משפטים חידתו של הגר"א בפרשתו, ו"פשוטו של מקרא"

[ממדבר מתנה]

"והגישו אל הדלת או אל המזוזה". כתב הגר"א באדרת אליהו: אל המזוזה. פשטא דקרא גם המזוזה כשרה, אבל הלכה עוקרת את המקרא (עיין קידושין כב). וכן ברובה של פרשה זו, וכן בכמה פרשיות שבתורה. והן מגדולת תורתינו שבע"פ, שהיא הלכה למשה מסיני והיא מתהפכת כחומר חותם. חוץ המצות שבאו במנצפ"ך שהם מישרים. וכמ"ש במכות (כ"ב ע"ב) כמה טפשאי אינשי דקיימי מקמי ס"ת כו' ואתו רבנן כו'. וכן בפיגול, ורוב התורה. ע"כ צריך שידע פשוטו של תורה שידע החותם. עכ"ל.

והנה מ"ש "חוץ המצות שבאו במנצפ"ך וכו'", הוא כמוס וחתום באוצרותיו.
וכבר נלאו רבים למצוא הפתח, והעלו בזה כמה וכמה השערות. (יעויין בתורה שלמה חלק יז מילואים סימן כב ובחלק כד פרק יא, ובקובץ ישורון כד עמ' תתקח, ובספר בית נאמן להגר"מ מאזוז זצ"ל שמות ח"ב עמ' יב, ועוד).

ועכ"פ ניתן ללמוד מפשטות דבריו שני עיקרים חשובים.
א. האי כללא דאין מקרא יוצא מידי פשוטו, מיירי גם כאשר חז"ל פירשו המקרא היפך מן הפשט. אלא שההלכה "עוקרת" את הפשט.
(ועיין בספר בהקדמת ספר בינת מקרא לתלמיד הגר"א רבי מנשה מאיליה שכתב וז"ל: ושמעתי מפה הקדוש הגאון החסיד נ"ע מהר"ר אלי' מווילנא זללה"ה שהרבה להסביר טעותי הסוברים שהדרש יפרש פשט הכתוב וכו' והוסיף עוד אומץ שאף במשנה יש פשט ודרש, והביא דוגמא לזה והאיר עיני בזה לתרץ כמה משניות וכו'. ע"ש).
ב. בנוסף לחובה היסודית ללמוד את פירוש המקרא על פי קבלת חז"ל, צריך כל אחד גם ללמוד ולידע פשוטו של מקרא. (ועיין להגר"מ מאזוז זצ"ל בספר דרכי העיון עמ' צד מ"ש בשם היעב"ץ במגילת ספר. ודו"ק).