כורך: מצה במרור או מרור במצה?

[מתוק מדבש]

הלכה מחודשת ראיתי מהגר"מ מאזוז פעם, ולא עמדתי לברר את הדברים וברוך מי שיסייע
כי המנהג בכורך שכורכים את המרור במצה אינו מדויק
וצריך להיות להיפך שכורכים את המצה במרור, וסייעו מלשונות קמאי.

 

[אנו עמלים]

כן הוא לשון רבינו חננאל בפסחים קטו, א:
"מאן תנא דאמר מצות אין מבטלות זו את זו הלל דתניא אמרו עליו על הלל שהיה כורך המרור על המצה ואוכלו בבת אחת כו'."

 

[שלומי]

כן הוא לשון רבינו חננאל בפסחים קטו, א:
"מאן תנא דאמר מצות אין מבטלות זו את זו הלל דתניא אמרו עליו על הלל שהיה כורך המרור על המצה ואוכלו בבת אחת כו'."

יעיין מר בילקוט יוסף בהלכות כורך מה שכתב בזה. ותרו'צ. [ותרוה צמאונך]

 

[אברימי]

המהרי"ץ בהגדת עץ חיים כותב: "ונוהגין העולם לכרוך המצה בפנים והמרור חוצה לה".
והרשב"ם בפסחים קטו: ד"ה בלע מרור כתב: "וגם לא נגע בגרונו שהמרור חוצץ בינתיים".
וכן בספר החינוך פרשת בא.
וכ"כ מהרי"ץ גיאת (הובא בס' אגדתא דפסחא וכן הביאו הרב המגיד חו"מ פ"ח ה"ח). וכ"כ המגיד מישרים. שהמרור בחוץ. (אמנם ראיתי הביאו מהרי"ץ גיאת (הל' פסחים עמ' שלד) שכתב "ומניח חזרת במצה ואוכל". וצ"ע).

 

[משיב כהלכה]

כן הוא לשון רבינו חננאל בפסחים קטו, א:
"מאן תנא דאמר מצות אין מבטלות זו את זו הלל דתניא אמרו עליו על הלל שהיה כורך המרור על המצה ואוכלו בבת אחת כו'."

משמע שהמצה היתה קטנה, כזית פשוטו כמשמעו, ועלה החסה עוטף אותה כיוון שהוא דק.

 

[נוריאל עזרא]

הלכה מחודשת ראיתי מהגר"מ מאזוז פעם, ולא עמדתי לברר את הדברים וברוך מי שיסייע
כי המנהג בכורך שכורכים את המרור במצה אינו מדויק
וצריך להיות להיפך שכורכים את המצה במרור, וסייעו מלשונות קמאי.

וכה דברי הרב מאזוז זכר צדיק וקדוש לברכה.

 

[אברימי]

יעיין מר בילקוט יוסף בהלכות כורך מה שכתב בזה. ותרו'צ. [ותרוה צמאונך]

כעת ראיתי בילקו"י פסח ג' עמ' 655, שהביא את הרבינו חננאל, וגם רש"י בסידורו (סי' שפח) שכתב "בוצע מן המצה השלישית וכורכה בחזרת". וכן הוא במחזור ויטרי (הל' פסח סי' עב) וכ"כ המנהיג (פסח עמ' תצד) בשם הר"ש "ומן המרור הנטבל בחרוסת כורך בו המצה ויאכל. וכן בחינוך. וכ"כ באגודה (פסחים פ"י אות צד) "יקח מהמצה השלימה השלישית ויכרוך המרור עליו זכר להלל". וכ"ה בס' השולחן (הל' סעודה ש"ז) "לוקח מן המצה כזית או יותר וכורך עליה מן המרור". וכ"כ באבודרהם שכורך המצה בחזרת ואוכל. וכ"ה בספר הנייר, וכן לשון הרא"ש מלוניל בספר המנהגות (דף כז:) "וחוזר וכורך המצה בחזרת".ובשבלי הלקט (סי' ריח) "ובאחת כורכין מצה בחזרת". וע"ע באגור סי' תתיג. וגם בסדר היום כתב "נוטל מהמצה השלישית מעט ויכרוך אותה בתוך המרור ויטבול בחרוסת". וכ"כ הלבוש (סי' תעה ס"ב) שכורך את המרור על המצה.

