מתוך ה'מגדלות מרקחים':
במדרש רבה פרשה ז׳ סי׳ ג׳, אמר להן הקדוש ברוך הוא היו נוהגין בו כבוד וחלקו כבוד למלכות, אף על פי שאני צריך לעשות בו את הדין. וכתב החתם סופר (החדש שבת עב:) דמסתמא כיון שנצטוו לכבדו, בכלל ציווי זה שישתחוו לו בכניסתן, ומי לא ישתחוה לפני המלך. והקשה הרי ידוע הדבר שפרעה מלך מצרים עשה עצמו אלוה ואמר לי יאורי ואני עשיתיני, ואיך השתחוה לו משה רבינו, הרי דבר זה הוא בכלל השתחויה לעבודה זרה.
והנה בסנהדרין סא: תניא, "לא תשתחוה להם" להם אי אתה משתחוה אבל אתה משתחוה לאדם כמותך, יכול אפילו נעבד כהמן תלמוד לומר "ולא תעבדם". ומבואר בתוס׳ שבת שם, דהאיסור להשתחוות לאדם הנעבד הוא גם בלא שקיבלו לאלוה, ודומיא דההיתר להשתחוות לאדם שאינו נעבד. וא״כ קשה כנ״ל. וכתב החת״ס שם לחדש, דרק באדם שדרך עבודתו בהשתחויה כמו המן שזה היה דרכו בכך שכל עבדי המלך כורעים ומשתחוים להמן, אז אסור להשתחות לו אף שלא לשם קבלת אלהות, דזה דרך עבודתו. אבל באדם שאין דרכו להיעבד בהשתחויה, אז אין איסור בדבר, ואע״פ שהשתחואה היא מד׳ עבודות שאסורות בכל עבודה זרה גם שאין דרכה בכך, מ״מ באדם אין שייך איסור בשלא כדרכה, כי בשאר ע״ז הוי מעשה שבו מחשיבו לאלוה דאי לאו הכי למה משתחוה לו, שאין דרך להשתחות לצורה אלא לשם אלהות, משא״כ לאדם שמדרך בני אדם להשתחוות זה לזה לדרך כבוד בעלמא, אין זה מדרך קבלת אלקותו ושרי. וכ״כ החת״ס החדש מגילה יט. וכתב דלכן אמרו נעבד "כהמן" ולא כפרעה וכנבוכדנצר. דבאלו לא היה דרך עבודתן בהשתחואה, וממילא שרי לשם כבוד בעלמא.
והנה דבריו הם חידוש גדול לחלק בזה בין עבודה זרה שדרכה בכך לשאין דרכה בכך, ולכאורה נראה דזה תלוי בטעם איסור השתחואה שלא כדרכה דנתרבה מקרא לאיסור, דהנה במאירי סנהדרין ס: כתב דאע״פ שהשתחואה אינה עבודה כעין פנים, מ״מ משום רוב הכבוד שבה נאסרה, או משום דדרך רוב עבודות זרות בכך. והנה אם הטעם הוא משום דדרך רוב עבודות זרות בכך ולכן אסרה התורה גם בשאין דרכן בכך, א״כ לכאורה גדר האיסור הוא כמו "כדרכה", ואין לחלק ביניהם. וגם באדם שאין דרכו בהשתחויה, מ״מ יאסר.
ובעיקר הדבר עי׳ ספורנו ויגש מ״ז ז׳ עה״פ ויברך יעקב את פרעה "ולא השתחוה לא בבואו ולא בצאתו", ולכאורה היינו כנ״ל משום דעשה עצמו עבודה זרה, אמנם בתרגום יונתן שם מ״ו כ״ט דיעקב אבינו כשראה את יוסף קודם שהכירו השתחוה לו, ולכאורה היינו משום שחשב שהוא פרעה מלך מצרים, ומזה נראה שיעקב אבינו היה משתחוה לפרעה. אך אפשר דזה פרעה אחר, ולא אותו פרעה שעשה עצמו אלוה, וצ״ע.
