ממדבר מתנה
חבר חדש
- הצטרף
- 29/10/25
- הודעות
- 147
כתב הרמב"ם (פ"ו מהלכות מלכים ה"ח) אין קוצצים אילני מאכל וכו' שנאמר לא תשחית את עצה. וכל הקוצץ לוקה. ולא במצור בלבד אלא בכל מקום, כל הקוצץ אילן מאכל דרך השחתה לוקה. ע"כ.
וכתב מרן בכס"מ שם, דמ"ש דאיכא בל תשחית גם שלא במצור, מקורו [בין השאר] מהא דאיתא בקידושין (לב ע"א) רב הונא קרע שיראי באפיה רבה בריה וכו' ומקשינן והא עבר משום בל תשחית. וכן בשבת (קכט ע"א) דאמוראי היו שורפים כסאות מעולות ביום הקזה, ופריך הא עבר משום בל תשחית. אלמא דשלא במצור איכא נמי משום בל תשחית. עכת"ד.
ולכאורה אינו מובן, דהתם מיירי בכלים שאינו חייב עליהם משום בל תשחית מן התורה, וכמ"ש הרמב"ם שם (ה"י): ולא האילנות בלבד, אלא כל המשבר כלים וקורע בגדים וכו' דרך השחתה עובר בלא דתשחית. ואינו לוקה אלא מכת מרדות מדבריהם. ע"כ.
והיה נראה ליישב דס"ל למרן דמ"ש הרמב"ם דהקוצץ עץ מאכל שלא במצור לוקה, היינו נמי מכת מרדות מדרבנן. אלא שסתמות לשון הרמב"ם אינו מורה כן.
וראיתי בהגהת המשנה למלך שם, שכתב לתרץ דכוונת מרן לומר דאילו היה אסור מן התורה רק אילנות ובמצור, לא היו אוסרים חכמים שאר דברים שאינן אילנות ושלא במצור, דהו"ל כעין גזרה לגזרה. ע"ש.
ונמצא לפי זה, דבעץ מאכל בין במצור ובין שלא במצור לוקה מן התורה, ובשאר דברים אינו לוקה אלא מכת מרדות מדרבנן.
אלא שא"כ יש לתמוה, שהרי לענין מה שכתב הרמב"ם (ה"י) דאיכא בל תשחית מדרבנן בשאר דברים, ציין הכס"מ להא דאיתא בשבת (דף ק"ה): המקרע בגדיו בחמתו והמשבר כליו בחמתו והמפזר מעותיו בחמתו יהא בעיניך כעובד ע"ז. ע"ש.
ולדברי הגהת המל"מ היה לו לציין כאן לדברי הגמ' הנ"ל בקידושין ובשבת, דשם הוא עיקר המקור לדבריו לאיסור בל תשחית מדרבנן בשאר דברים.
ובאמת שבלאו הכי יש להעיר על דברי הכס"מ הנ"ל, דההיא דהקורע בגדים בחמתו לא נאמרה כלל ענין איסור בל תשחית, אלא רק לענין שאין שייך להחשיבו כמתקן לעניין חיוב קורע בשבת. דבזה שכועס מרגיל עצמו בדרכי היצה"ר, וחשיב קלקול. וכדדרשינן התם מדכתיב "לא יהיה בך אל זר". וכן פרש"י שם, דלאו מתקן הוא שמרגיל את יצרו לבוא עליו.
עוד יש להעיר, דמה שמבואר ברמב"ם כאן דבשאר דברים אינו לוקה מן התורה (למרות שעובר על בל תשחית. ועיין ברדב"ז שם טעמו) וכנ"ל. הוא לכאורה סותר לדבריו בספר המצוות. שכתב שם (ל"ת, נז) וז"ל: שהזהירנו מהשחית האילנות וכו' והוא אמרו יתעלה לא תשחית את עצה. וכן כל הפסד נכנס תחת לאו זה, כגון מי שישרוף בגד לריק או ישבור כלי גם כן עובר משום לא תשחית, ולוקה. ע"כ.
