לך רעיון יותר טוב ? הבה ונשמע.

לביאור שלי בכ"מ זה כתוב במפורש בכתוב: אמרו אליו וגו' ולא נאמר עוד, כלומר יש כאן אמירה ברורה לה' שלא נשוב לכסלה, ואמירה זו היא כהעדאה של ה' על גמירות הלב שלנו. משא"כ להבנתך בכ"מ, שאין שום אזכור בפסוק על אמירה כל שהיא מצד ה'.

 

[אלישמע]

לביאור שלי בכ"מ זה כתוב במפורש בכתוב: אמרו אליו וגו' ולא נאמר עוד, כלומר יש כאן אמירה ברורה לה' שלא נשוב לכסלה, ואמירה זו היא כהעדאה של ה' על גמירות הלב שלנו. משא"כ להבנתך בכ"מ, שאין שום אזכור בפסוק על אמירה כל שהיא מצד ה'.

לפני הכל, בכ"מ יש שאלה ותירוץ.
קודם מה השאלה, אח"כ נדון מה התירוץ (התירוץ חייב להיות חופף לשאלה).
מה שאלת הכ"מ ?

 

[מבקש השם]

לפני הכל, בכ"מ יש שאלה ותירוץ.
קודם מה השאלה, אח"כ נדון מה התירוץ (התירוץ חייב להיות חופף לשאלה).
מה שאלת הכ"מ ?

בשאלה הוא הבין כמוך (נקרא לזה כך), שיעיד עליו יודע תעלומות היינו שה' יוכל להעיד עליו שמתוקף החלטתו הוא לא ישוב עוד.
ע"ז הקשה, היכן זה מבואר בכתוב. ותירץ "דהכי קאמר" (כלומר כאן הוא מחדש ביאור שונה בדברי הרמב"ם ממה שהבין בשאלה),
שיקח את הקב"ה לעד עליו, וזה מבואר בכתוב אמרו אליו וגו' ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו.

 

[אלישמע]

בשאלה הוא הבין כמוך (נקרא לזה כך), שיעיד עליו יודע תעלומות היינו שה' יוכל להעיד עליו שמתוקף החלטתו הוא לא ישוב עוד.
ע"ז הקשה, היכן זה מבואר בכתוב. ותירץ "דהכי קאמר" (כלומר כאן הוא מחדש ביאור שונה בדברי הרמב"ם ממה שהבין בשאלה),
שיקח את הקב"ה לעד עליו, וזה מבואר בכתוב אמרו אליו וגו' ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו.

יפה, ואם הוא לוקח עליו את השי"ת לעד, הרי זה עד אמת. - ומהי העדות ? הוי אומר "ולא נאמר עוד".
ואם חזר ואמר (כלומר חזר וחטא), איגליא מלתא למפרע שמעיקרא לא היתה עדות, שהרי ה' ודאי לא העיד עדות שקר.
והדרא קושיית הרב דסלר לדוכתא, שאדם שיודע שמחר יפול שוב, ננעלו בפניו דלתות התשובה, כי הוא לא יכול להביא את השי"ת לעד. - ולהרמב"ם זה תנאי בתשובה.
ועל זה הוא מתרץ, שהעדות היא לא על מה שיהיה במציאות, אלא על מה מצבו של האדם בעת התשובה אילו ישאר באותו מצב.

 

[מבקש השם]

יפה, ואם הוא לוקח עליו את השי"ת לעד, הרי זה עד אמת. - ומהי העדות ? הוי אומר "ולא נאמר עוד".
ואם חזר ואמר (כלומר חזר וחטא), איגליא מלתא למפרע שמעיקרא לא היתה עדות, שהרי ה' ודאי לא העיד עדות שקר.
והדרא קושיית הרב דסלר לדוכתא, שאדם שיודע שמחר יפול שוב, ננעלו בפניו דלתות התשובה, כי הוא לא יכול להביא את השי"ת לעד. - ולהרמב"ם זה תנאי בתשובה.
ועל זה הוא מתרץ, שהעדות היא לא על מה שיהיה במציאות, אלא על מה מצבו של האדם בעת התשובה אילו ישאר באותו מצב.

ההבדל בינינו הוא לא בתירוץ של הרב דסלר אלא בקושיא.
שלפי הבנתי בכ"מ אין לה מקום, כי הרמב"ם מדבר רק על אותו המצב ולא על העתיד, וכלפי אותו המצב העדות של ה' היתה נכונה
וממילא לא שייך לשאול איך אני אמור ליטול מעצמי את כוח הבחירה בעתיד, כי זה מעולם לא היה הפשט ברמב"ם.

