מאמר על ההגדה שכתבתי לתועלת הציבור.
הגדה של פסח
מעין הקדמה קצרה לפני מאמר זה, אין המאמר עוסק בפירושים, פלפולים, הוויות דאביי ורבא וגאוני הדורות ז"ל על הגש"פ. את זה ניתן לראות בהרחבה בספריהם הרבים. עיקר מאמר זה הוא לבאר את מבנה ההגדה מאין מוצאו, ואיך הוא בנוי בצורה טקסטואלית. ואיך נתקבלה אצלנו יצירת המופת ששמה "הגדה של פסח". קריאה מהנה!
על הגדה של פסח ניתן לומר שזה הספר היהודי חוץ מתנ"ך סידור ותלמוד הנדפס הכי הרבה פעמים במהדורות ובווריאציות שונות עם איורים, ציורים וחריטות. בחיפוש קצר באוצר החכמה אתה מוצא למעלה מאלף (!) הגדות. בנוסף השלחן ערוך פוסק שיש כל מיני דברים שאדם יכול לקרוא אותם לאור הנר כי הם שגורים על לשונו ואחד מהם איך לא 'הגדה של פסח'. כלומר, לית מאן דפליג שזה היה ממש דבר נפוץ מאד מאד.
חלקים מההגדה הוזכרו כבר מפורש במשנה בפסחים בפרק עשירי 'ערבי פסחים' שם מובאים קושיות ליל הסדר. תוס' בכתובות כנראה הוא הראשון שמזכיר את השם
הגדה של פסח. התוס' שם דן לגבי רבי טרפון האם היה רק תלמיד של ר"ע או גם חברו. והוא מביא ראיה מהגדה של פסח שהוא הוזכר עמו ביחד.
הנעלם הגדול בהגדה שבידינו הוא הקונטקסט 'ההקשר' של הקטעים ובנוסף לא נודע מיהו המחבר האלמוני, עד היום לא נודע בבירור מיהו מחבר ההגדה. וכפי שאמרתי חלקים ממנו מופיעים כבר במשנה. אבל מי קיבץ את כל הקטעים המופיעים בו. זאת לא אדע.
ההשערה אומרת שזה קיבוץ של משניות וברייתות. הרמ"מ כשר בספרו 'הגדה שלימה' טוען שהוא חובר ע"י רבין בר אביי. ולי נראה שאחרי חורבן בית המקדש שלצערנו אין קרבן פסח, החלק ההגדתי תפס נופך גדול יותר בלילה הזה ולכן הוא שוכלל יותר.
כלומר, בתחילה הפוקוס היה יותר על קרבן פסח והחגיגה ומה שמסביב. וכל אחד היה מביא מעצמו ומספר לבניו מה שלמד או מה שאמרו לו, במרוצת הדורות חז"ל ראו צורך לתקן נוסח אחיד כדי שיוכלו כל אחד ואחד לספר ביציאת מצרים בצורה ברורה וקלילה.
שרוצים לראות מהו באמת העיקר בהגדה ומה התוספות, הרי הם מבוארים לפנינו במשנה בפסחים בדף קטו. במשנה הראשונה מבואר השאלה של מה נשתנה, והמשנה החליפה את השאלה של מסובים בבשר צלי, כנראה בגלל שאז זה לא היה שינוי גדול מאד כי כולם או לפחות רובם היו מסבים בשעת האכילה.
לפי זה יוצא לנו שאמירת 'הא לחמא עניא' לא הייתה בכלל בזמן ביהמ"ק. ואכן ראיתי מי שדייק ברמב"ם שכתב בתחילת הגדתו 'סדר ההגדה שהנהיגו בזמן
הגלות' וזה מיישב שבאמת הנוסח נתקן אחרי. הנוסח הזה נמצא בפעם הראשונה בהגדת רב סעדיה גאון ורב עמרם גאון שאפשר לומר שהם חותמי ההגדות שבידינו.
אח"כ המשנה אומרת 'מתחיל בגנות ומסיים בשבח, ודורש מארמי אובד אבי עד שימור כל הפרשה כולה'. ונחלקו בגמ' רב ושמואל מה זה הגנות? האם עבדים היינו או מתחילה היו אבותינו עובדי עבודה זרה. להלכה, אומרים את שניהם. והשבח הוא, 'אשר גאלנו וגאל את אבותינו'.
במשנה הבאה מובא מימרא של רבן גמליאל שחובה לומר 'פסח מצה ומרור' וכו' וברכת אשר גאלנו ושני פרקי ההלל.
הגמ' מוסיפה שצריך להגיד 'ואותנו הוציא משם' וזה בכלל 'חייב אדם להראות עצמו בכל יום כאילו הוא יצא ממצרים'.
היוצא לנו שסדר ההגדה שהוא חובה: א. מה נשתנה. ב. עבדים היינו, מתחילה היו אבותינו. ג. פסוקי 'ארמי אובד אבי'. ד. פסח מצה ומרור על שום מה. ה. האמירה שיצאנו ממצרים ואותנו הוציא משם. ו. שני פרקי הלל וברכת אשר גאלנו.
כלומר, מי שגורע מזה לא יצא בכלל ידי חובה
עיצוב ההגדה כפי שהוא בימינו הוא פריים של גאוני ישראל רב סעדיה גאון ורב עמרם גאון שהם לכאורה חותמי ההגדות והם קיבצו לנו את כל ההוספות שישנם בידינו כהיום הזה. ואנחנו נלך בעקבותיהם ונשתדל להסביר כמה שיותר את ההקשרים בין הקטעים.