ובפשטות מ"ש "לוקה" היינו מן התורה, דהלא קאי גם על עץ מאכל דרישא. וצ"ע.
וכתב מרן בכס"מ שם, דמ"ש דאיכא בל תשחית גם שלא במצור, מקורו [בין השאר] מהא דאיתא בקידושין (לב ע"א) רב הונא קרע שיראי באפיה רבה בריה וכו' ומקשינן והא עבר משום בל תשחית. וכן בשבת (קכט ע"א) דאמוראי היו שורפים כסאות מעולות ביום הקזה, ופריך הא עבר משום בל תשחית. אלמא דשלא במצור איכא נמי משום בל תשחית. עכת"ד.
ולכאורה אינו מובן, דהתם מיירי בכלים שאינו חייב עליהם משום בל תשחית מן התורה, וכמ"ש הרמב"ם שם (ה"י): ולא האילנות בלבד, אלא כל המשבר כלים וקורע בגדים וכו' דרך השחתה עובר בלא דתשחית. ואינו לוקה אלא מכת מרדות מדבריהם. ע"כ.
והיה נראה ליישב דס"ל למרן דמ"ש הרמב"ם דהקוצץ עץ מאכל שלא במצור לוקה, היינו נמי מכת מרדות מדרבנן. אלא שסתמות לשון הרמב"ם אינו מורה כן.
וראיתי בהגהת המשנה למלך שם, שכתב לתרץ דכוונת מרן לומר דאילו היה אסור מן התורה רק אילנות ובמצור, לא היו אוסרים חכמים שאר דברים שאינן אילנות ושלא במצור, דהו"ל כעין גזרה לגזרה. ע"ש.
ונמצא לפי זה, דבעץ מאכל בין במצור ובין שלא במצור לוקה מן התורה, ובשאר דברים אינו לוקה אלא מכת מרדות מדרבנן.
אלא שא"כ יש לתמוה, שהרי לענין מה שכתב הרמב"ם (ה"י) דאיכא בל תשחית מדרבנן בשאר דברים, ציין הכס"מ להא דאיתא בשבת (דף ק"ה): המקרע בגדיו בחמתו והמשבר כליו בחמתו והמפזר מעותיו בחמתו יהא בעיניך כעובד ע"ז. ע"ש.
ולדברי הגהת המל"מ היה לו לציין כאן לדברי הגמ' הנ"ל בקידושין ובשבת, דשם הוא עיקר המקור לדבריו לאיסור בל תשחית מדרבנן בשאר דברים.
ובאמת שבלאו הכי יש להעיר על דברי הכס"מ הנ"ל, דההיא דהקורע בגדים בחמתו לא נאמרה כלל ענין איסור בל תשחית, אלא רק לענין שאין שייך להחשיבו כמתקן לעניין חיוב קורע בשבת. דבזה שכועס מרגיל עצמו בדרכי היצה"ר, וחשיב קלקול. וכדדרשינן התם מדכתיב "לא יהיה בך אל זר". וכן פרש"י שם, דלאו מתקן הוא שמרגיל את יצרו לבוא עליו.
עוד יש להעיר, דמה שמבואר ברמב"ם כאן דבשאר דברים אינו לוקה מן התורה (למרות שעובר על בל תשחית. ועיין ברדב"ז שם טעמו) וכנ"ל. הוא לכאורה סותר לדבריו בספר המצוות. שכתב שם (ל"ת, נז) וז"ל: שהזהירנו מהשחית האילנות וכו' והוא אמרו יתעלה לא תשחית את עצה. וכן כל הפסד נכנס תחת לאו זה, כגון מי שישרוף בגד לריק או ישבור כלי גם כן עובר משום לא תשחית, ולוקה. ע"כ.
ובפשטות מ"ש "לוקה" היינו מן התורה, דהלא קאי גם על עץ מאכל דרישא. וצ"ע.