 

[אלישמע]

ההבדל בינינו הוא לא בתירוץ של הרב דסלר אלא בקושיא.
שלפי הבנתי בכ"מ אין לה מקום, כי הרמב"ם מדבר רק על אותו המצב ולא על העתיד, וכלפי אותו המצב העדות של ה' היתה נכונה
וממילא לא שייך לשאול איך אני אמור ליטול מעצמי את כוח הבחירה בעתיד, כי זה מעולם לא היה הפשט ברמב"ם.

אבל זה מה שהסברתי, הרב דסלר לא שואל מצד הבחירה.
הוא שואל שאלה אחרת לגמרי. שאלה של לב יהודי שבור, שיודע בעצמו (ע"פ דברי הרמב"ם) שתשובתו לא התקבלה, ושאין לו סיכוי לחזור בתשובה.
כי הוא יודע בעצמו שכמה שהוא חוזר בתשובה, היצר הרע מתגבר עליו עוד פעם ועוד פעם. (כמו מסומם שנמשך לסמים, ואלכוהוליסט שנמשך לאלכוהול, ומעשן כרוני שמנשך לסיגריה).
נמצא שבפועל מעולם הוא הצליח להביא איתו עד, (כי מעולם לא היה במצב שבאמת לא יחטא, והראייה שבסוף הוא נפל שוב), ולפי הנראה הוא גם לעולם לא יצליח, כי הוא יודע שהוא יפול עוד פעם. הוא מכיר את גודל התאוה.
יוצא שע"פ רוב ננעלו ממנו דלתות התשובה.
זו השאלה.
והתירוץ שלא צריך להביא כזו עדות (שלא יחטא לעולם), אלא סגי בעדות שבאותו הרגע הוא היה כנה עם עצמו ואילו היה נמצא במצב הזה כל ימיו לא היה חוטא.

 

[מבקש השם]

אבל זה מה שהסברתי, הרב דסלר לא שואל מצד הבחירה.
הוא שואל שאלה אחרת לגמרי. שאלה של לב יהודי שבור, שיודע בעצמו (ע"פ דברי הרמב"ם) שתשובתו לא התקבלה, ושאין לו סיכוי לחזור בתשובה.
כי הוא יודע בעצמו שכמה שהוא חוזר בתשובה, היצר הרע מתגבר עליו עוד פעם ועוד פעם. (כמו מסומם שנמשך לסמים, ואלכוהוליסט שנמשך לאלכוהול, ומעשן כרוני שמנשך לסיגריה).
נמצא שבפועל מעולם הוא הצליח להביא איתו עד, (כי מעולם לא היה במצב שבאמת לא יחטא, והראייה שבסוף הוא נפל שוב), ולפי הנראה הוא גם לעולם לא יצליח, כי הוא יודע שהוא יפול עוד פעם. הוא מכיר את גודל התאוה.
יוצא שע"פ רוב ננעלו ממנו דלתות התשובה.
זו השאלה.
והתירוץ שלא צריך להביא כזו עדות (שלא יחטא לעולם), אלא סגי בעדות שבאותו הרגע הוא היה כנה עם עצמו ואילו היה נמצא במצב הזה כל ימיו לא היה חוטא.

עיינתי שוב בלשון הרב דסלר שהעתקת כלעיל, ומשמעותה שמדבר באדם רגיל שרוצה לעשות תשובה בימי התשובה ולא באלכוהוליסט ודומיו...
ממילא נקל להבין שהוא באותו הרגע בודאי כנה עם עצמו ורק דואג על העתיד, כמו שאנחנו מרגישים בעיוה"כ...

 

[אלישמע]

עיינתי שוב בלשון הרב דסלר שהעתקת כלעיל, ומשמעותה שמדבר באדם רגיל שרוצה לעשות תשובה בימי התשובה ולא באלכוהוליסט ודומיו...
ממילא נקל להבין שהוא באותו הרגע בודאי כנה עם עצמו ורק דואג על העתיד, כמו שאנחנו מרגישים בעיוה"כ...

