קידושין כט: לכאורה סתירה פנימית בתוך רש"י

[אב בשנים ורך בחכמה]

בדף כט: בסוגיה של הוא לפדות ובנו לפדות, והאוקימתא של רבי ירמיה שמדובר בחמש בני חורין וחמש משועבדים
לשון רש"י:
ככתובה בשטר דמיא - ובפדיון עצמו היה מחוייב קודם ששיעבד קרקעותיו ויטרוף את הלקוחות הילכך בחמש בני חרי דאיכא פריק לבריה דאין זה אונאה שהרי מצות בנו עליו יותר ממצותו:

בכל הגמרות המבוארות (מתיבתא, שוטנשטיין, חברותא וכו') הבינו בפשטות שקרקעות משועבדות הכוונה שמכר אותם האב הלא פדוי (אפילו לא ציינו פירוש חולק אחר, למעט בחברותא שהפנו למהרי"ט אלגאזי בבכורות) וכך הבינו הרש"ש והפני יהושע, שרש"י מדבר במכירה. (כנראה ההבנה היא מכך שרשי אמר במפורש "לקוחות" ומשמע מדובר במכירה)

אבל באמת המהרי"ט אלגאזי הביא את הטור, וכך ס"ל גם הפרישה והב"ח, שמדובר שהאבא שעבד את הקרקע לצורך הלוואה למלווה. וזה פשט הלשון ברש"י! שהרי רש"י אמר - "קודם ששיעבד קרקעותיו" - ואם הכוונה למכירה, למה רש"י לא פשוט אמר קודם שמכר קרקעותיו?

ולפי זה יש כאן לכאורה סתירה. מכך שרש"י אמר לקוחות ולא "מלווים" לכאורה מדובר במכירה. ומכך שרש"י אמר "שעבד קרקעותיו" ולא "מכר" לכאורה מדובר בשעבוד.
א. מה היישוב לכך?
ב. כתוב איפשהוא על הנקודה הזו ברש"י?

 

[אחיעזר]

שיעבד קרקעותיו יכול בפשטות להתפרש שהפכן למשועבדות.
ומה שרש"י לא פירש דמיירי בלוה, יש לומר בפשטות לפי המבואר בערכין דף ז ב דב"ח מאוחר שקדם וגבה גבה, ולכן לעולם יכול הוא לגבות גם עבור בנו מן החוב, ואפילו היו כל העשרה משועבדים הוי נפיק ידי חובתו. (ומיניה וביה מוכח כן, דאי לאו הכי לא היה צריך לומר מצוה דגופו עדיף, אלא אפילו היה פודה בנו לא היה חל שהרי חובו קדם (ובערכין שם מבואר שאפילו בשני חובות של אותו האדם דנים דין זה), אלא על כרחך דסבירא לן דמה שגבה גבה).

 

[שאינו יודע לשאול]

וזה פשט הלשון ברש"י! שהרי רש"י אמר - "קודם ששיעבד קרקעותיו" - ואם הכוונה למכירה, למה רש"י לא פשוט אמר קודם שמכר קרקעותיו?
ולפי זה יש כאן לכאורה סתירה. מכך שרש"י אמר לקוחות ולא "מלווים" לכאורה מדובר במכירה. ומכך שרש"י אמר "שעבד קרקעותיו" ולא "מכר" לכאורה מדובר בשעבוד.
א. מה היישוב לכך?
ב. כתוב איפשהוא על הנקודה הזו ברש"י?

מבחינה לשונית יש שני אפשרויות כיצד לקרוא את דברי רש"י:
א. "ובפדיון עצמו היה מחויב קודם, ששעבד קרקעותיו, ויטרוף את הלקוחות".
והקריאה היא כך : כיון שמלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר, א"כ מה שהוא חייב לכהן זה גרם לכך שלכהן יש זכות בנכסיו קודם, שהרי מעת שנכנסו לרשותו אותם קרקעות, הם משועבדות לכהן [וזהו שכתב רש"י "ששעבד קרקעותיו"], ועל כן הכהן יטרוף את הלקוחות, שקנו את הקרקעות מיד האב.
ולפי זה ברור שמדובר שהוא מכר קרקעות, והכהן רוצה להפסיד את הלקוחות.
ב. "ובפדיון עצמו היה מחויב - קודם ששעבד קרקעותיו ויטרוף את הלקוחות", והיינו שמדובר כאן שהאבא מלוה, והוא רוצה לגבות מהלוה, אבל הלוה כבר מכר ללוקח, ובא האב לגבות מהלוקח, ובזה אומר רש"י שהלוה למעשה מכר ללוקח קרקע שמשועבדת לכהן, שהרי היא משועבדת למלוה, ואותו שעבוד [מדר' נתן או אפילו בלי] משתעבד לכהן שהרי ככתובה בשטר דמיא, ושעבוד זה של הכהן קודם להלוואה, וממילא קודם למכירה, ונכון הוא לטרוף את הלקוחות. [ואפשר גם לפרש שיטרוף את לקוחות הולך על המשך דברי רש"י שאין בזה אונאה ללקוחות במה שפודה את בנו בבני חרי וגורם להם להפסיד].
כך אמרתי בשיעור ברבים והסכימו עימי צורבים צעירים...