חיי שרה כיצד אברהם סמך על אליעזר, ומאידך חשד אותו?

ועדיין צ"ב דבילקוט שמעוני גם כן מבואר שאליעזר הוא עוג וזה"ל שם
”עוג הוא אליעזר, ופרסות רגליו ארבעים מיל, ואברהם היה טומנו בכף ידו. פעם אחת גער בו (אברהם), ומיראתו נפל שינו ממנו, ונטלו אברהם ועשאו מיטת שן והיה ישן שם, ויש אומרים כסא עשאו וישב בו כל ימי חייו. ומי נתנו לאברהם, נמרוד”
ולכא' התיאור מתאים לעוג בימי משה שעליו אמרו חז"ל שהיה ענק והפליגו חז"ל לתאר מידותיו
ולפי הדעת זקנים נמצא ששני עוג היו ושניהם ענקיים
 
ועדיין צ"ב דבילקוט שמעוני גם כן מבואר שאליעזר הוא עוג וזה"ל שם
”עוג הוא אליעזר, ופרסות רגליו ארבעים מיל, ואברהם היה טומנו בכף ידו. פעם אחת גער בו (אברהם), ומיראתו נפל שינו ממנו, ונטלו אברהם ועשאו מיטת שן והיה ישן שם, ויש אומרים כסא עשאו וישב בו כל ימי חייו. ומי נתנו לאברהם, נמרוד”
ולכא' התיאור מתאים לעוג בימי משה שעליו אמרו חז"ל שהיה ענק והפליגו חז"ל לתאר מידותיו
ולפי הדעת זקנים נמצא ששני עוג היו ושניהם ענקיים

ולפ"ז היה אברהם "האדם הגדול שבענקים" כפשוטו.
וגם יוצא, שלא היה "הפליט".
 
עוד יל"ע
דהנה לשון הפרקי דר"א הוא ”זקן ביתו של אברהם היה עבדו אליעזר. ומאין היה עבדו, אלא כיון שיצא מאור כשדים עמדו כל גדולי הדור ונתנו לו מתנות, ועמד נמרוד וכתב את עבדו אליעזר לאברהם. וכשגמל חסד עם יצחק בנו הוציאו לחרות. ונתן לו הקדוש ברוך הוא שכרו בעולם הזה, בשביל שלא יהא שכר לרשעים בעולם הבא, והקימו למלך, והוא עוג מלך הבשן'
ואילו בדברי המדרש שהביא הדעת זקנים שנכנס בחייו לגן עדן מבואר דאדרבא קיבל שכרו בעולם הבא באופן המיטבי ביותר
ואולי זכה לכך רק אחר שחשדו יצחק
ועדיין צ"ב שקראו הפרקי דר"א רשע ומשמע שבחפצא היה רשע ואילו מכל המקורות שהבאנו נראה שהיה צדיק
 
עוד יל"ע
דהנה לשון הפרקי דר"א הוא ”זקן ביתו של אברהם היה עבדו אליעזר. ומאין היה עבדו, אלא כיון שיצא מאור כשדים עמדו כל גדולי הדור ונתנו לו מתנות, ועמד נמרוד וכתב את עבדו אליעזר לאברהם. וכשגמל חסד עם יצחק בנו הוציאו לחרות. ונתן לו הקדוש ברוך הוא שכרו בעולם הזה, בשביל שלא יהא שכר לרשעים בעולם הבא, והקימו למלך, והוא עוג מלך הבשן'
ואילו בדברי המדרש שהביא הדעת זקנים שנכנס בחייו לגן עדן מבואר דאדרבא קיבל שכרו בעולם הבא באופן המיטבי ביותר
ואולי זכה לכך רק אחר שחשדו יצחק
ועדיין צ"ב שקראו הפרקי דר"א רשע ומשמע שבחפצא היה רשע ואילו מכל המקורות שהבאנו נראה שהיה צדיק

השאלה, האם גן עדן זהו עולם הבא ?
 