 

[אברימי]

כעת ראיתי עוד בילקו"י (הנ"ל עמ' 656) שהתייחס לדברי הרב מאזוז זצ"ל הנ"ל וכתב:
"ומה שטען חכם אחד שמנהג הספרדים בכורך לשים המצה ועליה כורכים את החסה, הנה לא ידענו איזה ספרדים נוהגים כן, והוא מנהג התימנים (הגדש"פ מהרי"ץ), ואותו חכם רוצה לשנות מנהג כולם בזה, בגלל לשון ר"ח שמצא. ואח"כ נסתייע שכ"כ מהרי"ץ שנוהגים במקומו, וחיזק מנהגם מכמה מקורות, ושכן מתבאר מטעמי המצוה. אולם א"צ לשנות את המנהג, בפרט שכך הוא משמעות דברי מרן הש"ע ששינה מלשון ר"ח, וכן הוא מנהגנו הקדום. וכן ראוי ונכון יותר ע"פ הפשט וע"ד הסוד. ואמנם הנוהג לכרוך את המרור על המצה יוצא בזה" וכו'.

 

[כהנא דמסייע]

ומה שטען חכם אחד שמנהג הספרדים בכורך לשים המצה ועליה כורכים את החסה, הנה לא ידענו איזה ספרדים נוהגים כן, והוא מנהג התימנים (הגדש"פ מהרי"ץ), ואותו חכם רוצה לשנות מנהג כולם בזה,

כך היה מנהג כל יוצאי תוניס וג'רבא, שהיו כורכים את החסא סביב המצה. וכך מנהג בית אבותיו של הגר''מ זצוק''ל. ואותו חכם לא בא לשנות שום מנהג וכתב שיוצאים כך וכך. ולא ידעתי למה מיהר להשיג על הגר''מ. גם אם יוצאי עירק או אחרים לא נהגו כן, היה לו לברר ולומר דמנהג הספרדים אינו אחיד, וכל אחד ימשיך במנהגו. וצ''ע.

 

[אברימי]

מצורף מהגדה של פסח "מגיד מראשית".

 

[כהנא דמסייע]

מצורף מהגדה של פסח "מגיד מראשית".

על מנהג תימן לא היה ויכוח שכן הוא.
רק על מנהג הספרדים, נתברר שיש בזה הבדל בין העדות.

 

[שלומי]

כנראה שזה גם תלוי איזו מצה ומרור אכלו.
דהיינו לאשכנזים באירופה שהמרור היה חריין לא שייך ללפפו על המצה.

 

[נוריאל עזרא]

כנראה שזה גם תלוי איזו מצה ומרור אכלו.
דהיינו לאשכנזים באירופה שהמרור היה חריין לא שייך ללפפו על המצה.

ייש"כ שכן כתב הרב מאזוז זצ"ל ראה צילום שהבאתי לעיל.

 

[אברימי]

על מנהג תימן לא היה ויכוח שכן הוא.
רק על מנהג הספרדים, נתברר שיש בזה הבדל בין העדות.

הביא שם את כל הראשונים וכו'.

 

[אברימי]

כנראה שזה גם תלוי איזו מצה ומרור אכלו.
דהיינו לאשכנזים באירופה שהמרור היה חריין לא שייך ללפפו על המצה.

כשאני חושב על זה, אולי זה תלוי גם אם מדובר על מצות רכות או רגילות.
שאם זה מצות רכות אז אפשר לכרוך בהם את המרור, אבל אם זה מצות קשות אז א"א ולכן כורכים עליהם את המרור הרך.

 

[משיב כהלכה]

אפשר גם במצות קשות, כעין סנדוויץ'.

ולכן מה שכתבתי לעיל נראה עיקר. כאשר אכלו כזית בגודל זית, עלה החסה ליפף את חתיכת המצה הקטנה. אבל כאשר החלו לאכול כזית בגודל חצי ביצה, התהפכו היוצרות.

 

[אבני הכותל]

כאשר אכלו כזית בגודל זית, עלה החסה ליפף את חתיכת המצה הקטנה. אבל כאשר החלו לאכול כזית בגודל חצי ביצה, התהפכו היוצרות.

למה זה משנה? כמו שהזית של המצה גדל כך באותו יחס גדל הזית של המרור

 

[משיב כהלכה]

ועלה החסה עוטף אותה כיוון שהוא דק.

 

[אבני הכותל]

ועדיין לא מובן, כיון שעלה החסה היה דק מאז ומעולם.
אם כבר הייתי אומר להיפך, שלאחר שהורגלו לעשות את המצות יותר דקות, היה בשטחם גודל שמספיק לכרוך את המרור, משא"כ בתחילה שהמצות היו עבות לא היה בהם בכדי לכרוך המרור, ולכן כרכו המצות במרור.