"התנערי מעפר קומי לבשי בגדי תפארתך" -הליקויים, העיוותים, והתיקון בעזה"י

הצג קובץ מצורף 5961
גם הפטרונות ודחיקת רבינו הגדול שליט"א למקום השלישי בתמונה, גם זה ישתנה בעזה"י ואנו עוד נדע לא לקבל את הדחיקה האוטומטית והתודעתית ואת הקביעה של אחרים מי ראוי שיהיה במרכז ומי לא, נדע להעריץ את רבותינו והמנהיגים שלנו וכן מגיע לנו גם המקום הראשון
זה לא מוזר שאף פעם לגדול דור ספרדי אין את המקום הזה?! תמיד מספר אחד חייב להיות ליטאי?!
מי ייסד את הקרן?
 
לבינתיים אנחנו רותחים בנושאים פנים עדתיים, יותר מאשר נושאי החוץ....
זה גם חלק מהענין.

אני מרגיש שבפנים (תלמיד רב פלוני לחבירו) הספרדים

יש יותר חומר נפץ מאשר בין חסידים לליטאים...

לצערינו.
ופורום דנן יוכיח.

התנגדות שלנו לעצמנו יותר חזקה מכל התנגדות אחרת.

אנחנו מחפשים מומים בעצמנו, באחינו, בחברינו...

לא מאמינים בעצמנו,

וגם לא בזולתנו...
 
נערך לאחרונה:
כואב הלב לראות, כמה הצליחו הממסד והמיינסטרים ליצור את האפתיות, את מחיקת הרצונות, את השעבוד להכתבות של אחרים.
מה שמוגדר במילון המידות 'שפלות'.

ככה סתם, בלי דעה עצמית, בלי גאוה יחידה, בלי רצון להתחבר לזהות, לשורשים, למנהיגים.
הכי פשוט וקל להסביר לעצמנו שבכלל לא צריך, וזה לא נכון, ולא מקובל, וזה רק הרב שלך וכו', יתכן וזאת הדרך המתאימה לחלשים, חסרי עמוד שידרה, אלו שכל היום מֵרַצִים...

לא מהמחלישים, והמקטינים, תבוא החירות הזאת (לא מדבר על המקניטים שלא ראויים להתייחסות...)
הישועה עוד תבוא, ע"י אברכים ועסקנים אכפתיים, שאכפת להם מהכבוד שלהם, מהמקום שלהם, שמבינים את עומק וחשיבות העניין, וישנם כאלו רבים בכל קהילה וקהילה.
 
עסקנים אכפתיים, שאכפת להם מהכבוד שלהם
לא מהם תבוא הישועה.

אולי השואה הספרדית.

הישועה תהיה דווקא מת''ח ואברכים שאיכפת להם מהקב''ה ומהתורה, ומכבוד התורה, ולא מכבוד מפלגה זו או אחרת.

בלי נחיתות, ובלי חיפוש אחר כבוד.

אמת מארץ תצמח.
 
לא מהם תבוא הישועה.

אולי השואה הספרדית.

הישועה תהיה דווקא מת''ח ואברכים שאיכפת להם מהקב''ה ומהתורה, ומכבוד התורה, ולא מכבוד מפלגה זו או אחרת.

בלי נחיתות, ובלי חיפוש אחר כבוד.

אמת מארץ תצמח.
האמת שלא התכוונתי דוקא לפוליטיקאים, אלא לסגנון הרב שלמה טוויל וכדו'
אבל לכתוב "שואה ספרדית" בוא נגזים עוד יותר, הרבה ברכה הגיעה בזכות דרעי ואחרים לספרדים..., ה' מנהיג את עולמו ע"י הטבע...
ובלי חיפוש אחר כבוד.
שאכפת להם מהכבוד שלהם,
יש הבדל בין לרדוף אחרי הכבוד, לבין לא לתת שירמסו אותך, שיכירו במקום המיוחד והחשוב שלך-מכובדות...
 
יש הבדל בין לרדוף אחרי הכבוד, לבין לא לתת שירמסו אותך
מסכים. אבל זה לא קשור לכל מה שכתבת לגבי הרב סלים והרב לנדו.
בוא נגזים עוד יותר,
לטעמי עסקני על שמתהלכים על ראשי הציבור, לוקחים את הברכה מהציבור התמים והשקוף. וד''ב.
 