במדרש רבה פרשה ז׳ סי׳ ג׳, אמר להן הקדוש ברוך הוא היו נוהגין בו כבוד וחלקו כבוד למלכות, אף על פי שאני צריך לעשות בו את הדין. וכתב החתם סופר (החדש שבת עב:) דמסתמא כיון שנצטוו לכבדו, בכלל ציווי זה שישתחוו לו בכניסתן, ומי לא ישתחוה לפני המלך. והקשה הרי ידוע הדבר שפרעה מלך מצרים עשה עצמו אלוה ואמר לי יאורי ואני עשיתיני, ואיך השתחוה לו משה רבינו, הרי דבר זה הוא בכלל השתחויה לעבודה זרה.
והנה בסנהדרין סא: תניא, "לא תשתחוה להם" להם אי אתה משתחוה אבל אתה משתחוה לאדם כמותך, יכול אפילו נעבד כהמן תלמוד לומר "ולא תעבדם". ומבואר בתוס׳ שבת שם, דהאיסור להשתחוות לאדם הנעבד הוא גם בלא שקיבלו לאלוה, ודומיא דההיתר להשתחוות לאדם שאינו נעבד. וא״כ קשה כנ״ל. וכתב החת״ס שם לחדש, דרק באדם שדרך עבודתו בהשתחויה כמו המן שזה היה דרכו בכך שכל עבדי המלך כורעים ומשתחוים להמן, אז אסור להשתחות לו אף שלא לשם קבלת אלהות, דזה דרך עבודתו. אבל באדם שאין דרכו להיעבד בהשתחויה, אז אין איסור בדבר, ואע״פ שהשתחואה היא מד׳ עבודות שאסורות בכל עבודה זרה גם שאין דרכה בכך, מ״מ באדם אין שייך איסור בשלא כדרכה, כי בשאר ע״ז הוי מעשה שבו מחשיבו לאלוה דאי לאו הכי למה משתחוה לו, שאין דרך להשתחות לצורה אלא לשם אלהות, משא״כ לאדם שמדרך בני אדם להשתחוות זה לזה לדרך כבוד בעלמא, אין זה מדרך קבלת אלקותו ושרי. וכ״כ החת״ס החדש מגילה יט. וכתב דלכן אמרו נעבד "כהמן" ולא כפרעה וכנבוכדנצר. דבאלו לא היה דרך עבודתן בהשתחואה, וממילא שרי לשם כבוד בעלמא.
והנה דבריו הם חידוש גדול לחלק בזה בין עבודה זרה שדרכה בכך לשאין דרכה בכך, ולכאורה נראה דזה תלוי בטעם איסור השתחואה שלא כדרכה דנתרבה מקרא לאיסור, דהנה במאירי סנהדרין ס: כתב דאע״פ שהשתחואה אינה עבודה כעין פנים, מ״מ משום רוב הכבוד שבה נאסרה, או משום דדרך רוב עבודות זרות בכך. והנה אם הטעם הוא משום דדרך רוב עבודות זרות בכך ולכן אסרה התורה גם בשאין דרכן בכך, א״כ לכאורה גדר האיסור הוא כמו "כדרכה", ואין לחלק ביניהם. וגם באדם שאין דרכו בהשתחויה, מ״מ יאסר.
ובעיקר הדבר עי׳ ספורנו ויגש מ״ז ז׳ עה״פ ויברך יעקב את פרעה "ולא השתחוה לא בבואו ולא בצאתו", ולכאורה היינו כנ״ל משום דעשה עצמו עבודה זרה, אמנם בתרגום יונתן שם מ״ו כ״ט דיעקב אבינו כשראה את יוסף קודם שהכירו השתחוה לו, ולכאורה היינו משום שחשב שהוא פרעה מלך מצרים, ומזה נראה שיעקב אבינו היה משתחוה לפרעה. אך אפשר דזה פרעה אחר, ולא אותו פרעה שעשה עצמו אלוה, וצ״ע.