כללי התורה. העיקרון- ככל שהדין יותר חמור או קדוש יש בו יותר חומרות

[פרי חדש]

א. מאמר נוסף בסדרת כיצד נוצרים דינים ופרטי דינים בתורה, (מתוך פרטים אקראיים ובלתי מושלמים שנכתבו במהלך השנים.)

ב. שים לב שכמעט בכל עיקרון יש מקורות בעד ונגד, וזו חכמת ה"הוראה" לדעת מתי יש להכריע בעד ומתי נגד.

העיקרון- ככל שהדין יותר חמור או קדוש יש בו יותר חומרות

פרק א- דוגמאות שכן

ככל שהדבר יותר קדוש וחמור יש בו יותר דינים ומגבלות​

א. מנחות ל"ה ב' אמר רב פפא גרדומי רצועות כשירות ולאו מילתא היא מדאמרי בני רבי חייא גרדומי תכלת וגרדומי אזוב כשירין התם הוא דתשמישי מצוה נינהו אבל הכא דתשמישי קדושה נינהו לא.

ב. קידושין מ"א ב' לא נכתוב רחמנא (שליחות) בקדשים ותיתי מהנך (תרומה וגירושין). מה להנך שכן ישנן חול אצל קדשים.

ג. במחיצות (שבת וסוכה) שהם ענין טכני ולא קדושה, הכל כשר, ולא צריך דבר שדרכו לעשות ממנו מחיצות, וכן לא צריך שהם ייעשו או יעמדו שם למטרת מחיצה, אך בסכך שהוא הקדושה יש דינים ממה ייעשה ולשם מה יהיה מונח שם.

ד. בכתיבת גט שאינה קדושה, אין צריך שייעשה על דבר שדרך לכתוב עליו ובכתיבה חשובה, אלא גם עלה של זית כשר וגם סיקרא, משא"כ כתיבת סת"ם בעינן דווקא ספר ודיו.

ה. בכל התורה מצאנו שדין דרבנן יש בו פחות מגבלות, כגון אתרוג חסר כשר בשאר יומי דסוכות ועוד.

ככל שהאיסור יותר חמור, הפתרונות שלו יותר מוגבלים.​

ו. *עירובין מ"ו ב' ומנא תימרא דשני לן בין עירובי חצירות לעירובי תחומין כו'.

ז. פסחים מ"ח א' חילוק מלאכות לשבת ואין חילוק מלאכות ליו"ט.

ח. נגעים פי"ג מי"ב- כל המציל צמיד פתיל באהל המת מציל מכוסה בבית המנוגע כל המציל מכוסה באהל המת אפילו מגולה בבית המנוגע טהור.

חינוך לחומר הדבר ולשכיחותו ע"י הוספת פרטי דינים​

ט. עבודה זרה מ"ו א' איתמר אבני הר שנדלדלו בני רבי חייא ורבי יוחנן חד אמר אסורות וחד אמר מותרות כו' ומאן דאסר להכי כתיב שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו דאע"ג דאתיא מדינא להיתרא לא תתיא

י. עבודה זרה נ"ו א' שאני יין נסך דאחמירו ביה רבנן

פרק ב- דוגמאות שלא

בדרשות הפסוקים- יותר מוכרח וחמור- יתכן שיהיו בו פחות פרטי דינים וזו חומרתו שמחייב יותר אנשים​

א. סוכה ל"ו ב' דתניא בסוכות תשבו סוכה של כל דבר דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר אין סוכה נוהגת אלא בארבעה מינים שבלולב והדין נותן ומה לולב שאין נוהג בלילות כבימים אינו נוהג אלא בארבעת מינין סוכה שנוהגת בלילות כבימים אינו דין שלא תהא אלא בארבעת מינין אמרו לו כל דין שאתה דן תחלתו להחמיר וסופו להקל אינו דין לא מצא ארבעת מינין יהא יושב ובטל והתורה אמרה בסכות תשבו שבעת ימים סוכה של כל דבר.

ב. פסחים כ"ז ב' תניא אמר רבי יהודה אין ביעור חמץ אלא שריפה והדין נותן ומה נותר שאינו בבל יראה ובל ימצא טעון שריפה חמץ שישנו בבל יראה ובל ימצא לא כל שכן שטעון שריפה אמרו לו כל דין שאתה דן תחלתו להחמיר וסופו להקל אינו דין לא מצא עצים לשורפו יהא יושב ובטל והתורה אמרה תשביתו שאר מבתיכם בכל דבר שאתה יכול להשביתו.

כיון שהעונש גדול הגדרים יותר קלים​

ג. במלאכות שבת כיון שחייבים עליהם סקילה וכרת הקילה התורה דרק מלאכת מחשבת אסור, לאפוקי כלאחר יד.