עוד יל"ע
דהנה לשון הפרקי דר"א הוא ”זקן ביתו של אברהם היה עבדו אליעזר. ומאין היה עבדו, אלא כיון שיצא מאור כשדים עמדו כל גדולי הדור ונתנו לו מתנות, ועמד נמרוד וכתב את עבדו אליעזר לאברהם. וכשגמל חסד עם יצחק בנו הוציאו לחרות. ונתן לו הקדוש ברוך הוא שכרו בעולם הזה, בשביל שלא יהא שכר לרשעים בעולם הבא, והקימו למלך, והוא עוג מלך הבשן'
ואילו בדברי המדרש שהביא הדעת זקנים שנכנס בחייו לגן עדן מבואר דאדרבא קיבל שכרו בעולם הבא באופן המיטבי ביותר
ואולי זכה לכך רק אחר שחשדו יצחק
ועדיין צ"ב שקראו הפרקי דר"א רשע ומשמע שבחפצא היה רשע ואילו מכל המקורות שהבאנו נראה שהיה צדיק
לענ"ד המקום היחיד שמבואר להדיא שהיה צדיק מכל המקורות שהובאו כאן, זה שנכנס לגן עדן בחיים, [ומה שהיה זיו איקונין שלו דומה לאברהם גם על לוט כתב רש"י כן עד שלא ידעו להבחין בינו לבין אברהם - ועדיין אמר אי אפשי לא באברהם ולא באלוקיו], דוק ותשכח שהדעת זקנים שהביא הרב אלישמע שואל רק מהמקום הזה, איך יתכן שנכנס לגן עדן וכו', ומתרץ שהיו שני עוג, א"כ המדרש לומד שהיה עוג אחד, [עכ"פ שאליעזר הוא הוא העוג שהרגו משה].
ועניין גן עדן בחייו הוא לענ"ד כמו שביאר כת"ר מחמת שחשדו יצחק.
אבל ודאי המדרש הזה חלוק על הגמרא שלנו שמשה הרגו [דומני בנדה ס או סא, ומסתמא זה בעוד מדרשים] ואם נכנס בחייו לגן עדן לא יתכן שמשה הרגו [ובאמת גן עדן ועוה"ב אלו שני דברים אבל בלא"ה קשיא וכנ"ל].
 
עכשיו מצאתי לשון תנא דבי אליהו,זוטא, כד וז"ל
"טוב תינוק בן יומו שהוא חי, שאימתו מושלכת על כל הבריות, מן עוג מלך הבשן ששימש לאברהם לעבד, ופרסות רגליו היו מ' מיל, כיון שמת ירדו שקצים ורמשים על גביו"
ובכוונת הדברים חשבתי לפרש דהכוונה למאי דמבואר בברכות נד שעוג ביקש לזרוק הר שעקר על ישראל ועשה הקב"ה נס ונקבו את ההר נמלים וגדלו שיניו ונתקכו בהר והרגו משה אולם זה לא יתיישב עם הדעת זקנים
וצ"ל שהכוונה בפשיטות שאחר שמת באו עליו שקציפ ורמשים וקצת צ"ב לפ"ז לשון ירדו שכתב בתנא דבי אליהו
 