הייתי בכולל ספרדי אחר הצהרים
והיה שם הפליה גדולה מצד הראש כולל לאברך שהיה אברך מן המנין רק שהוא מו"צ בעניני נדה כל הסדר היה עונה לשאלות אבל ראש הכולל התפאר בו שהוא מו"צ
לא ענין אותו שאברכים אחרים לומדים סוגיות ולא ענין אותו כמה עומק ירדת בסוגיא רק אם אתה מו"צ.
אני חושב שאנחנו צריכים לעלות קומה בעומק להלחם ברדידות
אני לא אומר שאצל האשכנזים אין את הבעיות האלו (במקומות מסוימים) אבל אני לא עסוק בהם בכלל רק בנו
(אגב עצם ההתלהבות מהדבר הזה שנקרא מו"צ לענינים האלו הוא רק בדורינו כי גדולי ישראל כאבו על העיסוק בדבר זה כדוד שאמר ידי מלוכלכות וכו')
 
הישועה תהיה דווקא מת''ח ואברכים שאיכפת להם מהקב''ה ומהתורה, ומכבוד התורה, ולא מכבוד מפלגה זו או אחרת.

בלי נחיתות, ובלי חיפוש אחר כבוד.
שפתים ישק.
צריך להבין, שבדורנו יש בעיה אוניברסלית, שמרוב חולשת הזהות האישית, נוצרת תלות בזהות קבוצתית לשם שיפור הדימוי העצמי.
לקהילות שכקבוצה הם חזקים ומובילים יותר קל לכאורה, אבל מאידך קל להם להתפס ל'קבוצתי' ולהזניח את ה'אישי'. לאחרים פחות נוח להרגיש שניים כקבוצה, אבל שוכחים שבסוף כל זה אשליה: האדם נברא יחידי, ומה שיתן לו הכי הרבה כח הוא חיזוק הזהות האישית שלו - קרי, חיבור אמיתי לעבודת ה', לתורה ויר"ש.
בשורה התחתונה זה בודאי ישפיע המון על הסביבה וירומם גם את הכלל (אין לאנשים מושג כמה זה עשוי להשפיע במעגלים הקרובים! בלי לעבוד קשה), אבל המטרה היא חיזוק הפרט במימוש כוחותיו בכיוון הנכון, והשאר - ערך מוסף.
 
הזהות האישית
ברוח הפתיחה של האשכול הלזה:

"הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי. לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִפְאַרְתֵּךְ עַמִּי. עַל יַד בֶּן יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי. קָרְבָה אֶל נַפְשִׁי גאלה"

הבעש''ט היה אומר: שהגאולה הכללית מתחילה, מהגאולה הפרטית של כל אחד ואחד.

המון יחידים שמימשו את עולמם את כוחותיהם, והתרוממו, בכל התחומים, בתורה, חסד, תפילה, מידות טובות, וכל דבר אחר, הם יוצרים את הגאולה הכללית.

הגאולה הכללית לא באה על בסיס בנין חיצוני, ככה חשבו כאלה שחשבו שעיקר הענין לייבש ביצות...

אני לא אומר שצריך להתעלם מצרכי הגשם. אבל העיקר של המעלה שלנו, זה בפנימיות והטוב שבתוכנו. ואותו צריך לפתח.
 
יש שלב בהתבגרות של ציבור, שבו הוא מפסיק לשאול את עצמו: "מה חושבים עליי?", ומתחיל לשאול: "מה נדרש ממני?"

לציבור שלנו – הגיע הזמן.
הגיע הזמן לצאת ממנטליות של השוואה.
להפסיק להסתכל החוצה, להפסיק לחפש להיות "כמו" – ולהתחיל להיות אנחנו.

לא "להיות כמו האשכנזים".
לא "להיות כמו החרדים הליטאים".
לא "להיות כמו הקהילות המבוססות".
לא "להתקדם במעמד".
לא "להוכיח ש...".
אלא להתחיל לבנות את הפנימיות שלנו, כמו שהיא.
לבנות תורה, לבנות יראת שמים, לבנות אחריות ציבורית, לבנות עומק, לבנות עצמאות.