הא לחמא עניא – אמרנו כבר שהוא קריאה לעניים לבוא לסעודת החג וכמיהה לגאולה. זה בהחלט תפילה שנתחברה מאוחר יותר בתקופת הגלות. והיא כנראה נוסדה ע"י הגאונים.
מה נשתנה – עבדים היינו – בא להוכיח שסיפור יציאת מצרים הוא לא רק לאנשים שלא יודעים אלא אפילו חכמים ונבונים מחויבים. ואפי' רבי אליעזר ורבי יהושע שהיו גדולי הדור סיפרו עד זמן קריאת שמע.
אמר רבי אלעזר בן עזריה – ראב"ע בא להדגיש לנו שזה לא רק חיוב בליל הסדר אלא כל יום וכפי שהוא דרש זאת מפסוק.
ברוך המקום – מקורו בתנא דבי אליהו ועוד כמה מדרשים. ויש אומרים שהוא כעין ברכה על ההגדה. ויש אומרים שנאמר בו ארבע פעמים ברוך כנגד ארבע בנים. והלימוד הוא שצריך לספר לכל בן לפי רמת חכמתו והבנתו.
שאלות הבנים – הרי הם כתובים כבר בתורה, אבל בשינויים גדולים.
יכול מראש חודש – מקורה במכילתא, ורצונו לומר שאי אפשר לספר את סיפור יציאת מצרים כבר מר"ח ולצאת ידי חובה לליל הסדר, אלא רק בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך.
ברוך שומר – והיא שעמדה – יש אומרים שהוא ענין אחד וזה לא הולך רק על מה שהקב"ה הבטיח לאברהם אבינו אלא גם בכל הגלויות אותה הבטחה מחזיקה אותנו להצילנו מידם.
דיינו – הוא פיוט שהוזכר בהגדות הגאונים ואינו חלק מההגדה. והוא הוזכר כאן כדי לומר שלא רק הנסים המוזכרים ראוי להודות אלא גם על הנסים האחרים.
רבן גמליאל – לפיכך – ברכת אשר גאלנו – הכל הוא כתוב כבר במשנה.
לסיום ברצוני לצטט את מאמר הרב משכיל לאיתן (המהדיר של הגדת המלבי"ם) בהגדת המלבי"ם במאמר "יסוד מוסד". שמבאר את כל מבנה ההגדה בפסוק אחד כמין חומר..
"והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים".
א. והגדת לבנך ב. ביום ההוא ג. לאמר ד. בעבור זה ה. עשה ה' לי ו. בצאתי ממצרים.
והכוונה בזה להורות על ששת חלקי המצוה: א. על מי חל חיוב מצות הסיפור ב. מתי חייבים ג. ההוראה מה לספר ד. באיזה מצב יהיה המספר ה. הרגשת המספר ו. הסיום בהודאה והלל.
החלק הראשון- למי לספר. יש מצווה של והגדת לבנך, ולכאורה בנך לא היה ביצי"מ אלא רק אבותיך ואבות אבותיך ולכן אנחנו אומרים " אילו לא הוציאנו הקב"ה ממצרים עדיין אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים". וכן המעשה של ר"א שעם כל גדלותם בתורה ישבו לספר ביצי"מ.
החלק השני- מתי חייבים- יכול מראש חודש? לא אמרתי אלא בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך.
השלישי- מה לספר- עבדים היינו וכל דרשות יציאת מצרים והאריכות בדרשות "ארמי אובד אבי" וכמה מעלות טובות למקום עלינו. והריבוי בסיפור יציאת מצרים.
הרביעי- באיזה מצב יהיה המספר- בעבור
זה. ע"י הסבר ההפכים של סימני הגלות והגאולה, המצה והמרור שנמצאים שם, מה היה ומה קורה עכשיו, כדי לעורר את התינוקות שישאלו.
החמישי- הרגשת המספר-
עשה ה' לי. שהמספר יתעורר ברשפי אש קודש שכל חושיו ידברו ולא יהיה זה כסיפור מעשה בעלמא אלא בהתעוררות אש קודש. עורך השלחן מתאר נסים שנעשו כביכול לו בעצמו באופן אישי. והרי זה ממש דברי הגמ' 'שבכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאילו יצא ממצרים'. (הגאון אדר"ת כותב שכשהיה מגיע ל'בכל דור ודור עומדים עלינו' הוא היה ממש בוכה בדמעות שליש על כל הצרות שעם ישראל עבר מדור דור.
השישי- הודאה והלל- באמירת ההגדה בביכורים (שזה הפסוקים שהכי נדרש בהם יציאת מצרים) נאמר "הגדתי היום לה' אלוקיך". ותרגם אונקלוס "
שבחית יומא דין".
כל עיקר ההגדה והאמירה והזיכרון הקשה בתלאותינו במצרים והמכות הקשות שניתכו על פרעה, הכל זה בכדי "ונודה לך שיר חדש על גאולתנו ועל פדות נפשנו". זה העיקר ההכרה בבורא עולם ובמעשיו, ואנחנו עמו וצאן מרעיתו עורכי הסדר מודים לו ומהללים אותו ומייחלים ומתפללים לאכול שם מן הזבחים והפסחים. אמן.
זה הסדר הנכון והפשוט בדברי ההגדה. עכשיו אפשר להתחיל להכין פירושים יפים ונעימים לעורר לבבות בניו וביתו ללכת בדרך אבותינו להאמין אמונה שלימה בבורא עולם. פסח כשר ושמח!