ד. וכן בפיגול בעינן שקרב המתיר כמצוותו, ואין מפגלין בחצי מתיר, ובעינן דבר הניתר.

אשמח לקבל עוד מראי מקומות ותובנות בענין.

 

[בנציון]

פסח שגזרו בו על בל יראה ובל ימצא [ע"פ דברי האר"י החי שכול הנזהר...]

 

[פרי חדש]

יישר כח. (גם ע"פ נגלה, כשם שחומרתו הולידה איסור כרת באכילתו בשונה מרוב מאכלות אסורות, כך היא הולידה איסור בל יראה.)

 

[בנציון]

יישר כח. (גם ע"פ נגלה, כשם שחומרתו הולידה איסור כרת באכילתו בשונה מרוב מאכלות אסורות, כך היא הולידה איסור בל יראה.)

וכן יוה"כ אך שבת יותר חמור מכרת ופחות חומרות
אא"כ אתה מבין שמוקצה שווה לבל יראה

 

[אד יעלה]

סוכה באיזור דף יט
שמביאה מחלוקת גבי מחיצה תלויה שיש מחלוקת האם התירו בסוכה ויש עוד מחלוקת האם התירו בשבת
והגמרא אומרת שאין המחלוקות תליות שבשבת גבי דרבנן הןיא מחיצה אבל סוכה דאוריתא לא
ולהיפך שבת שביסודה היא סקילה החמירו גם בדרבנ ן וכו'

 

[מסתופף בחצרות]

מתוך מאמרו של מורנו הגרש"י זעפראני באוצר גליונות של השבוע

 

[בנציון]

מתוך מאמרו של מורנו הגרש"י זעפראני באוצר גליונות של השבוע
הצג קובץ מצורף 11721

כך דעת רוב גדולי הדורות שראוי להחמיר רק צריך להיזהר לא להישתגע וכולם מסכימים חומרות יתירות בבריסק שיש להם שפע יר"ש מחמירים וכן מרנא האול"צ היה חושש לדעות יחידאות וכן אחד לפי כוחו

 

[פרי חדש]

נושא האשכול הוא על גדרים הלכתיים חמורים ולא על מה שנקרא כיום בפי ההמון "חומרות".

 

[עומק המושג]

לענ"ד, צורת הצגת הדברים היא פשטנית יתר על המידה.

עצם העקרון שיש יותר חומרות בדבר חמור היא מובנת מאליה, והיא כמעט בגדר טאוטולוגיה.
וברור ומובן מאליו שבסכך יש יותר מגבלות מאשר במחיצות, וכן בס"ת יש יותר מגבלות מאשר בגט, זהו דבר ברור שאין צריך לאומרו.​

ועכ"פ, חלק מהדוגמאות שהובאו אינם ממין העניין כלל.

למשל, מה שדימה הכותב שהקולות שיש בשבת הם מפני חומרתה הוא שגיאה, כמובן, והקולות הם מחמת שבעי' מלאכה וליכא.
וכן בפיגול בעי' קרב כמצוותו מפני שגם עשיית קרבן בפיגול חשיבא כצורת עשייה מסוימת, ואי"ז נוגע לחומרא.

 

[פרי חדש]

עצם העקרון שיש יותר חומרות בדבר חמור היא מובנת מאליה, והיא כמעט בגדר טאוטולוגיה.
וברור ומובן מאליו שבסכך יש יותר מגבלות מאשר במחיצות, וכן בס"ת יש יותר מגבלות מאשר בגט, זהו דבר ברור שאין צריך לאומרו.

לענ"ד זה לא ברור, לא בתור מושכל ראשון (כי אין לנו מושכל ראשון בתורה אלא לאברהם אבינו שנעשו שני כליותיו כשני מעיינות..) ולא בתור נסיון חיים בתורה (כי לא כל לומד הוא בעל כושר ניתוח, וגם מי שכן, עשוי לקבל תועלת מחידוד הדברים.)

והקולות הם מחמת שבעי' מלאכה וליכא

להדליק את האור ע"י גב ידו זו מלאכה גמורה, ולא אמור להיות בדיני התורה כזה פטור, אם לא מחמת רצון מיוחד להתחשב.

 

[עומק המושג]

להדליק את האור ע"י גב ידו זו מלאכה גמורה, ולא אמור להיות בדיני התורה כזה פטור, אם לא מחמת רצון מיוחד להתחשב.​

במחילה, אך אלו הבלים גמורים.
אתה באמת חושב שיש צד בעולם שהתורה היקלה באיסור שבת בגלל 'רצון להתחשב'?