השליחות האישית – והשליחות הציבורית

הרמח"ל בספרו דרך ה' מלמד שכל נשמה נשלחת לעולם עם שליחות שאין דומה לה.
אבל אם נבזבז את הכוחות על לרדוף אחרי מה שנחשב ל"מצליח", או ל"נכון", או ל"מכובד", נאבד את הזהות ונישאר ריקים.
מי שרק מנסה להידמות — לא בונה.
הוא רק צובע את עצמו בצבע של מישהו אחר, ובפנים נשאר חלול.

להפסיק לפחד – להתחיל לפעול

לא צריך לפחד להיות חזקים.
לא צריכים שיאשרו לנו שהכוחות שלנו שווים.
אנחנו יודעים את האמת: יש בנו כוחות – צריך לפתח אותם.

תתחיל מהבית שלך.
מהכולל שלך.
מהקהילה שלך.
מהשכונה שלך.
תבנה. תעמיק. תחנך. תנהיג. תקים ישיבה, תכתוב ספר, תוביל מוסד, תקים תנועה.
אל תבנה "כמו".
אל תחקה.
תיצור.

ולא לשכוח – לפרגן אחד לשני

כל מי שבונה, צריך אוויר.
ציבור שמחנך לגדלות — חייב גם לחנך לעין טובה.
אל תדאג שהשני מצליח – תדאג שגם אתה לא תישאר מאחור.
תהיה עמוק, תהיה גדול, תהיה נקי – ותגיד:
"ידידי, תעלה. אני אתמוך בך. אני מפרגן לך."
 
לא "להתקדם במעמד".
לא "להוכיח ש...".
אלא להתחיל לבנות את הפנימיות שלנו, כמו שהיא.
לבנות תורה, לבנות יראת שמים, לבנות אחריות ציבורית, לבנות עומק, לבנות עצמאות.
זה נכון, ולא רק כלפי הציבור שלנו. כל הדור נגוע בהתרוקנות מפנימיות והתמסרות למיתוג וזהות ציבורית. הרב שטיינמן זצ"ל הכה על קודקוד הציבור בדבר והצליח לעצור את הסחף וליצור שינוי כיוון מסוים. ה' יעזור שזה ימשיך עוד בכיוון.
 
יש שלב בהתבגרות של ציבור, שבו הוא מפסיק לשאול את עצמו: "מה חושבים עליי?", ומתחיל לשאול: "מה נדרש ממני?"

לציבור שלנו – הגיע הזמן.
הגיע הזמן לצאת ממנטליות של השוואה.
להפסיק להסתכל החוצה, להפסיק לחפש להיות "כמו" – ולהתחיל להיות אנחנו.

לא "להיות כמו האשכנזים".
לא "להיות כמו החרדים הליטאים".
לא "להיות כמו הקהילות המבוססות".
לא "להתקדם במעמד".
לא "להוכיח ש...".
אלא להתחיל לבנות את הפנימיות שלנו, כמו שהיא.
לבנות תורה, לבנות יראת שמים, לבנות אחריות ציבורית, לבנות עומק, לבנות עצמאות.

השליחות האישית – והשליחות הציבורית

הרמח"ל בספרו דרך ה' מלמד שכל נשמה נשלחת לעולם עם שליחות שאין דומה לה.
אבל אם נבזבז את הכוחות על לרדוף אחרי מה שנחשב ל"מצליח", או ל"נכון", או ל"מכובד", נאבד את הזהות ונישאר ריקים.
מי שרק מנסה להידמות — לא בונה.
הוא רק צובע את עצמו בצבע של מישהו אחר, ובפנים נשאר חלול.

להפסיק לפחד – להתחיל לפעול

לא צריך לפחד להיות חזקים.
לא צריכים שיאשרו לנו שהכוחות שלנו שווים.
אנחנו יודעים את האמת: יש בנו כוחות – צריך לפתח אותם.

תתחיל מהבית שלך.
מהכולל שלך.
מהקהילה שלך.
מהשכונה שלך.
תבנה. תעמיק. תחנך. תנהיג. תקים ישיבה, תכתוב ספר, תוביל מוסד, תקים תנועה.
אל תבנה "כמו".
אל תחקה.
תיצור.

