ויחי התחת אלקים אנכי. התכווון להזיק את חבירו ולא עלתה בידו

[ממדבר מתנה]

"ואתם חשבתם עלי רעה אלוקים חשבה לטובה". כתב האור החיים הק': ואתם חשבתם וגו'. והרי זה דומה למתכוין להשקות חבירו כוס מות והשקהו כוס יין שאינו מתחייב כלום, והרי הם פטורים גם בדיני שמים.

ודבריו לכאורה צ"ב, שהרי מבואר בגמ' בקידושין (פא ע"ב) שאדם שנתכון לעשות איסור ולא עלה בידו צריך כפרה. דאיתא שם: "אשה הפרם וה' יסלח לה", במה הכתוב מדבר, באשה שנדרה בנזיר ושמע בעלה והפר לה, והיא לא ידעה שהפר לה בעלה והיתה שותה יין ומטמאה למתים. וכשהיה ר' עקיבא מגיע לפסוק זה היה בוכה, ומה מי שנתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה, אמרה תורה צריכה כפרה וסליחה. מי שנתכוין לאכול בשר חזיר ועלתה בידו בשר חזיר על אחת כמה וכמה.
וא"כ הכא נמי אם התכוון להשקות את חבירו כוס רעל, אע"פ שלא עלתה בידו והשקהו יין, לכאורה אינו פטור בדיני שמים וצריך סליחה וכפרה.

ושמעתי שיש מחלקים בזה בין מצות שבין אדם למקום לבין מצות שבין אדם לחבירו. דהיינו שדוקא במצות שבין אדם למקום, שעצם הכוונה לעבור על רצון ה' יש בה פגם, אע"פ שלא עלתה בידו חשיב כעין עבירה, וצריך כפרה (והיינו דוקא בצירוף מעשה, דמחשבה רעה לחוד אין הקב"ה מצרפה למעשה). אבל במצות שבין אדם לחבירו דברים שבלב אינם דברים, וכל שלא נגרם נזק לחבירו, אין בזה שום פגם ולא צריך כפרה.

וכעת נראה לי שיש לדקדק כן בדברי הפסוק, דזהו שהקדים יוסף ואמר לאחיו "אל תיראו כי התחת אלוקים אנכי", ר"ל שבאמת מעשה שכזה אם היה נעשה במצות שבין אדם למקום היה מקום לתשובה ולכפרה, אבל כיון שאינני אלא בשר ודם, לכן אף שחשבתם רעה אלקים חשבה לטובה (וכיון שלא עלתה בידכם להזיקני, אינכם צריכים לחשוש).

 

[בית יוסף להבה]

"ואתם חשבתם עלי רעה אלוקים חשבה לטובה". כתב האור החיים הק': ואתם חשבתם וגו'. והרי זה דומה למתכוין להשקות חבירו כוס מות והשקהו כוס יין שאינו מתחייב כלום, והרי הם פטורים גם בדיני שמים.

ודבריו לכאורה צ"ב, שהרי מבואר בגמ' בקידושין (פא ע"ב) שאדם שנתכון לעשות איסור ולא עלה בידו צריך כפרה. דאיתא שם: "אשה הפרם וה' יסלח לה", במה הכתוב מדבר, באשה שנדרה בנזיר ושמע בעלה והפר לה, והיא לא ידעה שהפר לה בעלה והיתה שותה יין ומטמאה למתים. וכשהיה ר' עקיבא מגיע לפסוק זה היה בוכה, ומה מי שנתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה, אמרה תורה צריכה כפרה וסליחה. מי שנתכוין לאכול בשר חזיר ועלתה בידו בשר חזיר על אחת כמה וכמה.
וא"כ הכא נמי אם התכוון להשקות את חבירו כוס רעל, אע"פ שלא עלתה בידו והשקהו יין, לכאורה אינו פטור בדיני שמים וצריך סליחה וכפרה.

ושמעתי שיש מחלקים בזה בין מצות שבין אדם למקום לבין מצות שבין אדם לחבירו. דהיינו שדוקא במצות שבין אדם למקום, שעצם הכוונה לעבור על רצון ה' יש בה פגם, אע"פ שלא עלתה בידו חשיב כעין עבירה, וצריך כפרה (והיינו דוקא בצירוף מעשה, דמחשבה רעה לחוד אין הקב"ה מצרפה למעשה). אבל במצות שבין אדם לחבירו דברים שבלב אינם דברים, וכל שלא נגרם נזק לחבירו, אין בזה שום פגם ולא צריך כפרה.

וכעת נראה לי שיש לדקדק כן בדברי הפסוק, דזהו שהקדים יוסף ואמר לאחיו "אל תיראו כי התחת אלוקים אנכי", ר"ל שבאמת מעשה שכזה אם היה נעשה במצות שבין אדם למקום היה מקום לתשובה ולכפרה, אבל כיון שאינני אלא בשר ודם, לכן אף שחשבתם רעה אלקים חשבה לטובה (וכיון שלא עלתה בידכם להזיקני, אינכם צריכים לחשוש).

נראה דבהכרח כך יש לפרש לדעת רבינו האור החיים הקדוש, דאי לאו הכי משמע להיפך מקרא, דמשמע דבאמת הקדוש ברוך יענישם.
ואפשר לחלק באופן דומה למה שכתב מעכ"ת, דהיינו דלחברו אין תביעה, אבל אין הכי נמי על מה שעבר בזה על מאמר המלך, ודאי דיש עליהם עונש. ובהכי ניחא דלא יסתרו דברי האור החיים את מה שמבואר בזוהר בהרבה מקומות, וכן בשאר מאמרי רבותינו, שנענשו על זה רבות, בעשרת הרוגי מלכות, ולפי הזהר נגזר עליהם אלף ומאתיים שנים גלות בבית שני.