אבל רוב החוטאים נמשכים לחטא כמו לאלכוהול (ועכ"פ הרב דסלר לא מידר אותם).
הגע בעצמך, כמה קשה לא לדבר לשון הרע. כמה קשה לא לבטל תורה. כמה קשה עוון הידוע. כמה קשה כיבוד הורים (ואצ"ל אח גדול). כמה קשה להימנע מהרהורים וראיות אסורים. זה סוג של חטאים שרובא דעלמא נכשלים בהם, ורובא דעלמא יודעים שמחר הם יפלו בהם שוב.
אליהם דיבר הרב דסלר. ובעצם דיבר לכל אחד ואחד מאיתנו.

 

[מבקש השם]

אבל רוב החוטאים נמשכים לחטא כמו לאלכוהול (ועכ"פ הרב דסלר לא מידר אותם).
הגע בעצמך, כמה קשה לא לדבר לשון הרע. כמה קשה לא לבטל תורה. כמה קשה עוון הידוע. כמה קשה כיבוד הורים (ואצ"ל אח גדול). כמה קשה להימנע מהרהורים וראיות אסורים. זה סוג של חטאים שרובא דעלמא נכשלים בהם, ורובא דעלמא יודעים שמחר הם יפלו בהם שוב.
אליהם דיבר הרב דסלר. ובעצם דיבר לכל אחד ואחד מאיתנו.

יש כאן דקות שקשה יהיה להגיע אליה להסכמה.
אבל להבנתי הרב דסלר לא קרא את הרמב"ם כמוני אלא כמוך.

כך משתמע מזה:

עד שאפילו הקב"ה שחותמו אמת יכול להעיד עליו בבירור שלא יחטא עוד לעולם (ולא שאינו רוצה עוד לחטוא לעולם)

היתכן שמצות התשובה אשר נתחייב בה האדם היא עד כדי לסלק מעצמו את כח הבחירה לצמיתות?? (וזה לא מה שאני מרגיש בעיוה"כ)

 

[אלישמע]

@מבקש השם
מה שכתב הרב דסלר "היתכן שמצות התשובה אשר נתחייב בה האדם היא עד כדי לסלק מעצמו את כח הבחירה לצמיתות",
אין זו שאלה, אלא תחילת התירוץ.
היהודי השבור שואל האמנם אין לי סיכוי ?
עונה לו הרב דסלר, וכי אתה באמת סבור שעליך להביא עדות "שלא תחטא", זה לא יתכן, שהרי לעולם לא תישלל ממך הבחירה לחטוא (וכמו שאתה מרגיש ביום כיפור שאתה תמיד יכול לחטוא), וגם חז"ל אמרו "אל תאמין בעצמך עד יום מותך", סימן שאף פעם לא יעידו עליך שלא תחטא.
אלא ודאי, שגם הרמב"ם לא התכוון לעדות כזו.
למה הוא כן התכוון ? - לעדות שחזרת לכח הבחירה שהיה לך לפני החטא, כלומר (אני מוסיף קצת ביאור בדבריו), אחרי שחרת בתשובה אמיתית כפי מצבך עתה, סרה ממך רוח הטומאה שהיתה שורה עליך להחטיאך ואתה נמצא במצבך הראשון של הבחירה. (רק שהמשיכה לרע היא יותר חזקה לכאו' מהמשיכה לטוב בעבירות מסויימות, אבל מ"מ הרוח רעה ששרתה עליך קודם לאחר החטא סרה ממך).
וז"ל: נראה פשוט, כי האדם מקודם עשותו העבירה, הוא שוה בבחירתו לטוב או לרע, אבל אחר עשותו החטא, שורה עליו רוח טומאה ומלפפתו עד שמחטיא שנית, וכו'. ולזה אמר, שישוב כל כך עד שיעיד עליו יודע תעלומות - פירוש שכבר סר החטא מדעתו עד שמכח העבירה לא ישוב עליו, רק הוא בבחירה שוה כמקודם. ע"כ. (אני מדגיש; לכאו' עדיין קשה שהרי הבחירה נראה שיש משיכה לרע יותר, ולכן התייחסתי רק לבסיס שאילו תישאר במצב כזה שאתה נמצא בו עכשיו לא תחטא, כלומר לא תבוא למרוד בהקב"ה, כי באמת באמצע וידוי של יו"כ אף אחד לא רוצה ללכת לעשות עבירה בד"כ, כי אז כח הבחירה שוה, והאדם באמת יכול לבחור בטוב כמו שהוא בוחר ברע, ודעתו מיושבת לבחור בטוב).
זה הרעיון של הדברים.