חכם בן שושן
חבר קבוע
- הצטרף
- 5/1/25
- הודעות
- 232
על שנאת חינם - האם באמת השתנינו?
בית המקדש נחרב – עובדה ידועה לכולם. ההבנה הפשוטה היא שמדובר בעונש, או למצער בהשלכה ישירה: אין הקב"ה רוצה להשרות את שכינתו במקום רווי בשנאת חינם. אך אני מבקש להציע רובד נוסף, עומק אחר, לנושא כה כאוב ורלוונטי.האם שנאת חינם היא נחלת העבר?
אנו רגילים לחשוב על שנאת חינם כעל תופעה מנוונת ורעה, ואכן ישנה הנחת עבודה די הגיונית שהציבור כיום אינו שרוי באותו מקום שבו היה לפני אלפיים שנה. קשה לנו לדמיין רצח פוליטי בקרב נאמני ה' ותורתו. עוצמת המלחמות המתוארות בסוף ימי בית שני נראית לנו רחוקה שנות אור.
האומנם?
אני רוצה להציע רעיון, מעין סימולציה של המציאות. בואו נעצום את עינינו ונדמיין: בית המקדש עומד על תילו בירושלים, הכהנים מקריבים קרבנות, הלויים שרים שיר המעלות. אהה, הכל נהדר ונפלא! משיח אולי טרם הגיע, ועדיין יש "יתד המבשר והדרך", אבל לפחות יש בית מקדש, לא?
מציאות עכשווית בבית המקדש
עתה, נציץ בטורי העיתונים של אותם ימים ונראה: מסתבר שהמציאות תהא דומה להפליא למה שאנו מכירים כיום, אך עם שינויים מהותיים בהקשרם.
- "תדהמה וזעזוע בציבור החרדי! אחרי שקבוצה מצומצמת של חסידים הכשילה יהודים כשרים ותמימים באיסור כרת." מסתבר ששוחט צעיר ותמים מחסידות סאטמר כיוון בשחיטה מסוימת לאפשר אכילה לשני ימים ולילה אחד לשיטת ר"ת, כדעת רבו שסמך על ר"ת לקולא. הליטאים, מנקודת מבטם, קיבלו לידיהם קרבן פיגול גמור. מי אשם?
- "שוב מעילה בכספי ההקדש! נחשף צינור נוסף להלבנת כספים. ומה הפעם? מסתבר שיש חסידות מסוימת (ששמה מתחיל באות ג' ומסתיים באות ר', בעלת שלוש אותיות) שהחליטה לעקוף את התקנה שקבעה שמי שאינו לומד תורה יום שלם לא יתרום לארון הברית, והיא עושה זאת דרך תרומה לאברכים שתורמים עבורם, וכן הלאה."
- "מחירי המנחות שוב בעלייה! הספקים מאשימים את ועד ההשגחה הליטאי: 'יש להם דרישות בלתי הגיוניות'."
- והחשוב מכל: "מצב בריאותו של הכהן הגדול מתדרדר! מתנגדיו טוענים לדמנציה. כל המועמדים ומפת האינטרסים בעמוד שמונה, מפי ראש דסק המקדש. כל הפרטים."
שנאת חינם אינה רק מלחמות חרב
בית המקדש נחרב על רקע רציחות פוליטיות ומלחמת אחים בלתי נתפסת. דברים שקשה לנו להעלות על דעתנו כיום – מלחמת אחים של ממש, כאשר איש קם על אחיו בחרב פשוטו כמשמעו. כל מי שמפקפק מוזמן לקרוא את יוסיפון על תיאוריו המורכבים של הפוליטיקה הסבוכה ההיא. היו המון מלחמות, אינספור רציחות, יד איש באחיו בנושאים רבים.
נכון, הוויכוחים של אז אינם רלוונטיים עוד. ברור שלא יהיו צדוקים ומתייוונים בבית המקדש השלישי, וגדולי ישראל ינהיגו אותו ברמה הראויה. אבל האם יהיה שלום? זו ציפייה מוגזמת.
אנו מפורדים, הרבה יותר ממה שנראה לעין. השלום היחסי ששורר כיום בארץ הקודש אינו נובע מכך שנמאס לאנשים לריב – הוא נובע מכך שאין להם על מה. שום נושא שיכול להיות מוכרע בכוח הזרוע אינו מוכרע בהידברות מכוח הרצון הטוב. אלו לא אנחנו שהשתנינו, אלא המציאות שהשתנתה והכריחה אותנו להירגע.
החורבן כפתרון?
כתבתי בהתחלה שחורבן בית המקדש נתפס בעינינו כעונש הוגן. אבל האמת היא שהוא לא היה רק עונש – הוא היה פתרון. ברגע שלא נשאר ליהודים על מה לריב, שב השלום ושכן בינינו. מה לעשות, כבר אין טעם להילחם כשאין על מה.
אבל האם השתנינו באמת? אם יקום בית המקדש היום? אם תשוב להיות מלוכה? אם יהיה מוסד שיחרוץ את דבר ה' וההלכה ויקבע אמת אחת לכל ישראל – האם יהיה לנו את הכוחות להתנתק מהפלגנות, מה"אני זרע" (אנוכי והזרע שלי), מהאגו ומתאוות הניצחון בשם האחדות ובשם ה'? ספק גדול בעיניי, ספק גדול מדי.
אין דברים אלו קוראים להשבתת הוויכוחים או לאחידות מזויפת, אלא לשלום והקשבה. בדור שבו כמעט ואין הבדל בין "אחידות" ל"אחדות", השלום אינו מבחירה אלא מחוסר ברירה. ורק כאשר יבוא שלום עלינו ונדע להשלים עם הדעות החלוקות, למצוא את המקום והמשקל הנכון לכל אחד, ולדעת לקפל את דעתנו, לסבול את ההשפלה וההפסד – אז נהיה קרובים לתיקון החטא ההוא שהחריב את בתינו, שרף את היכלינו והגלה אותנו בין האומות.