ולא לשכוח – לפרגן אחד לשני

כל מי שבונה, צריך אוויר.
ציבור שמחנך לגדלות — חייב גם לחנך לעין טובה.
אל תדאג שהשני מצליח – תדאג שגם אתה לא תישאר מאחור.
תהיה עמוק, תהיה גדול, תהיה נקי – ותגיד:
"ידידי, תעלה. אני אתמוך בך. אני מפרגן לך."
"כל מילה פנינה"
יסודות בניין החיים והאדם, בשורות בודדות. עם תמצות העבודה הפנימית, אמת ועומק החיים, אשריך.
זאת מההודעות המיוחדות והמשבחות את 'הכותל...'
 
כואב הלב לראות, כמה הצליחו הממסד והמיינסטרים ליצור את האפתיות, את מחיקת הרצונות, את השעבוד להכתבות של אחרים.
מה שמוגדר במילון המידות 'שפלות'.

ככה סתם, בלי דעה עצמית, בלי גאוה יחידה, בלי רצון להתחבר לזהות, לשורשים, למנהיגים.
הכי פשוט וקל להסביר לעצמנו שבכלל לא צריך, וזה לא נכון, ולא מקובל, וזה רק הרב שלך וכו', יתכן וזאת הדרך המתאימה לחלשים, חסרי עמוד שידרה, אלו שכל היום מֵרַצִים...

לא מהמחלישים, והמקטינים, תבוא החירות הזאת (לא מדבר על המקניטים שלא ראויים להתייחסות...)
הישועה עוד תבוא, ע"י אברכים ועסקנים אכפתיים, שאכפת להם מהכבוד שלהם, מהמקום שלהם, שמבינים את עומק וחשיבות העניין, וישנם כאלו רבים בכל קהילה וקהילה.
וכמשל הידוע "דג חי" בהוויתו, בחיותו, שוחה כנגד הזרם, לא מת (חסר רצונות...) ונסחף עם כולם-בזרם.

הרב @דמדומי זריחה אני מסכים לגמרי עם הדברים הנפלאים, רק חושב שבסוף צריך להכיר בכח וביכולת קרי א"א לקפוץ וביום אחד להנחיל תודעתית את גדלות המנהיגים הספרדים, ולחבר את כולם לרעיון, נצרכים להרבה אורך רוח, ולתת לציבור לעכל את הדברים והשינויים המבורכים שקורים לנו בעולם התורה.
 

הבעיה היא בכך שציבור שלם – הציבור הספרדי – איבד את הכבוד לגיוון הפנימי שלו.

הציבור שלנו נבנה במהירות, תחת אידיאולוגיה חזקה – וזו מעלה עצומה.
אבל עם השנים, החוזק הפך לנוקשות, והאחדות הפכה לאחידות.
ובמקום לתת מקום לבעלי שיעור קומה, לבעלי מסורת, לאנשים עצמאיים, עם מחשבה, עם סגנון – גזרו קו אחיד, וכמעט מי שלא נופל בו – מתאדה מהשיח.

הגיע הזמן לבשלות
אם הציבור הספרדי לא יידע להכיל את העומק והעצמאות שבתוכו, הוא יאבד את טוביו.
לא צריך לפרק מסגרות – צריך להרחיב אותן.
להבין שאחידות חונקת.
שתורה אמתית צריכה גם חיות.
שהשיח הספרדי האמיתי – כפי שהיה בדורות קודמים – היה עשיר, עמוק, מפואר, מלא גוונים של מסורת ויצירה.

מי שצועד תמיד לפי תבנית מוכתבת מראש – לא יעמיד דור של גדולים.
ומי שמאפשר מקום – גם אם מגוון, גם אם לא תמיד נוח – יזכה לראות פירות מרובים.


קריאה לסיכום

המסר כאן איננו "לפרוץ".
המסר הוא לחזור לשורש.
השורש הספרדי איננו שבלוני.
הוא עמוק, פתוח, ועם דרך ארץ קדמה לתורה.
זה הזמן לדרוש בציבוריות הספרדית מרחב נשימה – לבני תורה אמיתיים, עם דעה, עם סגנון, עם ירושה אמיתית של גדלות.

רק כך נוכל לגדל דור – שאינו חיקוי של אחר, אלא אמת פנימית של עצמו.
 
עצם ההתלהבות מהדבר הזה שנקרא מו"צ לענינים האלו הוא רק בדורינו כי גדולי ישראל כאבו על העיסוק בדבר זה כדוד שאמר ידי מלוכלכות וכו')
הפוך, דוד המלך השתבח בעצמו על שעסק בזה
 
ראשי תחתית