בעיקר השאלה מדוע שלח את עבדו לא הלך בעצמו
ראיתי בספר 'מבית בריסק' שהביאו בשם הגרי"מ פינשטיין שאברהם אחז שאסור לו ללכת לבית אביו כיון שהקב"ה אמר לו 'לך לך מארצך' ובכלל הציווי היה שלא לחזור לשם.
וממילא יש ליישב כמו שכתבו לעיל שכיון שהיה מנוע מללכת בעצמו שלח את מי שהיה הכי נאמן עליו שהיה זקן ביתו
אילו איתא לזה יש להקשות היאך ירד אברהם אבינו למצרים נגד ציווי השם שהרי נאמר לו לך לך וגו' אל הארץ אשר אראך. ובפשוטו, נראה דהציווי הוא לעקור את עיקר מקומו, ולא שלא לשוב לשם בדרך עראי.
אמנם ראיתי בלשון הרמב"ן שם שהיציאה מן הארץ היתה עוון אשר חטא שיצא מהארץ אשר נצטווה עליה מתחילה. אבל היה נראה לי לפרש שאין זו עבירת ציווי מפורש, אלא שביטל את המצווה באותה השעה. ויש לעיין בזה.
מצאנו שהיה אליעזר עבד ולכן לא האמינו אברהם, ובב"מ פו ע"ב מבואר שכאשר היה אברהם חולה אחרי המילה שלח את אליעזר לחפש אורחים ולא מצא, אמר אברהם אין נאמנות לעבד והלך לחפש בעצמו [שדריה לאליעזר למיפק לברא נפק ולא אשכח אמר לא מהימנא לך היינו דאמרי תמן לית הימנותא בעבדי].
ויותר מזה כתוב בפרקי דר’ אליעזר (פרק טז, הובא בילקוט רמז קט) שרבקה נפלה מהגמל כאשר ראתה את יצחק כי ראתה שעשיו יצא ממנו, ובאותה נפילה נשרו בתוליה ונעשית מוכת עץ, ואחר כך לא מצא לה בתולים וחשד אותה מאליעזר עד שהלכו למקום הנפילה והוכיח לא אליעזר שהיא מוכת עץ, ומסתבר שגם חשד זה נובע מהיותו עבד.
[ועיין עוד חזקוני פסוק ב].
אם כן כיצד יתכן שהוא סמך עליו ושלח אותו להביא אישה ליצחק והוא הוא יהיה זה שיבחר ? אטו אית הימנותא בעבדי ?
נראה בעיקר הקושיא דכיון שהשביעו סמך עליו, ואדרבה זהו הצורך בשבועה, ואפשר שלאיש כשר לא היה משביע.
 
נראה בעיקר הקושיא דכיון שהשביעו סמך עליו, ואדרבה זהו הצורך בשבועה, ואפשר שלאיש כשר לא היה משביע.
כבר הקדים את כת"ר בעל המאמין בניסים שליט"א, ואת בעל המאמין בניסים הקדים החזקוני כמבואר לעיל.
 
בעיקר השאלה מדוע שלח את עבדו לא הלך בעצמו
ראיתי בספר 'מבית בריסק' שהביאו בשם הגרי"מ פינשטיין שאברהם אחז שאסור לו ללכת לבית אביו כיון שהקב"ה אמר לו 'לך לך מארצך' ובכלל הציווי היה שלא לחזור לשם.
וממילא יש ליישב כמו שכתבו לעיל שכיון שהיה מנוע מללכת בעצמו שלח את מי שהיה הכי נאמן עליו שהיה זקן ביתו
יש עוד להעיר על כך, שבפשוטו של מקרא שכתוב אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו, משמע בהדיא, דהדבר היה מוטל על אליעזר בכל אופן, וקל להבין.
ובאמת צריך עיון, איפה היתה דעתו של יצחק בענין, וכי לא היה לו לאברהם לצוות ליצחק, ואם מעצמו היה יודע כך לא היה צריך לצוות לאליעזר.
ועל כל פנים מוכח מזה דהדבר היה תלוי באליעזר, ולכן אין קושיא למה שלח את אליעזר לחרן.
 
אם כוונת כת"ר לכך שלא כתוב שציוה אותו אלא רק על דרך המניעה שלא יקח, הרי שוברו בצידו כי אל ארצי ואל מולדתי תלך ולקחת אישה לבני משם, ואם זה היה פשוט שבלאו הכי הוא הולך, ורק היה צריך למנוע אותו מבנות כנען מה לו לצוותו אצל מי כן ילך ?
 
אם כוונת כת"ר לכך שלא כתוב שציוה אותו אלא רק על דרך המניעה שלא יקח, הרי שוברו בצידו כי אל ארצי ואל מולדתי תלך ולקחת אישה לבני משם, ואם זה היה פשוט שבלאו הכי הוא הולך, ורק היה צריך למנוע אותו מבנות כנען מה לו לצוותו אצל מי כן ילך ?
הכוונה היא להוכיח שגם אם היה לוקח אשה מארץ ישראל עדיין אליעזר היה הלוקח.
ואם הטעם על דרך הסוד, הנה מה טוב.
ואם הטעם הוא משום דלדבר עם הארץ בהדיה, הטעם נכון הן לאברהם והן ליצחק.
 
ראשי תחתית