ובכלל, זו הרי סברת חכמים ואינה נלמדת מפסוקים, וכי יעלה על הדעת שמיעטו חכמים בעיקר דין התורה בגלל 'רצון להתחשב'?
(מלבד זאת, אם זו מלאכה גמורה מדוע היקלו בה? וכי זהו סתם קריטריון שרירותי וחסר טעם?)

וההסבר האמתי הוא פשוט: איסור מלאכה בשבת הוא בגלל שע"י שהאדם יוצר יצירה חדשה הוא מחלל בכך את השביתה, וכאשר עושה כן בשינוי וכלאחר יד אי"ז עשייה של מלאכה, שהרי"ז כאילו נמשך הדבר ממנו בעל כורחו ולא נולד על ידו מדעתו.​

 

[פרי חדש]

במחילה, אך אלו הבלים גמורים.

רצוני לומר אדרבה, אך אני משתדל לשמור על קור רוח כדי שלא יעבור לפסים אישיים.

אתה באמת חושב שיש צד בעולם שהתורה היקלה באיסור שבת

התורה לא הקילה באיסור, אלא היא קובעת מה אסור.

בגלל 'רצון להתחשב'?

בניגוד לגישה הישיבתית בו כל דין נובע מחשבון מטמטי מחייב, האמת היא (בגישה ההלכתית המכוונת ביותר לדברי חז"ל והפוסקים) אינה כן. (עיין ספר קל"ח פתחי חכמה ביסוד הראשון, והוא הדין לנגלה.) אחד המרכיבים המפורסמים ביותר ביצירת דיני התורה הוא החסד והגבורה, לא במקרה יש דין שמעשר שני אפשר לחלל על כסף ושאר מתנות אי אפשר (כי ירחק ממך המקום...) וכן יש דין קרבן עולה ויורד שמשתנה בין עשיר לעני. תבדוק כמה פעמים הפוסקים מפרשים דין בתורה או קובעים את גדרו מכח הנ"ל.

ובכלל, זו הרי סברת חכמים ואינה נלמדת מפסוקים, וכי יעלה על הדעת שמיעטו חכמים בעיקר דין התורה בגלל 'רצון להתחשב'?

סברת חכמים?????????? זה נלמד מ"מלאכת מחשבת".

(מלבד זאת, אם זו מלאכה גמורה מדוע היקלו בה? וכי זהו סתם קריטריון שרירותי וחסר טעם?)

בודאי שזה מתלבש על רעיון חוקי, לדעתי קצת בשונה ממה שכתבת, אך איני מעוניין להכנס לויכוח בזה.

וכאשר עושה כן בשינוי וכלאחר יד אי"ז עשייה של מלאכה, שהרי"ז כאילו נמשך הדבר ממנו בעל כורחו ולא נולד על ידו מדעתו.

דיני שביעית נזיקין וכו' יוכיחו לא כך.

 

[עומק המושג]

התורה לא הקילה באיסור, אלא היא קובעת מה אסור​

זה ברור, אבל הקב"ה כנראה כן מעוניין שישמרו שבת, כך שהוא ויתר על רצונו בשביל 'רצון להתחשב'.​

בניגוד לגישה הישיבתית בו כל דין נובע מחשבון מתמטי מחייב, האמת היא (בגישה ההלכתית המכוונת ביותר לדברי חז"ל והפוסקים) אינה כן​

מי אמר שכל דין נובע מ'חשבון מתמטי מחייב'? דיני התורה נובעים מהשגת הדבר באובנתא דליבא, אך ודאי שלא מצינו כזאת בשום מקום שטעם של דין מסוים הוא בגלל 'רצון להתחשב'.
אדרבה, אם זוהי הגישה ההלכתית של חז"ל והפוסקים - הב לי מקום אחד שבו מוצג נימוק כזה כשיקול לקביעת ההלכה.​

סברת חכמים? זה נלמד מ"מלאכת מחשבת"​

נו, אי אפשר לפרש אחרת את 'מלאכת מחשבת'?
ברור שבלי שהיה ברור לחכמים מסברא קדומה שדיני שבת עניינם שביתה ומנוחה הם לא היו בונים מערכת שלמה של פרטי דינים וקולות (כמו מלאכה שאין צריכה לגופה, מקלקל, שינוי וכיו"ב) על בסיס הפסוק הזה.
אגב, אם ההיתר של שינוי הוא בגלל 'רצון להתחשב' מדוע חכמים אסרו זאת? הרי הקב"ה רצה להתחשב, וכיצד באים חכמים ומבטלים את רצונו? ​

דיני שביעית נזיקין וכו' יוכיחו לא כך.​

כאמור, בשבת יש עניין מיוחד שאיסור המלאכה הוא כדי שהאדם ישבות וינוח ולא יעסוק בחפצי העולם, ואם עוסק בכך בלא דעת אין בכך בעיה.​